מדינת ישראל נ' מלחם

גזר דין

הנאשם, מחמוד מלחם, הורשע על פי הודייתו בעבירה של כניסה למגורים בכוונה לבצע עבירה, לפי סעיף 406 (א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

על פי הנטען נגדו בעובדות כתב האישום, ביום 17.2.10 סמוך לשעה 08:00, התפרץ הנאשם לביתה של מלכה בוטון ז"ל, אמה של הדסה קומרוב (להלן: "המתלוננת") ברח' סמטת יעבץ 8 בזכרון יעקב בכך שפתח את חלון ההזזה בחדר השינה ונכנס לתוך הדירה בכוונה לבצע שם גניבה.

הנאשם הורשע על פי הודייתו בביצוע העבירה המיוחסת לו.

בעניינו של הנאשם, התבקש תסקיר קצין מבחן ממנו עולות העובדות הבאות:

המדובר בנאשם בן 34, מוסלמי תושב שטחים הנושא תעודת זהות ישראלית. בהיותו בן 18 עזב הנאשם את השטחים ועבר להתגורר בתחום מדינת ישראל. יצוין כי משפחתו בשטחים סובלת ממצוקה כלכלית קשה.

קצינת המבחן הדגישה בתסקיר כי הסתבכות זו הינה הסתבכותו הראשונה של הנאשם בפלילים.

בפני קצינת המבחן הודה הנאשם בביצוע העבירה, ולטענתו, פעל כך ללא מחשבה וללא שיקול דעת.

מתברר כי הנאשם עבד בביתה של הגב' מלכה בוטון ז"ל כגנן במשך 13 שנים; המנוחה אירחה אותו בביתה, אפשרה לו לאחסן את ציוד הגינון שלו בביתה. הנאשם טען כי פעל מתוך רוח שטות לאחר שהמטפלת של מעסיקתו דרשה ממנו להביא ציוד השייך לה לביתה של המנוחה. הנאשם הביע צער על הסתבכות זו וטען כי התנהגות חריגה זו אינה מאפיינת אותו.

קצינת המבחן התרשמה כי המדובר בנאשם אשר ניהל אורח חיים תקין ונורמטיבי, וכי התנהגות זו נשוא כתב האישום אינה אופיינית לו.

קצינת המבחן התרשמה מן הנאשם והמליצה שלא למצות עמו את הדין. להערכתה, שליחת הנאשם לרצות עונש מאסר בפועל עלולה להביא לפגיעה משמעותית במצבו הרגשי והתעסוקתי ולדעתה יש להסתפק בענישה מקלה.

ב"כ המאשימה בעתירתה לעונש, דרשה למצות את הדין עם הנאשם חרף העובדה שהמדובר בהסתבכות ראשונה שלו עם החוק. לדבריה, הנאשם ניצל את טוב ליבה של האם והתפרץ לחדר השינה דרך החלון.

ב"כ המאשימה לא התעלמה מן העובדה שהמדובר בכשלון ראשון של הנאשם בפלילים, אולם עובדה זו, לטעמה, אינה מהווה חסינות בפני ענישה משמעותית הדרושה כדי למגר את תופעות ההתפרצות והגניבה.

ב"כ הנאשם, בטיעוניו, חזר על האמור בתסקיר קצין המבחן תוך שהוא מדגיש כי ענישה משמעותית בעניינו של הנאשם עלולה לפגוע בו בצורה קשה כפי שהתרשמה קצינת המבחן.

הסנגור הדגיש, כי הנאשם לא גנב מביתה של המתלוננת דבר, הוא הודה, הביע צער וראוי נוכח העובדה שהמדובר בכישלון ראשון שלו, שלא למצות עמו את הדין.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, החלטתי שלא למצות את הדין עם הנאשם. ראוי אמנם בעבירות כנגד הרכוש למצות את הדין עם הנאשמים, אולם אין להתעלם מן העובדה שהמדובר בכישלון ראשון של הנאשם בביצוע עבירה פלילית כלשהי, הנאשם נטל אחריות לביצוע העבירה ובסופו של דבר לא שלח ידו ברכוש כלשהו.

בשים לב להמלצות קצינת המבחן, החלטתי לגזור לנאשם:

6 ח' מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל ישוב ויעבור העבירה בה הורשע או עבירה שיש עמה יסוד של שליחת יד ברכוש לא לו.

זכות ערעור בתוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.

ניתנה והודעה היום ו' תשרי תשע"א, 14/09/2010 במעמד הנוכחים.