מדינת ישראל נ' מטרוס(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של תיווך בסם מסוכן. על פי האמור בכתב האישום, ביום 29.10.13 סיכם הנאשם עם אחר בשם גנדי חנוכוב כי ירכוש עבורו שתי מנות של סם מסוכן בסכום של מאה ₪ ובתמורה גנדי יתן לו מנת סם אחת.

בהמשך המתואר לעיל, גנדי נתן סך של מאה ₪, השניים הגיעו לרחוב אברהם אבינו, הנאשם ניגש לאחר הבניינים, חזר לאחר מכן לגנדי ושניהם הלכו לרחוב סמוך שם העביר הנאשם לגנדי שתי מנות של סם מסוכן מסוג הרואין, במשקל 0.43 גרם.

במסגרת טיעוניו לעונש, הערך החברתי בו פגע הנאשם הינו בטחון הציבור ובריאותו. לדבריו מתחם העונש ההולם בנסיבותיו של תיק זה נע בין 8-18 חודש מאסר בפועל אשר על בית משפט ליתן דעתו לחלקו של הנאשם, בקיאותו במחירים, יכולתו לספק הסם באופן מידי, נתונים אשר יש בהם כדי ללמד על מעורבותו הגדולה של הנאשם בעולם הסמים. עבירת התיווך חמורה באותה מידה של עבירת סחר בסם ומהווה חלק משרשרת הפצת הסם. לנאשם עבר פלילי הכולל הרשעה אחת בגין עבירת מין חמורה בגינה ריצה 11 שנות מאסר נתון אשר יש בו כדי לקבוע את עונשו של הנאשם שלא ברף הנמוך.

ב"כ הנאשם מנגד סבור כי אין המדובר בסוחר סמים קלאסי אלא בעישון בצוותא של שני נרקומנים כאשר ההבדל היחיד בינו לבין אותו חנוכוב שלא הוגש בעניינו כתב אישום, נוגע לכך שהנאשם ידע היכן ניתן להשיג את הסמים. בנסיבות אלו, מתחם העונש מן הראוי שיחל ממאסר מותנה כפי שנגזר בתיקים חמורים בהרבה מהמיוחס לנאשם, לא נגרם נזק לציבור וכי השפעת המעצר ומאסר על הנאשם בשעה ששיקם חייו ואף היה במסגרת תעסוקתית הינה רבה ומשמעותית כפי שדבר מוצא ביטוי בדברי בת זוגו בדבריה לעונש. הנאשם הודה, חסך זמן שיפוטי, מכאן יש להסתפק בתקופה בת חודשיים וחצי ימים בה הוא שוהה במעצר לצד עונש צופה פני עתיד.

הנאשם מצידו ביקש לחזור לחיות עם משפחתו והצהיר כי סיים עם הסמים.

דיון והכרעה

במעשיו האמורים לעיל, פגע הנאשם בערך המוגן של בריאות הציבור ובעקיפין בערך המוגן של ביטחון הציבור ורכושו. רבות נכתב על הנזקים הקשים הנגרמים לחברה ולצרכני הסמים בין אם באופן ישיר ובין אם באופן עקיף שעה שלצורך מימון הסם מבוצעות עבירות לוויין לעיתים קשות וחמורות בהרבה מעצם צריכת הסם. בעניין זה אפנה לדבריו של כב' השופט א' שהם בע"פ 3117/12 ארביב נ' מדינת ישראל (6.9.12) לעניין הנזקים שנגרמים בעקבות עבירות הסמים:

"בית משפט זה עמד, לא אחת, על חומרתן היתירה של עבירות הסמים, ועל ההשלכות הקשות שיש לשימוש בסם על גופו ועל נפשו של המשתמש"

בעננינו עסקינן בעבירת התיווך בסם אשר חומרתה אינה פחותה מעבירת הסחר בסם וראו בעניין זה

את הדברים שנאמרו בבש"פ 5714/03 יזהר ג'ובני נ' מדינת ישראל במסגרת הליך המעצר וכוחם יפה גם לעניינו:

"אין לומר כי תיווך בעסקת סמים הינה פחותת ערך מאשר סחר בסמים, אדרבא: תיווך משמש חוליה בשלשלת, ושבירת חולייה אחת עשוייה לשבור את השלשלת כולה. (ראה: בש"פ 2294/02 סלימאן אלסנע נ' מדינת ישראל, תק- על 2)92), 2105), כך שאין הבדל בין סחר בסמים לבין תיווך בעסקת סמים לעניין בחינת מסוכנות העורר (ראה בש"פ 2179/99 טומי מלכה נ' מדינת ישראל פד"י נג(2) 187)"

