מדינת ישראל נ' מחיסן(אחר/נוסף) ואח'

החלטה בעניין המשיב 1

1.לפניי בקשה למעצר עד תום ההליכים של המשיב 1. בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 24/11/2013 נערכה פעילות יזומה בכפר עיסאוויה לצורך ביצוע צו מעצר של קטין תושב הכפר. במהלך הפעילות התאספו עשרות מתושבי הכפר, הקיפו את כוחות המשטרה, החלו בידויי אבנים וחפצים נוספים, ואף נורו זיקוקים ויודו בקבוקי תבערה. לפי הנטען בכתב האישום, צוות שוטרים המתין במארב כאשר במרחק לא רב ממנו הגיח המשיב 1 ובידו זיקוק. המשיב הדליק את הזיקוק וירה אותו לעבר כוח שוטרים גלוי. בסמוך לאחר מכן השוטרים מהמארב זינקו לעבר המשיב 1, הזדהו ככוח משטרתי ועצרו אותו. בגין כל אלה, מיוחסות למשיב 1 עבירות של: התפרעות וניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274 + 25 לחוק העונשין. בהמשך לדברים אלה אוסיף כי, כתב האישום אינו מייחס למשיב 1 עבירות של הכשלת שוטר או תקיפת שוטר בעת מעצרו. בא כח המבקשת הסביר כי הדבר נעשה שכן המשיבים לא נחקרו על כך תחת אזהרה. עוד אוסיף כי טענות המשיב 1 על אלימות פסולה של השוטרים נחקרות על ידי מח"ש.

2.הצדדים חלוקים בשאלת קיומן של ראיות לכאורה. לפיכך, בחנתי את חומר הראיות הלכאורי ושמעתי את טענות הצדדים בעניין. מהודעתו של השוטר משה דהן (עמ' 2, ש' 20 ואילך) עולה כי הוא ראה את המשיב 1 ממרחק קרוב בעוד השוטר במארב סמוי. השוטר מוסר כי ראה את המשיב מדליק זיקוק ומיידה אותו לעבר כח משטרתי גלוי שניצב במרחק של 20-30 מ' קדימה. מיד לאחר מכן מתאר השוטר דהן כי הכוח השתלט על המשיב ועצר אותו. השוטר אייל שפיגל אף הוא מוסר בהודעתו במשטרה (עמ' 2, ש' 23 ואילך), כי המארב הסמוי עמד במרחק של כ-3 מ' מהמשיב בעת שהמשיב לא הבחין בכוח. גבו של המשיב היה מופנה לעבר השוטר. השוטר שפיגל מתאר את פרטי הלבוש של המשיב באופן התואם את התמונות שבתיק החקירה. לטענת השוטר שפיגל, הוא ראה את המשיב מחזיק זיקוק בידו, מצית אותו (נכתב כי כנראה בעזרת מצית) וזורק את הזיקוק בתנועה של הנפה קדימה וכינון ישיר לעבר כוח יס"מ שעמד במרחק ממנו. מיד אחר כך השתלט הכח על המשיב. יוער כי השוטר שפיגל מציין בהודעתו (ש' 8) כי תאורת רחוב האירה את הרחוב. השילוב של שתי הודעות השוטרים, בצירוף העובדה ששניהם מוסרים כי ראו את המשיב מטווח קרוב מיידה זיקוק שאותו הצית ומיד לאחר מכן נעצר המשיב, מקימים תשתית ראייתית לכאורית מספקת להליך שלפניי. לא נעלם מעיניי כי המשיב מכחיש את המעשים בחקירתו. לא נעלמו מעיניי תהיות שונות שהעלה הסנגור (כך לדוגמא, קבל הסנגור כנגד כך שהן הזיקוק והן האמצעי שבאמצעותו הוצת הזיקוק לא נתפסו. עוד טען הסנגור כנגד מחדל חקירתי שעיקרו: אי-חקירת האנשים שהמשיב 1 ציין בהודעתו במשטרה כעדי ראיה – ש' 10-11). טענות אלה מקומן להתברר בתיק העיקרי.

3.בכל הנוגע לעילת המעצר, הרי מתקיימת בנסיבות העניין עילת מסוכנות סטטוטורית. לא נעלם מעיניי שבניגוד למשיב מס' 2, הרי למשיב מס' 1 מיוחסת, לצד עבירת ההתפרעות, עבירה של ניסיון לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות (להבדיל מעבירה מושלמת). יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שלפי הראיות הלכאוריות שבתיק, עשה המשיב שימוש בנשק חם מסוג זיקוק, אותו הצית והשליך לעבר כוחות הבטחון ולפיכך המסוכנות העולה ממעשים הינה ברורה.

4.בכל הנוגע לחלופה, מחד גיסא עומדת המסוכנות הרבה הטבועה בהשלכת זיקוק מוצת לעבר כוחות בטחון בתוך אירוע חמור של התפרעות רבת משתתפים המכוונת כנגד כוחות בטחון שהגיעו לכפר לצורך מילוי תפקידם. מאידך גיסא, נמצא בפניי בחור צעיר כבן 22 ללא עבר פלילי. באולם לפניי הוצגה חלופת מעצר בבית אחותו של המשיב בבית חנינה, קרי- מחוץ לכפר עיסאוויה בו בוצעו העבירות. יחד עם זאת, אני סבורה כי דרך המלך בעבירות מסוג זה הינה לבחון את החלופה המוצעת באמצעות תסקיר שירות מבחן אשר יכול לתת דעתו לרמת המסוכנות וכן לטיב החלופה וליכולתה להשיג את מטרת המעצר (ראו והשוו: עמ"ת 28530-03-13 מדינת ישראל נ' אבו דהים (14/3/2013) מפי כב' השופטת נאווה בן אור). נוכח קיומן של ראיות לכאורה בדבר שימוש בנשק חם בדמות זיקוק מוצת בתוך אירוע מן הסוג בו עסקינן, אני סבורה כי אין מקום לסטות מדרך המלך במקרה זה. זאת בלא שנעלמו מעיניי מכלול האסמכתאות אליהן התייחס עו"ד רבאח המלומד בטיעוניו לפניי.

5.אשר על כן, אני קובעת כדלקמן:

א.נקבע להמשך דיון לאחר קבלת תסקיר מעצר ליום 16.12.13 בשעה 08:20.

ב.שירות המבחן מתבקש להכין תסקיר בעניינו של המשיב 1. התסקיר יוכן עד יום 15.12.13. המזכירות תקבע תזכורת פנימית מתאימה.

ג.המשיב 1 יוותר במעצר עד החלטה אחרת.

ד.המזכירות תזמן את המשיב 1 באמצעות שב"ס.

ה.המזכירות תשלח העתק החלטה זו והעתק כתב האישום לשירות המבחן.

ו.ניתן ליצור קשר עם ב"כ המשיב 1, עו"ד רבאח, בטלפון: 02-6289919.

ניתנה והודעה היום כ"ד כסלו תשע"ד, 27/11/2013 במעמד הנוכחים.