פ"ל
בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע
|
5528-07-12
14/04/2013
|
בפני השופט:
אלון אופיר
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
אלכסיי לבייב
|
|
החלטה
ביום 20.3.13 טענו הצדדים בפני לעונש בתיק זה.
מחלוקת עקרונית בין הצדדים בתיק זה ביחס לשאלת יכולת בית המשפט להורות על הפעלת מאסר מותנה אשר נגזר כנגד הנאשם כתוצאה מגזר דין של בית המשפט באשקלון בתיק ת 5013/08.
לצורך הבנת המחלוקת אתאר בקצרה את הנתונים:
אין מחלוקת כי ביום 2.7.09 נגזרו על הנאשם בבית המשפט באשקלון 6 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים ביחס לעבירות מסוג נהיגה במצב שכרות, תחת השפעת אלכוהול, סירוב להבדק וכן נהיגה בזמן פסילה.
ביום 13.4.12 נהג הנאשם ברכב בעודו תחת השפעת אלכוהול וביום 20.3.13 האריכה כבוד השופטת גרבי את המאסר המותנה לעיל לתקופה של שנתים.
ביום 23.4.12 (ולפני הארכת התנאי) נהג הנאשם ברכב בעודו פסול מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, מה שהביא לטיעונים לעונש בפני בפרשה זו.
המדינה טוענת כי המאסר המותנה כתוצאה מההחלטה של בית המשפט באשקלון חב הפעלה בעוד ההגנה סבורה כי מאחר ותנאי זה כבר הוארך ומאחר ובוצעה העבירה לפני הארכתו, אין יכולת משפטית של בית המשפט להפעילו.
דיון -
בחוק העונשין , תשל"ז – 1977 נקבע:
ביחס ל - "הפעלתו של מאסר על תנאי -
55. (א) מי שנידון למאסר על תנאי והורשע בשל עבירה נוספת, יצווה בית המשפט על הפעלת המאסר על תנאי.
הארכת תקופת התנאי - (תיקון מס' 23) תשמ"ח-1988
56. (א) בית המשפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר רשאי, על אף האמור בסעיף 55 ובמקום לצוות על הפעלת המאסר על תנאי, לצוות, מטעמים שיירשמו, על הארכת תקופת התנאי, או חידושה, לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, אם שוכנע בית המשפט שבנסיבות הענין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי.
(ב) לא ישתמש בית המשפט בסמכות לפי סעיף זה אלא לגבי ההרשעה הראשונה של הנאשם בשל עבירה נוספת.
(ג) האריך בית המשפט את תקופת התנאי לתקופה נוספת לפני תום תקופת התנאי, תחל תקופת התנאי הנוספת בתום תקופת התנאי; חידש בית המשפט את תקופת התנאי לאחר שתמה תקופת התנאי, תחל תקופת התנאי הנוספת מיום מתן פסק הדין, והכל כשבית המשפט לא הורה אחרת. "
המסקנה מהוראות החוק פשוטה:
כאשר מבצע אדם עבירה בעודו בתקופת תנאי ביחס לעבירה זו רשאי בית המשפט ביחס לעבירה זו שבוצעה להאריך את התנאי לתקופה שלא תעלה על שנתיים.
אם הורשע אדם ביחס לעבירה שנייה, אף היא בוצעה בתקופת התנאי, לא רשאי עוד בית המשפט להאריך את התנאי וחייב הוא להפעילו.
אין לפי החוק נפקות לעובדה כי התנאי הוארך.