מדינת ישראל נ' מלכה

פסק דין

בפניי ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: "בימ"ש לתעבורה"), אשר ניתן ביום 04.10.11, על ידי השופט ש. יציב בתיק פ"ל 1298-10-11.

נגד המשיב הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודה, נהיגה ללא רישיון רכב תקף, לפי סעיף 2 לפקודה ועבירה של נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל – 1970.

בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 02.10.11, סמוך לשעה 14:00, נהג המשיב קטנוע ברח' מוטה גור בקרית מוצקין, לאחר שביום 03.05.11, נפסל במעמדו מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה למשך 8 חודשים, ע"י בימ"ש לתעבורה בחיפה בתיק תת"ע 6090-12-10. עוד נטען בכתב האישום כי המשיב נהג גם ללא פוליסת ביטוח בת תוקף וללא רישיון רכב תקף (הרישיון פקע ביום 28.5.11).

בית המשפט לתעבורה הרשיע את המשיב, על פי הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום והטיל עליו את העונשים הבאים:

24 חודשי פסילה בפועל, הפעלה של 4 חודשי פסילה על תנאי שהוטלו בתיק תת"ע 6090-12-10 בחופף, פסילה על תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים והארכת עונש המאסר המותנה של 4 חודשים שהוטל בתת"ע 6090-12-10 לתקופה נוספת של שנתיים.

כאמור, הערעור מופנה כנגד גזר הדין ובעיקר כנגד החלטת בימ"ש לתעבורה שלא להטיל על המשיב עונש מאסר בפועל, תוך שהוא נמנע מהפעלת עונש המאסר המותנה.

טענות הצדדים:

המערערת טוענת כי יש לקבל את הערעור ולהטיל על המשיב עונש מאסר בפועל ולהפעיל את עונש המאסר המותנה שתלוי ועומד נגד המשיב. לטענתה, טעה בימ"ש לתעבורה, בכך שלא ייחס את החומרה הראויה והמתבקשת לעבירות בהן הורשע המשיב וחרג לקולא ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות אלו.

המערערת הפנתה לפסיקה וציינה כי בית המשפט העליון הדגיש את הצורך בהחמרת הענישה לאותם עבריינים שמבצעים עבירה מסוג זה.

עוד טענה כי טעה בימ"ש לתעבורה עת החליט שלא למצות את הדין עם המשיב ונמנע מלהטיל עליו מאסר בפועל ומאסר על תנאי. בנוסף ציינה כי בימ"ש לתעבורה לא נימק מדוע החליט להאריך תקופת התנאי ולא ציין מהן הנסיבות המצדיקות זאת.

המערערת הדגישה כי המשיב נתפס נוהג בזמן פסילה כ- 4 חודשים בלבד לאחר שנגזר עונשו בתת"ע 6090-12-10 וציינה כי המדובר בעבירה נפוצה וחמורה אשר מבטאת זלזול בוטה בצווים שיפוטיים, בחוק וברשויות האכיפה, תוך שהיא מפנה לרע"פ 4856/08 אחמד גבארה נגד מדינת ישראל, שם נגזרו על נאשם, בנסיבות דומות, 8 חודשי מאסר בפועל ותוך הפעלת מאסר מותנה של 8 חודשים לריצוי באופן חופף.

לטענת המערערת תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד שאין מקום לקבלה נוכח חומרת העבירה המיוחסת למשיב.

ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערעור ולהשאיר את גזר הדין של בימ"ש לתעבורה על כנו.

עוד טען כי מבלי להקל ראש בחומרת העבירה בה הורשע המשיב, הרי במקרה דנן ועקב הנסיבות אין מקום להחמיר בעונשו של המשיב.

ב"כ המשיב הפנה לתסקיר שירות המבחן אשר מפרט את נסיבותיו האישיות של המשיב וטען כי ראוי לאמץ את המלצת שירות המבחן.

ב"כ המשיב הגיש חוות דעת פסיכיאטרית שנערכה ע"י פסיכיאטר ד"ר אנטוני נפתלי ואשר הוכנה לצורך הליך משפטי שהתנהל נגד המשיב בבית משפט צבאי. במסגרת חוות דעת זו סקר הפסיכיאטר את קורות חייו של המשיב וקבע ממצאים מסוימים.

תסקיר שירות המבחן:

כעולה מהתסקיר מיום 5.4.12, המשיב הינו בן 20, רווק, חייל שמשרת בשירות סדיר ומתגורר בבית אמו בקרית ביאלק.

המשיב מסר כי לאחר גיוסו לצבא, המצב הכלכלי בבית הדרדר, לכן הוא ערק מהצבא למס' חודשים בהם עבד וסייע לאימו בפרנסת המשפחה. לאחר שחזר לצבא, נשפט בבית הדין הצבאי ונדון למאסר בפועל, למשך שלושה חודשים.