אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' כהן

מדינת ישראל נ' כהן

תאריך פרסום : 25/07/2012 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום ראשון לציון
18128-09-10
07/05/2012
בפני השופט:
אברהם הימן

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
פנחס כהן
הכרעת-דין,גזר-דין

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ארבע עבירות: העלבת עובד ציבור, תקיפת שוטר, איומים והתנגדות למעצר.

כתב האישום מפורט ביותר, ולא מצאתי לחזור על האמור בו אלא בקצרה. האירוע נשוא כתב האישום הוא אכיפת חוק על ידי שוטר- שלמה שדה (להלן – "השוטר") כלפי הנאשם. כפי העולה מכתב האישום, ביום 11.2.10 סמוך לשעה ארבע אחר הצהריים חנה הנאשם רכבו ברח' האחים סולימן בעיר ראשון לציון. אותה עת הגיעה השוטר בניידת ומצא כי רכבו של הנאשם מפריע לתנועה. השוטר פנה לנאשם וביקש ממנו להזדהות, הנאשם סרב להזדהות. השוטר אמר לו כי בעקבות כך, יעכב אותו. בתגובה דחף את השוטר באמצעות ידיו. אחר כך, התקדם הנאשם לעבר רכבו, הניעו, כאשר השוטר אוחז בדלת הרכב על מנת למנוע מהנאשם מלסגור אותה. השוטר הודיע לנאשם כי הוא מעוכב, ובתגובה בעט ברגלו של השוטר ואמר לו: אני חולה נפש, אני לא רואה אותך בכלל, אם לא היית על מדים הייתי מזיין אותך תוריד את המדים נראה אם אתה גבר ואני אזיין אותך". בכתב האישום נאמר עוד, כי בהמשך לכך, אמר לשוטר: "אני שונא תימנים, תימנים הם זבל בשבילי לא יכול לראות אותם" עוד אמר הנאשם לשוטר: "אני חולה נפש הייתי בבית סוהר ואני לא מפחד מכם, עכשיו אתה רוצה תשים לי אזיקים יא זבל". לאור דברים אלה, כבל השוטר את הנאשם בידיו, ואז הכה הנאשם את השוטר במכת אגרוף בבטנו והניף את ידיו. בהמשך אמר הנאשם לשוטר אחר – דני ספקטור בהיותו בניידת: "כוס אמא שלך אני לא רואה אותך ממטר". וחבט עם ידיו בשמשת הרכב.

לשיטת התביעה, המעשים הללו מגבשים ארבע העבירות כאמור לעיל.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום, לפיכך שמעתי עדויות עדים והוגשו ראיות.

שלושה הם העדים הרלבנטיים במשפט זה: השוטר, השוטר דני ספקטור והנאשם:

לאחר ששמעתי העדויות הללו, אני קובע כי אלה העובדות העולות מתוך העדויות: הנאשם הגיע למקום האירוע על מנת להסיע את בתו שהייתה אצל מורתה בשיעור פרטי. האירוע ארע עת המתין הנאשם שבתו תגיע ביחד עם מורתה. אותה עת נהג השוטר בניידת והיה במסלול הנגדי למסלול חניית רכבו של הנאשם. לפי שיקול דעתו של השוטר, נראה לו כי רכבו של הנאשם מפריע לתנועה בהיותו סמוך לצומת. לפיכך, החליט לערוך פניית פרסה, ולברר העניין. המפגש הזה בין השוטר לבין הנאשם הסלים לממדים בלתי סבירים. איני קובע מחמת מה הסלים המפגש, האם משום יחסו של השוטר כלפי הנאשם? או משום שהנאשם לא מצא כי עבר עבירת תנועה כלשהיא המחייבת התערבות משטרתית? ומשום כך, נהג בכעס ובתסכול כלפי השוטר.

