מדינת ישראל נ' מושייב

גזר דין

1.הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בשני האישומים המיוחסים לה בכתב האישום אשר עניינם פריצה לרכב בצוותא עם חברה בגניבה מתוך הרכב. כמו כן הנאשמת הורשעה בעבירה נוספת שעניינה החזקת סכין בתיק המצורף ת.פ. 12991-05-09 של בימ"ש זה.

2.בקשת ב"כ הנאשמת בישיבה מיום 9.6.09 הופנתה הנאשמת לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר. מאז אותה ישיבה התקיימו ישיבות אחדות והוגשו בעניינה של הנאשמת 3 תסקירים שאחרון שבהם שהינו תסקיר משלים הוגש ביום 17.3.10.

3.ב"כ המאשימה מבקש מביהמ"ש למצות את הדין עם הנאשמת ולהשית עליה מאסר בפועל של ממש. מצד שני, שירות המבחן בתסקירים השונים, אשר בחן את תהליך שיקומה של הנאשמת בא בהמלצה לאפשר לנאשמת להמשיך בהליך השיקום שבו היא נמצאת בעיצומו ולהסתפק בענישה מותנית וצו מבחן למשך שנה. ב"כ הנאשמת מבקשת מביהמ"ש לאמץ את המלצות שירות המבחן.

4.מה שעומד על הפרק בפני ביהמ"ש הוא האם ביהמ"ש ימצה את הדין עם הנאשמת בהתאם לחומרת העבירות שבהם הורשעה כפי שהדבר מקובל בבתי המשפט בעבירות מסוג זה של התפרצות לכלי רכב וגניבה או שמא יעשה ביהמ"ש בסמכותו כאמור בסעיף 82 לחוק העונשין תשל"ז 1977 ולהעדיף תהליך של שיקום וגמילה מסמים על פני מיצוי הדין עם הנאשמת.

5.בחינת נסיבות המקרה ועובדותיו מלמדות על כך שמתקיימים התנאים כפי שהובאו בסעיפים 82 ו-83 לחוק העונשין לנקיטה של דרך לשיקום וגמילה. השאלה כעת האם נסיבות המקרה של הנאשמת כפי שעולה הן בטיעונים לעונש והן מהתסקירים שהוגשו בעניינה, קיימת הצדקה לנקוט בדרך של שיקום וגמילה כפי שמומלץ ע"י שירות המבחן או בדרך של מיצוי הדין.

6.לאחר ששקלתי את הדברים הן מנקודת אינטרס הציבורי מצד אחד, והן מנקודת מבטה של הנאשמת מאידך, הגעתי למסקנה לאמץ את המלצות שירות המבחן בעניינה של הנאשמת. בעשותי כן לא התעלמתי מן העובדה שלפיה שותפה של הנאשמת בביצוע עבירות ההתפרצות לכלי רכב הובא לדין, ונידון בגין העבירות הללו לעונש מאסר בפועל של 10 חודשים ב-ת.פ. 4907-05-08 ובאותו תיק הופעל מאסר מותנה בין 12 חודשים שבחלקו הופעל בחופף ובחלקו הופעל במצטבר. אני מוצא לנכון לעשות הבחנה בין אותו נאשם לבין הנאשמת הנוכחית לאור כך שהנאשמת הנוכחית נמצאת בתהליך של גמילה מה שלא היה ביחס לשותפה לביצוע העבירות. כמו כן לנאשמת זו אין הרשעות קודמות ומה שחשוב הוא שביהמ"ש מצא לנכון לאמץ את דרך השיקום והגמילה כפי שהומלץ ע"י שירות המבחן.

7.לאור מהות העבירה ובהתחשב בטיעוני הצדדים לעונש, אני דן את הנאשם/ת לעונשים הבאים:

הנני דן את הנאשמת למאסר לתקופה של 10 חודשים על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא, שהנאשמת לא תעבור עבירה אחת או יותר מהעבירות בהן נידונה ותורשע בה.

הנאשמת תחתום על התחייבות בסך: 5,000 ש"ח, או 50 ימי מאסר שתישא בנוסף לכל מאסר אחר, להימנע במשך 3 שנים מהיום, מלעבור עבירה אחת או יותר מן העבירות בהן נידונה, ותורשע בה.

היה והנאשמת לא תחתום על ההתחייבות, תיאסר לכפיית חתימת ההתחייבות למשך 30 יום.

.

צו מבחן

בהתאם לסמכותי, כאמור בסעיף 1 לפקודת המבחן (נ"ח), תשכ"ט-1969, לאור חוות הדעת של קצין המבחן מיום 13.6.07, ולאור כך, שהנאשמת הביעה את רצונה לעמוד בפיקוח קצין מבחן, הנני מחייב את הנאשמת ב – "בצו מבחן" זה, לעמוד בפיקוח קצין מבחן למשך שנה, החל מהיום בהתאם לתכנית ולתנאים, כמפורט בחוות הדעת של שירות המבחן ובהתאם לכל תוכנית שתיקבע על ידי שירות המבחן מעת לעת.

בית-המשפט הסביר לנאשמת, בלשון פשוטה המובנת לה, את משמעות צו-המבחן והזהירה, שאם לא תמלא אחרי הצו מכל בחינה שהיא או תעבור עבירה נוספת, תהיה צפויה לעונש נוסף, על העבירות בהן נידונה בתיק זה.

הנאשמת רשאית לערער על פסק הדין תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום ו' ניסן תש"ע, 21/03/2010 במעמד הנוכחים.

מרדכי ארגמן, סגן נשיא

החלטה

הנני מורה ביחס למוצגים כמבוקש.

ניתנה והודעה היום ו' ניסן תש"ע, 21/03/2010 במעמד הנוכחים.