מדינת ישראל נ' כהן(עציר)

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

מכתב האישום עולה כי המשיב סחט באיומים את המתלונן בסיוע של אחר, קטין (נגדו הוגש כתב אישום נפרד לבית המשפט לנוער), אשר הראה למתלונן פרטים על המשיב באינטרנט לרבות היותו עבריין שריצה מאסר עולם בגין עבירת רצח. המשיב סחט מהמתלונן סכומי כסף שונים בסיטואציות שונות.

בעקבות פנייתו של חבר של המתלונן אשר ביקש מהמשיב להרפות מהמתלונן,הגיע המשיב לביתו של המתלונן כשבמכנסיו חפץ הנחזה להראות כאקדח וסחט מהמתלונן סכום של

2,500 ₪ "קנס" תוך איומים.

בהזדמנות אחרת הוביל המשיב את המתלונן אל מקום חשוך ואיים עליו להעביר לבעלותו את רכבו וסכום של 20,000 ₪.

המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ועתר להורות על הזמנת תסקיר מעצר אשר יבחן אפשרות שחרורו לחלופת מעצר.

ב"כ המשיב טען, כי הקטין אשר היה שותפו ,לכאורה, של המשיב טען בגרסאותיו כי אותו אקדח היה אקדח קפצונים וכן לא מיוחסת למשיב כל עבירה בגין כך בכתב האישום.

כמו כן הקטין כפי העולה מכתב האישום הוא זה שנמצא עם המתלונן במגע וסיפר לו על המשיב, עניין אותו בחייו, נמצא אצלו בבית והתרועע עם המתלונן. כמו כן טען ב"כ המשיב כי בשום שלב בכתב האישום לא נטען כי המתלונן הרגיש מאויים או מפוחד מהמשיב ולכן עשה את שעשה.

ב"כ המשיב טען כי המשיב הנו אדם חולה אשר ממוחו הוסר גידול וצפוי לעבור בדיקות נוספות לשם בחינה האם קיים גידול חוזר, חולה בסוכרת, במחלת פרקים ופעיל בארגון אל"מ כמרצה למדריכים.

המשיב הינו אסיר ברישיון לאחר שנידון למאסר עולם בגין עבירת רצח ושוחרר ברישיון למשך חמש שנים. עד תום תקופת הרשיון נותה למשיב חצי שנה.

המבקשת טענה מנגד כי בשל עברו הפלילי של המשיב ובשל אופייה של העבירה לא ניתן לשחררו לחלופת מעצר שכן לא ניתן ליתן בו האמון הנדרש.

המשיב, כאמור, שוחרר ברישיון, כאשר ביצע את העבירה המיוחסת לו בהיותו אסיר ברישיון. הדבר מלמד לכאורה על תעוזה רבה ועל הקושי ליתן בו האמון הנדרש לשם שחרורו לחלופת מעצר (ראו: בש"פ 2374/09 מוסא נגד מדינת ישראל, 13.4.2009, בש"פ 2768/09 זילברמן נגד מדינת ישראל, 15.5.2009).

גם המעשה שבפני חמור הוא וניתן ללמוד ממסכת האירועים כי המשיב לא מעד פעם אחת בהתנהגותו אלא עשה כן מספר פעמים, פנה למתלונן עת חפץ ו"ביקש" כסף לצרכיו. המשיב סחט את המתלונן מספר פעמים באיומים ובדרכי הפחדה אחרות.

נשאלת השאלה האם זהו המקרה החריג ויוצא הדופן בו לא יבחן בית המשפט שחרורו של המשיב לחלופה.

סבורני כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב.

בבש"פ 9302/08 אלעקובי נ' מדינת ישראל פסקה כבוד השופט ארבל כי :

"אינני שוללת את הטענה כי טוב תעשינה הערכאות דלמטה אם תימנענה מלהורות על עריכת תסקיר, מקום בו נסיבות המקרה מעידות באופן ברור על מסוכנות בלתי ניתנת לאיון הנשקפת מהעורר העומד בפניהן (וראו: בש"פ 9284/08 לוי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 14.11.2008)".

בבש"פ 284/04 לוי נ' מדינת ישראל פסקה כבוד השופטת ארבל כדלהלן:

"אכן צודק בא כוח העורר בטענתו כי יש לבחון קיומה של חלופת מעצר בכל מקרה לגופו, וברי כי לכל נאשם שמורה הזכות לטעון בפני בית המשפט לקיומה של חלופה כאמור. עם זאת, יש להבחין בין חובתו של בית המשפט לבחון את האפשרות העקרונית לקיומה של חלופת מעצר – חובה המוטלת עליו מכוח סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק), לבין עריכת בחינה קונקרטית בנוגע לחלופת מעצר זו או אחרת. כך, כאשר נסיבות המקרה מעידות על מסוכנות חמורה ומוכחת, עשוי להתייתר הצורך בבחינת חלופת מעצר ספציפית (ראו: בש"פ 2931/06 גבאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 23.4.2006)). הבחינה היא אפוא דו שלבית: תחילה יבחן בית המשפט אם ניתן להסיר את עילת המעצר הרלוונטית באמצעות חלופת מעצר כלשהי, ורק בהגיעו למסקנה חיובית, יעבור בית המשפט לבחינת חלופות המעצר הקונקרטיות ומידת התאמתן ולשקילת הצורך בעריכת תסקיר (בש"פ 5543/06 אבו חוצא נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 5.7.2006); בש"פ 9447/04 זבידאת נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 2.11.2004); בש"פ 5985/08 אבו ואסל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 10.7.2008); בש"פ 10210/05 אלעטאונה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 7.11.2005); והשוו: בש"פ 5431/04 בדראן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.6.2004))".