לפי גרסת השוטר, כאשר ניגש אל הנאשם שהיה מחוץ לרכבו, ביקש ממנו להזדהות, סרב זה לעשות כן, תחת זאת, הלך לכיוון רכבו תוך שהוא דוחף את השוטר בשתי ידיו ועלה לרכבו. השוטר סבר כי שהנאשם מתכוון לעזוב את המקום, לפי שהתניע הרכב (ת/2 כחלק מעדותו הראשית), לכן דיווח ברשת הקשר לראש המשמרת וביקש סיוע, בין היתר משום שסבר כי יש ויבצע מעצר הנאשם. בנסיבות אלה עת סבר השוטר שהנאשם מתכוון לעזוב המקום, הרי החליט להפסיק כוונה זו של הנאשם בכך שהחזיק בדלת הפתוחה של הרכב. בעודו עושה כך, הודיע השוטר לנאשם כי הוא עוצר אותו בגין תקיפת שוטר וסירוב להזדהות. בתגובה אמר הנאשם לשוטר כי הוא חולה נפש ולא רואה אותו בכלל, ואם לא היה במדים היה מזיין אותו ושיוריד את המדים עכשיו אם הוא גבר ושהוא יזיין אותו (לצערי נאלץ אני לעשות שימוש באותן מילים נלוזות שתדיר נעשה בהן שימוש במקומותינו). בשלב הזה הגיע השוטר דני ספקטור. אותה עת אמר הנאשם, לדברי השוטר, אותם דברי בלע כלפי התימנים כפי המופיע בכתב האישום. כמו כן, אמר הנאשם לשוטר כי הוא רוצה להיעצר ואינו רוצה להשתחרר. לפי האמור בת/4, בשלב הזה, כבל השוטר את הנאשם באזיקי ידיים ואז התנגד הנאשם למעצרו ונתן לשוטר אגרוף בבטנו והשתולל עם ידיו. לאחר שהובל לניידת של השוטר ספקטור, הכה הנאשם בידיו על חלון הניידת ואיים אף על השוטר ספקטור ואמר לו כי יזיין אותו. באותו שלב ירדה בתו של הנאשם ביחד עם מורתה. הבת הוסעה ביחד עם שוטרים אחרים לבית סבתה והנאשם נלקח לתחנת המשטרה.

לפי גרסת הנאשם, בהיותו באותו מקום בעודו ממתין לבתו שתסיים השיעור הפרטי אצל מורתה, הגיע אליו השוטר וביקש ממנו להזדהות. למעשה הנאשם מודה כי סרב להזדהות שכן על פי גרסתו ענה: "אמרתי לו מה עשיתי, אני רוצה לדעת מה עשיתי?" ובנקודה זו המחלוקת העיקרית בין שתי הגרסאות. לפי דברי הנאשם, העילה לפיה דרש ממנו השוטר להזדהות היא שלפי דברי השוטר, הוא – הנאשם, ברח לו כשהיה ליד השוק בראשון לציון. לדבריו כלל לא היה ליד השוק וכי השוטר טפל בו אשמת שווא. משום כך, התדרדר המצב והסלים.

ראוי לציין כי מיד לאחר שאמר הנאשם דברים אלה, סתר דבריו ושינה גירסה עת אמר שהשוטר כלל לא דרש ממנו תעודת זהות אלא רישיון רכב. ומשום שרישיון הרכב שלו לא היה בכיסו אלא ברכב. משום כך, ניגש לרכבו על מנת להוציא את רישיון הרכב ולהציגו לשוטר. לדבריו בגלל שבר שהיה לו בידו ידו - רעדה ידו. לדבריו, הדבר עורר חשדו של השוטר ולכן אמר לו השוטר: "מה עשית גנבת? על ראש הגנב בוער הכובע...". בתשובה, ענה הנאשם לשוטר: "אתם אותו דבר כולכם אתם השוטרים לא רוצים לשמוע אותי." לדברי הנאשם בתשובה ענה לו השוטר: "את יכול למצוץ לי". ואז החלה ההסלמה במצב לדברי הנאשם. (עמ' 16 לפר' משורה 20 ואילך). הנאשם כופר כי איים על השוטר או העליב אותו, אלא מיקד עדותו באותם מילים שלדבריו אמר לו השוטר. יתירה מזו, לדבריו, דברי השוטר הללו הכעיסו אותו עד כדי התעקשותו להיעצר, אף על פי שהשוטר אמר לו שהוא משוחרר. באשר לדברים המיוחסים לו הנוגעים ל"תימנים" הכחיש הדברים שייחס לו השוטר אלא אישר כי אמר שהתימנים "יבשים" וכוונתו הייתה שהם קמצנים.

הנאשם כפר כי תקף את השוטר בדחיפה כמו גם באגרוף בבטן בעת שהיה אזוק.

