מדינת ישראל נ' לנקין

החלטה

הסנגור הגיש "בקשה למתן צו שיפוטי המורה על המצאת מידע המפורט בגוף הבקשה". המסגרת הפרוצדוראלית לא הייתה ברורה, והסנגור הגיש הבהרה לפיה מדובר למעשה בבקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ.

הבקשה הוגשה כשנתיים לאחר הגשת כתב האישום, חודשיים לאחר סיום פרשת ההגנה, וכשבעה שבועות לאחר עדות הנאשם עצמו. הבקשה הוגשה כעשרה ימים לפני המועד שהיה קבוע לעדות עד מומחה מטעם ההגנה, שאמור להיות עד ההגנה היחיד מלבד הנאשם.

הסנגור הסביר בבקשתו כי החומר הוא חומר שנדרש על ידי המומחה מטעמו ובלשון הסנגור "לשם גיבוש הגנתו של המבקש, ומיצוי זכותו להליך פלילי אובייקטיבי".

בכתב ההבהרה טען הסנגור כי "להבנת הח"מ צורך ו/או רעיון להגיש חוו"ד מומחה בחלקו הגדול נובע מחקירות עדי התביעה. לשאלה אם פנה בבקשתו לתביעה לפני הפנייה לבית המשפט השיב הסנגור בכתב ההבהרה כי "העתק הבקשה נשלח לפרקליטות יחד עם הגשת הבהרה זו" (היינו מעולם לא פנה למדינה לבקש דבר מהדברים שביקש בבקשתו).

התובעת טענה בתגובה כי המסמכים המתבקשים הם מסמכים שהם כבר בחומר החקירה, בשליטת הנאשם עצמו, ניתנים לביצוע על ידי המומחה בעצמו (שרטוט הזירות) או פשוט בלתי רלוונטיים.

ביום 17.6.13 אפשרתי לסנגור להגיב על טענות המדינה, תוך יומיים, אך הסנגור לא עשה כן. מתוך חרדה לזכויות הנאשם, ניתנה החלטה נוספת ביום 20.6.13 המאפשרת לסנגור להגיב עד יום 24.6.13. אולם הסנגור לא הגיב עד היום. משחלפו יומיים מהמועד האחרון (השני) לתגובת הסנגור אין מנוס ממתן החלטה, על מנת שלא לעכב עוד המשפט.

דיון

אין מדובר בשלב ההתחלתי של ניהול התיק, בו הסנגור מנסה לאסוף ראיות לגיבוש עמדה ראשונית לתשובתו לאישום. פרשת התביעה הסתיימה ואף עדות הנאשם הסתיימה. עדות, בה מסר הנאשם גרסה מסוימת, ואישר למעשה כי המרדף התנהל לאורך המסלול בו טענו השוטרים כי הוא התנהל. אם כי, טען כי חשב שהוא נרדף על ידי עבריינים, ולא הבין כי מדובר בשוטרים, כן חלק על נקודות מסוימות בתוך המרדף.

עתה, מבקש הסנגור לאסוף חומר רב לשם בחינה על ידי המומחה מטעמו (עובר חוות הדעת שכבר הייתה אמורה להיות מוגשת מזמן). התובעת טענה כי החומר בעיקרו אינו רלוונטי. הסנגור לא הסביר לשם מה הוא זקוק לחומר, וכיצד הדברים עשויים להשליך על יריעת המחלוקת שהיא עתה גלויה לפרטי פרטיה. אף החלטה שנייה הנותנת לסנגור ארכה נוספת להסביר את הסבריו, לא הועילה, כאמור.

בנסיבות אלה, אין מנוס מכך שבית המשפט בעצמו, ינסה לבחון אם על פני הדברים יש רלוונטיות לבקשת הסנגור, ואם כן, אם יש הצדקה לבקש חומר ראיות פוטנציאלי מגורמים שונים.

החומר המתבקש ממשטרת ישראל:

הסנגור מבקש לקבל רישומים ביחס לכלי הרכב המשטרתיים עם מידע מגוון. מתבקש רשימת זיווד קבוע, ספר זיווד חתום מיום האירוע, אישור תקינות פנס האור הכחול, היסטורית טיפולים ברכב, תאריך החלפת הצמיגים וכיוצ"ב. נראה כי באיזה אופן הסנגור סבור כי אם יוכח שהיה פגם כלשהו באחד הרכבים יהיה בכך כדי להוכיח טענה מטענותיו. בשים לב לכך שמדובר בעדויות ישירות של השוטרים והנאשם, שהעידו על אשר אירע (או לא אירע), אין אני רואה כיצד מידע מסוג זה יכול להכריע בין הגרסאות, והסנגור לא טרח להסביר זאת. לפיכך, בקשות אלה נדחות מחוסר רלוונטיות.

לעניין צילומים ממקום התאונה, התובעת מסרה כי צילומים היחידים הם אלה שבתיק החקירה, ואין בלתם. לפיכך, אין מקום להוצאת צו.

לעניין מצלמת רמזור בצומת בו נטען כי הנאשם ביצע פנייה חריגה. אכן, יש מקום לבחון אם אחד מהמצלמות בצומת (אם היו כאלה ואם החומר נשמר) במקרה (או שלא במקרה) קלט את התנועה של אחד מכלי הרכב המעורבים במקום. זאת, משום שייתכן שתועד המעשה (עבירה או לא), והדבר יכול אכן לסייע להכריע, אם הוא קיים. לפיכך, בעניין זה יש ליתן צו כבקשת הסנגור.

עיריית אשדוד

הסנגור מבקש מעיריית אשדוד תרשימים של דרכים עירוניות שהן שני חלקים מאזור המרדף וצומת אחד. זאת, לרבות מיקום עצים, מעקות, ספסלים וכד'. בקשה זו אינה מובנת, שכן מדובר בחומר אשר המומחה עצמו יכול לאסוף על ידי מדידת הדברים בעצמו. יתרה מזו, בנקודות קריטיות הרי הסנגור עצמו צילם המקומות והגיש התמונות באמצעות העדים. לא ברור כיצד תרשימים אלה עשויים לסייע להכרע בין גרסאות הצדדים, והסנגור לא טרח להסביר. לפיכך בקשה זו נדחית מחוסר רלוונטיות.

הסנגור מבקש גם "אישור בדבר גל ירוק ברח' הרצל בין צומת ירושלים ועד צומת ז'בוטינסקי...". לא הוסבר על ידי הסנגור מדוע קיומו של "גל ירוק", התלוי מטבע הדברים במהירות נסיעה מסוימת, יכול לסייע להכריע בין גרסאות הצדדים בבית המשפט. לפיכך, אף בקשה זו נדחית מחוסר רלוונטיות.

רכב הנאשם

הסנגור מבקש מהמדינה מסמכים אודות רכב הנאשם. צילומי הרכב הם חלק מתיק החקירה. המסמכים האחרים (כגון: בדיקת מנוע עובר ליום האירוע) הם אכן מסמכים שבשליטתו של הנאשם עצמו (אם הם קיימים), ומעבר לכך לא הוסברה הרלוונטיות. לפיכך יש לדחות אף את הבקשה שבראש פרק זה.