על החומרה בענישה שיש לנקוט כלפי המעורבים בשרשרת הפצת הסם ראה ע"פ 211/09 שמעון אזולאי נ' מדינת ישראל (22.6.2010):

"... הענישה בעבירות מסוג זה נועדה, קודם לכל, לשרת את מטרת הגמול לעבריין על עיסוק בסם העלול לסכן חיי אדם ולפגוע בבריאות המשתמשים בו; שנית, על העונש להעביר מסר חד-משמעי של הרתעה ביחס לעבריינים פוטנציאליים, ולשמש אות אזהרה אפקטיבי לכל מי שמתכוון לקחת חלק במערכת ההעברות והסחר בסמים, תהא אשר תהא הפונקציה אותה הוא ממלא בשרשרת זו של העברת הסם מיד ליד. מזה זמן רב, מדגישים בתי המשפט בפסיקתם את חשיבות הערך הענישתי בעבירות סמים כאחד הכלים החשובים בפעילות לביעורו של נגע הסמים. ההחמרה בענישה בגין עבירות סמים משרתת את מטרות הגמול וההרתעה, שהן היעדים העיקריים של הענישה בתחום הסמים".

עוד ראה בעניין זה רע"פ 2557/12 תמם פרדי נ' מדינת ישראל (5.4.13), פיסקה ו' לפסק דינו של כב' השו' רובינשטיין:

"עמדנו לא אחת על חומרתן של עבירות הפצת סמים והחשיבות בהרתעה אפקטיבית: "חשיבות המלחמה בנגע הסמים ידועה לכל, והעוסקים בסחר ובתיווך בסם יידעו כי 'מלחמת החורמה בעברייני סמים נמשכת והולכת. מלחמה קשה היא, מלחמה ארוכה, והיא כמלחמת ישראל בעמלק' (ע"פ 4998/95 מדינת ישראל נ' אוקטביו, פ"ד נא(3) 769, 787 השופט כתארו אז - מ' חשין)" (רע"פ 1720/11 גליק נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה ז')."

בענייננו, מידת הפגיעה של הנאשם בערכים המוגנים נמצאת ברף הבינוני - נמוך. מחד, מדובר בסם הנמנה על הסמים הקטלניים וכך גם אין מחלוקת כי גם מבחינת סובב ומסובב, הנאשם הביא לכך שתוך פרק זמן קצר מכרו יקבל לרשותו שתי מנות של סם מסוכן מסוג הרואין. כך גם בצדק נטען כי בסופם של דברים הדרך מהפקת הסם אל "צרכן הקצה" כוללת בתוכה גם חוליות כדוגמת הנאשם אשר בלעדיהן יכול והסם לא יימכר וכנגזרת מכך מחייבות ענישה מרתיעה גם במקרים כגון דא.

מאידך, אין מחלוקת כי מעשי הנאשם כפי שהמאשימה ניסחה אותם בכתב האישום מלמדים שאין עסקינן בסוחר סמים המציע מרכולתו לכל דורש וכך גם אין מחלוקת שאין עסקינן בסוחר סמים אשר מהווה כתובת להשגת סמים מלקוחות שונים. המדובר במכר של הנאשם. הנאשם לא קיבל ולא אמור היה לקבל כסף בגין חלקו ברכישת הסם מהיותו צד ג'. הלכה למעשה, ישנם תימוכין לטענה כי מדובר בשניים אשר ביקשו לעשן סמים יחדיו כאשר הנאשם ביקש מנה אחת עבור צריכתו העצמית "כעמלה" עבור כך שחיבר בין מכרו לבין אותו סוחר סמים. בשל כך, הדברים שונים תכלית שוני מאותו סוחר סמים אשר בצע כסף עומד בבסיס מעשיו ללא רצון לנסות למצוא דרכים ולצרוך הסם. כך גם כמות המדוברת נמוכה ומגיעה כמכלול לכדי 0.43 גרם. הנסיבות האמורות שונות גם מאותם מקרים ומאותה פסיקה אליה הפנה בא כוח המאשימה בטיעוניו.

עיון במדיניות הענישה הנהוגה בעבירת בכגון דא נעה בין עונשי מאסר בני חודשים בודדים במקרים של תיווך בכמויות קטנות וכלה ב- 24 חודשים כאשר מדובר בתיווך בכמויות גדולות ובמספר עסקאות:

במסגרת רע"פ 2614/12 ניסים ליזמי נ' מדינת ישראל (3.4.12)- נדחתה בקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי אשר קיבל את ערעורו של הנאשם והפחית את עונשו מ-8 חודשי מאסר בפועל ל- 6 חודשים בגין עבירה של תיווך בכמות גדולה בסם מסוכן מסוג חשיש תמורת 6,500 ₪ ;