ראוי לציין כי עדותו של השוטר ספקטור, שרובה ככולה כלולה במוצג ת/1 מחזקת גרסת השוטר. השוטר ספקטור הגיע בשלב שלאחר המפגש בין הנאשם לשוטר, למעשה הגיע בשלב כבילת הנאשם. הוא מאשר שהנאשם התנגד למעצרו וכבילתו, היה נסער מאוד, קילל גם אותו בתגובה לכך שניסה להרגיע את הנאשם. כמו כן, העיד השוטר ספקטור כי הנאשם הכה בחלון הניידת בידיו הכבולות. גם הוא מספר שהנאשם חזר על כך שהוא חולה נפש. אלא שלא העיד כי הנאשם איים גם עליו.

עולה מן המקובץ כי האירוע שבגינו הוגש כתב האישום, החל בדבר של מה בכך והסלים שלא לצורך, למימדים בלתי סבירים עד כדי כתב האישום שלפני. אין ספק שבראייה רטרוספקטיבית, היה על אירוע זה להסתיים באופן אחר לחלוטין. ברור הוא, והדבר עולה מעדותו של הנאשם, כי ראה עצמו כמי שלא עבר עבירה וכי לא מצא לנכון ששוטר ידרוש ממנו להזדהות, לכן לשיטתו נטפל אליו השוטר ללא כל סיבה. למצב רוחו זה של הנאשם יש להוסיף כי ההסלמה שבאה לאחר האיום כי יעוכב וייעצר בעקבות סירובו להיעצר, שכן היה בכך מרכיב מגביר לחץ משום שהמתין לבתו הקטנה שהיה עליו להסיעה.

אני דוחה כבלתי אמינה, לשון המעטה, גרסת הנאשם כי השוטר פנה אליו כיון שסבר שהוא ברח ממנו משוק ראשון לציון. אני דוחה המילים ששם הנאשם בפי השוטר כאילו זה אמר לו ש"ימצוץ לו". אין זאת כי אם דברים בדה הנאשם מלבו על מנת להסביר השתלשלות האירועים ובמיוחד לאחר שהוברר לו כל האירוע נולד משום סירובו להזדהות, חובה שהייתה עליו, ואשר הפר אותה. הוא הדין באשר לסיפורו של הנאשם כי השוטר לא ביקש ממנו להזדהות באמצעות תעודת הזהות אלא כל שרצה הוא רישיון הרכב שלו אשר היה ברכבו. גם סיפור זה נולד על מנת להסביר מדוע לא שעה להוראות השוטר וניגש לרכבו במקום אשר יזדהה כדרישת השוטר.

גרסת השוטר הגיונית יותר ואמינה עלי. השתכנעתי כי בין השוטר לבין הנאשם לא היה קשר או הכרות קודמים. אני מאמין לשוטר כי פנה לנאשם במסגרת עבודתו הרגילה השגרתית ובמסגרת מילוי תפקידו כשוטר. השוטר, אשר הכיר את המקום משום שהמקום הוא שכונת מגוריו, ידע כי רכב החונה במקום בו חנה רכבו של הנאשם - חוסם שדה ראייה של רכבים אחרים הבאים אל הצומת ונהגיהם רוצים להיכנס לצומת על מנת לפנות ימינה. משום כך, התעורר אצלו החשד הסביר שהנאשם עבר עבירת תנועה ומצא להתערב כפי סמכויותיו על פי החוק, כשוטר.

גרסתו של הנאשם בלתי אמינה בעיני בין היתר משום אותה התעקשות בלתי הגיונית והמסבירה על אופיו של הנאשם. הנאשם ביקש ודרש להיעצר בעוד בתו ממתינה להסעתה על ידו. שהרי גם לפי גרסת הנאשם, בשלב מסוים החליט השוטר לשחררו. גם בבית המשפט חזר הנאשם על גרסה תמוהה ומוזרה זו של הנאשם דהיינו הרצון להיעצר. שהרי מה יועיל לו מעצרו? האם מעצרו יהיה בו כדי לסייע לו במצע אליו נקלע? האם יהיה במעצרו כדי להתנקם בשוטר שלדבריו נטפל אליו סתם כך ללא כל סיבה? התנהגות זו מצביעה באופן ברור שמדובר באדם אימפולסיבי חסר, כמעט, שליטה בכעסיו, ומובל להתנהגות פרועה ככל שמשהו או מישהו מכעיסים אותו.

