מדינת ישראל נ' כהן(עציר)

החלטה

1.בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים הפליליים המתנהלים כנגדו וזאת לפי סעיף 21(א)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו -1996.

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו 39 אישומים:

9 אישומים בעבירות של התפרצויות לדירות מגורים ולבתי עסק לביצוע גניבה ברחבי הארץ- עבירה לפי סעיף 406(ב)+29 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977;

16 אישומים של חדירה לחומר מחשב לשם ביצוע עבירה- עבירה לפי סעיף 5 לחוק המחשבים, התשנ"ה - 1995;

9 אישומים של חדירה לחומר מחשב- עבירה לפי סעיף 4 לחוק המחשבים, התשנ"ה - 1995; 6 אישומים של היזק בזדון- עבירה לפי סעיף 2(2) לחוק המחשבים, התשנ"ה - 1995;

20 אישומים של נסיון חדירה לחומר מחשב שאל כדין- עבירה לפי סעיף 4 לחוק המחשבים, התשנ"ה - 1995 + סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977;

3 אישומים של גניבה- עבירה לפי סעיף 384+29 לחוק העונשין, התשל"ז -1977.

3.ב"כ המשיב אינו חולק על העובדה כי הפלטים הקושרים את המשיב לביצוע העבירות הוצאו ממחשב נייד השייך למשיב ונמצא בשימושו, ולפיכך הפעולות שלכאורה בוצעו על-ידי המחשב אכן בוצעו מאותו המחשב, וכן כי ההתקשרויות בוצעו מקווי הטלפון של המשיב.

שתיים הן טענותיו של ב"כ המשיב האחת הינה כי לא ניתן לשלול את האפשרות, שהועלתה

על-ידי המשיב כבר במעמד החקירה, ולפיה כל אחד יכול היה לפרוץ את המחשב של המשיב ולבצע את הפעולות הללו ממנו. לדבריו דווקא העובדה כי המשיב השתמש באותו קו טלפון באותו המחשב ובאותו קוד פריצה שהוזנו למערכות האזעקה הבתוליות מלמדת כי בהחלט סביר שהדבר נעשה על ידי אחר. שכן אין כל הגיון שהמשיב, שהתביעה מייחסת לו תחכום רב, לא ינקוט אמצעי זהירות, ויפעל בדרך שיש בה כדי לחשוף אותו בקלות יתירה. לכן סביר הדבר שהעבירות בוצעו על ידי אחר, שזהותו אינה ידועה למשיב, שהשתלט על מחשבו וקו הטלפון של המשיב.

ב"כ המשיב אף מפנה לעובדה שבחזקת המשיב לא נתפס כל רכוש או פריט שנגנב בהתפרצויות.

טענתו השניה של ב"כ המשיב הינה טענה לאפלייה פסולה שנעשתה על ידי המשיבה.

אין חולק כי במהלך חקירת הפרשיה נחקר חשוד נוסף בשם יניב סאלם (להלן: "יניב"). ממחשבו של יניב הופק פלט לוג בו 4 עמודים המלמד גם הוא על פעילות דומה כפי זו שנעשתה על ידי המשיב, דהיינו התקשרויות למערכות אזעקה, כניסה לתוך אותן מערכות, העלאה והורדה של נתונים ופעולת ניתוק של האזעקה.

הן המשיב והן יניב נעצרו, אלא שיניב שוחרר עוד בשלב המעצר לצורך חקירה (מעצר הימים) בהסכמת המבקשת.

לטענת ב"כ המשיב לא יעלה על הדעת כי המבקשת תטען למסוכנות ממשית של המשיב מחד, שעה שבגין אותם המעשים ממש – גם אם בהיקף קטן יותר, תסכים לשחרור החשוד יניב בשלב מקדמי, שחרור שיש בו משום אמירה משתמעת כי לא נשקפת מהחשוד מסוכנות כלל.

ב"כ המשיב מוסיף וטוען כי כיום יניב משוחרר ללא כל תנאי מגביל, למיטב ידיעתו טרם הוגש כנגדו כתב אישום, ואילו המשיב שבפנינו עצור ומתבקשת הארכת מעצרו עד תום ההליכים, והכל בגין אותן עבירות ממש.

ב"כ המשיב מוכן לקבל הטענה כי "כמות" העבירות יוצרת אבחנה, אך לטעמו אינה מצדיקה התייחסות כל כך מפלה ולפיה לדידה של התביעה יניב אינו מסוכן כלל ויכול להמשיך ולהסתובב חופשי מכל מגבלה, בעוד מרשו הינו מסוכן ברמה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים.

לטענתו חייבת להיות פרופורציה בין השניים, והבדל כל כך חד בין השניים אינו אלא אפליה פסולה.

לסיכום טיעוניו טוען ב"כ המשיב כי המשיב שבפנינו הינו אדם נורמטיבי, נעדר עבר פלילי מכל סוג ומין שהוא.