גזר דין
הנאשם הורשע עפ"י הודייתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
הנאשם שבפניי כבן 19 שנה הודה בהזדמנות הראשונה בכך שחודש 4/10 פרץ לדירה וגנב מתוכה רכוש, כאשר יש לציין שהרכוש הוחזר לבעלים.
באשר למהות ולחומרת העבירות, מוכנה אני לקבל את עמדתה של ב"כ המאשימה שמדובר בעבירות הנושאות חומרה אשר האינטרס הציבורי מחייב ענישה של ממש ולא בכדי בתי המשפט לאחרונה מחמירים בענישה ומשיתים עונשים כאשר העונש המשמעותי והמוביל הוא מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. והכל עקב העובדה שמזה עשרות שנים עבירות הרכוש הפכו לנגע של ממש הפוגע קשות ברכוש הציבור אך לא רק בו, שכן מקבלת אני שמדובר בעבירות אשר יש בהן פגיעה גם בבטחון האישי של כלל הציבור.
מן הראוי שכל מי שגוזל רכושו של אחר ידע שימצא עצמו מאחורי סורג ובריח.
בענייננו, למרות שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ובכך לקח אחריות וגם חסך זמן שיפוטי וזמנם של עדים, חומרת הנסיבות במכלול עולה מעברו הפלילי, שכן מסתבר שלמרות גילו הצעיר ריצה כבר עונש של 21 חודשי מאסר בפועל עקב עבירות חמורות, אמנם לא בתחום הרכוש.
תסקיר קצין המבחן שהתקבל בעניינו מצביע על נסיבות אישיות קשות ביותר מאז לידתו ועד היום, שכן הוא גדל במשפחה לא יציבה ואלימה, נחשף לדפוסי התמכרות ואלכוהול, וחווה פגיעות ודחיות מצד דמויות משמעותיות בחייו.
הנסיבות האישיות הקשות הובילו אותו לניהול אורח חיים עברייני כשהוא מתחבר לחברה שולית, אולם לאחר שסיים לרצות את העונש המשמעותי של המאסר כפי שציינתי כאמור לעיל, ניסו גורמי הטיפול להעבירו להליך שיקומי על מנת לנסות ולסייע לו לשנות את אורחות חייו, אולם הוא בחר לנתק קשר עם גורמי הטיפול וחזר וחבר לחברה שולית, היה מעורב באירועי אלימות ובסופו של יום גם בעבירות נשוא כתב האישום, כאשר לקצינת המבחן אמר שביצע את העבירות על מנת לעשות רווח כספי עקב היותו מחוסר בית.
דהיינו גם אם אקח בחשבון את נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, אזי לא ניתן ליתן להן משקל עודף על האינטרס הציבורי, שכן בודאי נסיבות אישיות קשות לא יכולות ליתן לגיטימציה למאן דהוא לפגוע בכלל הציבור.
לא בכדי קצינת המבחן לא המליצה על הליך טיפולי, שכן גם אם הנאשם לוקח אחריות ומילולית אומר מה שאמר היום באולם ביהמ"ש שהוא ישנה את אורחות חייו, אזי אין מדובר במחוייבות של ממש בהצגת נזקקות טיפולית מתוך רצון לעבור הליך משמעותי בשינוי אורחות החיים.
לפיכך לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, האינטרס הציבורי גובר וביהמ"ש לא יכול להסתפק במכלול כל הנסיבות במעצרו של הנאשם עד היום, שכן אין בכך כדי להביא לידי ביטוי את הענישה המידתית והראויה גם אם אקח בחשבון את גילו הצעיר של הנאשם ואת הצורך ליתן לו פתח לתקוה לשנות את אורחות חייו.
לפיכך אני גוזרת עליו את העונשים כדלהלן:
1.אני דנה את הנאשם ל- 12 חודשים מאסר בפועל החל מיום 29.4.10 .
2.מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירה כלפי הרכוש שענשה שנתיים מאסר ומעלה עפ"י חוק העונשין התשל"ז – 1977, ויורשע בה בין בתקופת התנאי ובין לאחריו.
ניתן בזה צו למוצג כמבוקש.
המזכירות תמציא עותק הפרוטוקול לשירות המבחן.
הודעה והוסברה זכות הערעור תוך 45 יום מהיום.
ניתנה והודעה היום ו' תשרי תשע"א, 14/09/2010 במעמד הנוכחים.
פנינה ארגמן, שופטת
ויקי ב.