החלטה
1.לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית משפט זה (כב' השופט עיילבוני) מיום 10.7.13 לפיה נעצר המבקש עד תום ההליכים, ולהורת על הזמנת תסקיר מעצר שיבחן חלופת מעצר בעניינו.
2.כנגד המבקש ושניים אחרים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של סחר בסם מסוכן – עבירה לפי סעיפים 13+ 19א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים"); החזקת סם שלא לצריכה עצמית – עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים; קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1981.
במהלך דיון שהתקיים לפני בית המשפט ביום 26.6.13, הודה אחד הנאשמים (להלן: "אושרי") בקיומן של ראיות לכאורה ובעילת מעצר ונשלח לשם קבלת תסקיר מעצר בעניינו. מנגד, נדחה הדיון בעניינם של שמבקש ונאשם נוסף לבקשתם, לשם דיון בראיות לכאורה.
לאחר ששמע בית המשפט את טענות המבקש והנאשם הנוסף, קבע בית משפט זה כי קיימות כנגדם ראיות לכאורה ברמה המספקת לצורך מעצרם עד תום ההליכים. בית המשפט הוסיף והפנה לעילת המעצר הנשקפת מהמבקש והנאשם האחר ולמסוכנות בצידה אשר כלל, מחייבת את מעצרם עד תום ההליכים. אשר לאפשרות שחרורו של המבקש בחלופה, התייחס בית המשפט לעברו הפלילי כמו גם לנתוניו האישיים וקבע כי אין מקום לחרוג מן הכלל הרגיל ביחס לנאשמים בעבירות סמים ולשקול את שחרורו של המבקש בחלופת מעצר. בית המשפט התייחס לעובדת שליחתו של אושרי לשם קבלת תסקיר, אולם ציין כי זו ניתנה לאחר שהודה בראיות לכאורה ולאחר שהמשיבה הותירה את העניין לשיקול דעת בית המשפט. עוד הוסיף כי מכל מקום שאלת שחרורו של אושרי טרם הוכרעה ושליחתו לתסקיר אינה מהווה דעה באשר להחלטה סופית שתתקבל בעניינו.
ביום 1.8.13 ולאחר שהתקבל תסקיר, התקיים דיון בעניינו של אושרי. כב' השופט ארבל לאחר ששמע את הצדדים, קבע כי לאור נתוניו של אושרי ובהתחשב במסקנות התסקיר החיובי בעניינו כמו גם התרשמותו של בית המשפט מהמפקחים בעניינו, הרי שהוא נמנה על המקרים החריגים המצדיקים שחרור בחלופת מעצר. כב' השופט ארבל ציין כי נתן דעתו לכך שהמבקש והנאשם האחר נעצרו עד תום ההליכים אולם ציין כי הם עתירי עבר פלילי המעיד על מסוכנותם.
3.ביום 12.8.13 הוגשה הבקשה שלפניי.
לטענת ב"כ המבקש, החלטתו של כב' השופט ארבל לשחרר את אושרי בחלופה מהווה נתון חדש אשר מצדיק בחינה מחודשת בעניינו של המבקש על פי סע' 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) תשנ"ו- 1996.
לטענתו ההחלטה לשחרר את אושרי ומנגד להותיר את המבקש במעצר עד תום ההליכים מהווה אפליה פסולה בין נאשם בפני הדין, אשר לא ניתן לקבלה.
ב"כ המבקש הוסיף וטען כי העבירות המיוחסת למבקש ואושרי בכתב האישום זהות אולם העובדה כי הסמים נתפסו על אושרי מלמדת כי חלקו גדול יותר. הוסיף כי עברו הפלילי של המבקש הינו קל ובוודאי שאינו חמור מעברו של אושרי. לפיכך ביקש כי בית המשפט יחיל את עיקרון השוויון בין הנאשמים ויורה על הזמנת תסקיר מעצר בעניינו של המבקש.
מנגד, התנגד ב"כ המשיבה לבקשה. לטענתו הבקשה לזימון תסקיר בעניינו של המבקש הוגשה לכב' השופט עיילבוני אשר בחן אותה והחליט לדחותה. לגופו של עניין הוסיף כי עניינו של המבקש אינו זהה לזה של אושרי מקום שנתוניהם האישיים ועברם הפלילי שונה מהותית.