ועוד עניין שיש בו כדי להטיל ספק במהימנותו של הנאשם. כוונתי לסיפור שסיפר בעניין "התימנים". לדבריו לא אמר הדברים שיוחסו לו על ידי השוטר, אלא מצא הנאשם להטיח בפני השוטר שהתימנים קמצנים. מה עניין שמיטה להר סיני? לא ברור! מה עניין היות התימנים קמצנים לאירוע אכיפת החוק על ידי השוטר. נראה כי הנאשם סבר שהשוטר בן לעדה התימנית. אך אין בכך כדי להסביר מדוע אמר הדברים, אלא אם בדברים אלה ביקש להעליב את השוטר ולפגוע בו משום שזה למעשה "איים" עליו בדו''ח תנועה.

לאחר שאני בוחן כל הראיות והעדויות שבאו לפני אני קובע כי פרשנות העובדות גם על פי עדויות השוטרים ובמיוחד השוטר שדה, יש בה כדי תקיפת שוטר וכוונתי לעדותו של השוטר כפי שרשם בדו''ח ת/2, וכפי שהעיד לאחר שזכרונו רוענן מתוך הכתוב בדו''ח. אני קובע כי הנאשם דחף את השוטר בשתי ידיו עת פנה לעבר רכבו שחנה סמוך למפגש בין השניים. באשר לתקיפת השוטר בעודו אזוק בידיו, הרי שכפי שלא אחת קורה, ואנו חוזים בכך תדיר, נוהגת התביעה להגיש כתבי אישום בעבירות של תקיפת שוטר, כאשר הנסיבות הן למעשה של התנגדות למעצר. על פי עדותו של השוטר, הנאשם תקף אותו בהיותו אזוק תוך שהוא משתולל. בנסיבות אלה כאשר אדם אזוק בשתי ידיו, ישוב במושב הנהג ברכבו, ומתנגד למעשה למעצרו ולכבילתו, יש לראות בכך התנגדות למעצר ולא לתקיפת השוטר.

כאמור קבעתי כי הנאשם סירב להזדהות ופנה לרכבו תוך שהוא דוחף את השוטר בשתי ידיו. בחינת המעשה בדרך פורמאלית או שמא אומר פורמליסטית יש בכך תקיפה השוטר. אם כי בנסיבות קלות ביותר שמוטב היה להימנע מלייחס לנאשם עבירה זו בכתב אישום. מצאתי להעיר הערה חורגת מהעניין. כתב אישום נגד אדם אינו דבר של מה בכך, וככל שתובע מפעיל סמכויותיו על פי חוק, עליו מוטלת חובה לעשות זאת בזהירות רבה ובשיקול דעת מעמיק. נדמה כי אילו כך היה נעשה במקרה שלפנינו אזי נראה כי ניתן היה לוותר על ייחוס העבירה של תקיפת שוטר, עת דוחף הנאשם את השוטר, בנסיבות המקרה. אלא משעובדות אלו מופיעות בכתב האישום, הרי לא מצאתי להימנע מלהרשיעו על פי עדותו של השוטר.

באשר לעבירות של איומים. האמירה השגורה לצערנו, בפי ניצים הרבים ביניהם, כמו גם תדיר בהיתקלויות של אזרחים עם אוכפי חוק, וכוונתי לאמרה רבת גועל וסלידה "אני אזיין אותך", יש בה לעיתים כדי העלבה ולא כדי איום. במקרה זה, במיוחד לפי הדברים שרשם השוטר בדו''ח ת/2 לפיהם אמר הנאשם לשוטר, אשר לצערי מחויב אני לצטטם: "תוריד את המדים אם אתה גבר ואני אזיין אותך". תמיד יש לקשר המילים אל הסיטואציה. אין לנתק מילים אלה, כמו כל מילה שיתכן ויש בה משמעות של איום, להקשר הדברים. בהקשר הדברים שלפני, המלים הללו המעלות כאמור גועל וסלידת נפש, נאמרים אך ורק לשם העלבת השוטר. בין עמנו אנו יושבים, וניסיון החיים הוא המלמד אותנו התנהגות בני האדם. על בסיס ניסיון מצטבר זה, המוביל אותנו לנוכח האירוע שלפני, אומר לנו כי כל שרצה הנאשם לעשות הוא להעליב את השוטר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