מדינת ישראל נ' לסרי

החלטה

בפני בקשה של המדינה להורות על פסילתו של המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

למשיב יוחסה נהיגה ברכב כאשר הוא שיכור וכאשר בדגימת אויר נשוף שלו נמצאה כמות של 815 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

הצדדים אינם חלוקים כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב.

ב"כ המדינה טען למסוכנות חריגה הנלמדת מעצם נסיבות הדוח שכן המדובר ברמת אלכוהול העולה פי 3 על הרמה המכסימאלית המותרת.

בנוסף הפנה לכך כי המדובר בנהג עם ותק נהיגה קצר (כ – 6 שנים) שלו כבר 7 הרשעות כולל אי ציות לתמרור תן זכות קדימה רק ביולי האחרון.

ב"כ המשיב טען כי על אף העובדה שיש בידי המדינה ראיות לכאורה לביצוע העבירה מצד המבקש, אין ללמוד מכך על מסוכנותו.

עברו לשיטתו אינו מצביע על מסוכנות חריגה ובנוסף נסיבות חייו מקשות מאד על תפקוד ללא רישיון נהיגה.

דיון –

עת נדרש בית המשפט לתת החלטה בבקשה מסוג זה, נמצאת שאלת מסוכנות המבקש בלב מערך השיקולים אותם ישקול בית המשפט.

כשלב ראשון יבחנו הראיות שבתיק לצורך הבדיקה – האם קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש ביחס לעבירה המיוחסת לו.

במידה ויתברר כי קיימות ראיות לכאורה, תבחן שאלת המסוכנות לאור חומרת העבירה המיוחסת, נסיבות ביצועה (לכאורה), ותק נהיגת המבקש, עברו התעבורתי ולעיתים נדירות ישקלו גם נסיבות אישיות מיוחדות של המבקש.

בית המשפט אינו אמור בשלב זה של ההליכים להיכנס ולבדוק את איכות הראיות עצמן.די אם יתרשם כי קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת כדי שיעבור לבחינת שאלת המסוכנות לצורך ההכרעה בבקשה.

בב"ש 7399/00 לחמי נגד מדינת ישראל עסק בית המשפט העליון בשאלת השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשות מסוג זה.

לצורך מבחן האיזון הראוי בין משקל הנסיבות של המקרה הנדון לעבר התעבורתי, קבע כבוד השופט המחוזי (באר-שבע) א.גרוניס (כתוארו דאז) בב"ש 263/92 אבו זגילה נגד מדינת ישראל

(החלטה מיום 25.2.92) את המבחן הראוי:

"לדעתי ככל שהעובדות חמורות יותר בכל הנוגע לתאונה הספציפית יש ליתן משקל נמוך יותר להרשעות הקודמות וכן להיפך. כלומר, ככל שהעובדות הלכאוריות המיוחסות לתאונה אינן מן החמורות, יינתן משקל רב יותר להרשעות הקודמות."

משמעות פסק הדין המנחה (לגביו לא נמצאת הלכה הפוכה של בית המשפט העליון) היא כי כאשר המדובר בארוע בעל נסיבות חמורות, יסוג ויאבד משמעותית משקל העבר התעבורתי גם כאשר המדובר בעבר קל.

ומן הכלל אל הפרט –

במקרה שבפני נתפס המשיב כאשר הוא נוהג לכאורה שיכור ברכב בעוד רמת האלכוהול שבגופו גבוהה יותר מפי 3 (!!!) מרמת האלכוהול המכסימאלית המותרת בחוק.