דיון והכרעה:
4.לאחר שבחנתי את טענות באי כוח הצדדים הגעתי לידי מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות.
ראשית אבהיר כי בכל הנוגע לטענת ב"כ המבקש באשר לעצם המעצר אל מול חומרת העבירות המיוחסות למבקש, אין לי כל כוונה לבחון את הדברים. ההחלטה בעניין זה ניתנה ע"י כב' השופט עיילבוני, לאחר בחינה ושקילה של כל הנתונים הרלוונטים ובית משפט זה כמובן אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת שניתנו על ידו.
השאלה היחידה שיש לבחון אם כן היא טענת ב"כ המבקש באשר לאפליה פסולה אשר התרחשה בין אושרי אשר שוחרר בחלופה ובין המבקש אשר נעצר עד תום ההליכים.
בחנתי טענה זו ולא מצאתי לקבלה. הן השופט עיילבוני בהחלטתו שלא לשלוח את המבקש לתסקיר והן השופט ארבל בהחלטתו לשחרר את אושרי התייחסו מפורשות לשוני החל בין אושרי והמבקש. כפי שניתן לראות בעוד אושרי הוא אדם צעיר אשר בעברו הרשעה אחת בעבירה של החזקת סמים, הרי למשיב עבר פלילי עשיר בהרבה בעבירות רכוש ואלימות.
אכן עיקרון השוויון קובע כי ככלל אין להפלות בין נאשמים בהליך פלילי לעניין המעצר, אך אין הדבר מחייב כמובן גזירה אוטומטית שווה על כל הנאשמים בתיק ויש לבחון כל מקרה לאור נסיבותיו הייחודיות. לעניין זה נקבע:
"מסכים אני, כי העיקרון שלפיו אין להפלות בין נאשמים בהליך פלילי לעניין המעצר בהיעדר טעמים המצדיקים הבחנה ביניהם, הינו עקרון חשוב היונק את כוחו מעקרון השוויון (ראו בש"פ 7686/03 רובשן רפייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 753, 765), אך מאידך העובדה שהנאשמים אחדים מצויים באותו כתב אישום, אינה אומרת, כשלעצמה, שכל הנאשמים ייעצרו או שכל הנאשמים ישוחררו. זהו שוויון פסול שאינו טוב מהפליה טובה, שכן הצדק והיושר מחייבים, כי איש באישומו ייעצר, הכול לפי הנסיבות והעילות הקיימות לגבי כל אחד ואחד והמיוחדות לו (ראו בש"פ 345/89 אהרון מסיקה נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(2) 423, 426). על-כן, אין לקבל את הטענה בדבר תחולה אוטומטית של אותו דין על שני הנאשמים, מכוח עקרון השוויון."ו (ראו בש"פ 6871/05 מנדלוביץ' נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3), 1080).
מעבר לאמור, יש לזכור כי החלטה לשחרור נאשם בערובה הינה מעין חוזה אמון בין בית המשפט לבין מי שמשוחרר בערובה ותלויה תמיד בהתרשמות אישית של בית המשפט. בעניינינו, בעוד כב' השופט ארבל התרשם, בעזרת שירות המבחן, שניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מאושרי ע"י חלופת מעצר, התרשם כב' השופט עיילבוני ישירות כי המבקש אינו ראוי לאמון מסוג זה. זוהי כאמור התרשמות ישירה של השופט הדן בבקשה ואיני רואה לסטות ממנה. למבקש כמובן שמורה הזכות לפנות לבית המשפט העליון בערר על החלטה זו.
עוד אוסיף כי הנאשם הנוסף שנעצר יחד עם המבקש עד תום ההליכים הגיש ערר לבית המשפט העליון על החלטה זו ובמסגרת הדיון, עדכן את בית המשפט העליון כי אושרי שוחרר בחלופה. חרף האמור, דחה כב' השופט רובינשטיין בהחלטתו ביום 6.8.13 את הערר שהגיש הנאשם הנוסף. מן האמור עולה כי אף בית המשפט העליון לא קיבל את הטענה בדבר אפליה פסולה בעניינינו.
