אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' יפת

מדינת ישראל נ' יפת

תאריך פרסום : 09/05/2012 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום נתניה
35315-08-11
03/05/2012
בפני השופט:
חגי טרסי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
צפריר יפת
הכרעת-דין

בפני

שופט חגי טרסי

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים – עבירות על סעיפים 380 ו- 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"). על פי עובדות כתב האישום, היו הנאשם והמתלוננת שכנים, אשר התגוררו באותו הבניין ברח' גבע בנתניה, ובאותה תקופה שרר בין משפחותיהם סכסוך. ביום 17.8.11 בשעה 18:30 לערך, עת הייתה המתלוננת בחניית הבניין, הגיע הנאשם למקום ברכבו ונסע במהירות לעברה. המתלוננת שאלה מדוע הוא מתנהג בצורה כזו, ובתגובה קילל אותה הנאשם: "שרמוטה" ואמר לה "אני הבאתי ערבי שיזיין אותך". בנוסף פנה אל בנה הקטין שהיה עמה ואמר לו: "זו לא אמא שלך, אמא שלך שרמוטה, אמא שלך מזדיינת עם ערבים, אמא שלך אני מכיר אותה מגיל צעיר וכל העיר עבר עליה". בהמשך, בכניסה לבניין, התקרב הנאשם למתלוננת, תקף אותה במכת אגרוף לפניה והפילה ארצה. בעודה שוכבת על הרצפה, בעט הנאשם ברגלה השמאלית ודרך עליה. כמו כן אמר לה כי ירצח אותה וייקח את ילדיה. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלוננת רגישות בזיגומה ובלסת התחתונה, וכן נפיחות ורגישות בשוק ובכף רגל שמאל.

בישיבת המענה אישר הנאשם כי התגורר בשכנות למתלוננת וכי התקיים סכסוך בין המשפחות. כמו כן הודה בנוכחותו במקום במועד הרלוונטי, אך כפר בכל המיוחס לו וטען כי הוא היה זה אשר הותקף. לנוכח עמדת הנאשם, שמעתי את גרסאותיהם של כל אחד מהצדדים, כמו גם את הראיות שהובאו לחיזוק כל אחת מהגרסאות הללו. לאחר שנתתי דעתי למכלול העדויות, אני סבור כי לא ניתן לתת אמון מלא במתלוננת או בנאשם, שכן כל אחד מהם ביקש לגלגל את מלוא האחריות לאירוע אל כתפיו של האחר, כאשר בפועל מדובר היה באירוע מכוער בו נטלו חלק שני הצדדים. יחד עם זאת, הוכח בפני מעל לכל ספק סביר כי בשלב מסוים של העימות חבט הנאשם בפניה של המתלוננת ובעט ברגלה, בנסיבות אשר אין בהם כדי להקים הגנה כלשהי מפני אחריות בפלילים, ועל כן החלטתי להרשיעו בעבירות המיוחסות לו. להלן יובאו נימוקיי.

פרשת התביעה:

עדת התביעה המרכזית הייתה כמובן המתלוננת. בנוסף לעדותה בפני, הוגשו לעיוני גם ההודעות שמסרה במהלך חקירת המשטרה. הודעה ראשונה, אשר הוגשה וסומנה ת/5, נגבתה עוד בזירת האירוע ע"י שוטר הסיור פורסאן עיאדאת. מדובר בהודעה קצרה ותמציתית שמסרה המתלוננת עוד בטרם פונתה לקבל טיפול בבית החולים, ובה טענה כי בשובו מעבודתו הנאשם "ניסה לדרוס אותי ואם לא הייתי קופצת מהחנייה הוא היה עולה עלי". לאחר מכן קילל אותה הנאשם לאוזני עובדו וכינה אותה "שרמוטה" ו- "זונה". לבסוף, כשעמדה להיכנס לבניין, "הוא פשוט ניגש אלי ונתן לי בוקס בצד שמאל של הפנים ואז הוא נתן לי בעיטה ברגל ונפלתי אחורה...". במענה לאחת משאלות החוקר אף הוסיפה המתלוננת כי הנאשם איים לקחת ממנה את ילדיה ולרצוח אותה.

הודעה נוספת, אשר סומנה ת/6, נגבתה מהמתלוננת למחרת בבוקר בתחנת המשטרה. במהלכה של הודעה זו אף נחקרה המתלוננת תחת אזהרה לנוכח הגרסה שמסר הנאשם בחקירתו. זו הפעם מסרה המתלוננת גרסה מפורטת יותר, במסגרתה טענה כי בהיותה בכניסה לחנייה, הגיע הנאשם לעברה בנסיעה מהירה. בעקבות זאת פנתה אליו המתלוננת בשאלה מדוע הוא מתנהג בצורה כזו כלפיה ואז החל הנאשם לקלל ולגדף אותה ואף איים לרצוח אותה. בין היתר כינה אותה שרמוטה, גם בפני בנה הקטן שהיה עמה, ואף הוסיף "אני הבאתי ערבי שיזיין אותך". המתלוננת הכחישה בתוקף את טענת הנאשם כי ניסתה לצלם אותו וטענה כי הבהירה לו שבכוונתה להקליט את דבריו באמצעות מכשיר הטלפון שאחזה בידה ולפנות עם ההקלטה לתחנת המשטרה. היא גם הכחישה בתוקף את הטענה כי פנתה אל הנאשם בדברי עלבון או הקנטה כלשהם. לדבריה, לא עלה בידה להקליט את חילופי הדברים בפועל בשל חוסר היכרות מספקת עם אופן הפעלת המכשיר.

מכל מקום, על פי התיאור שמסרה ב-ת/6, כשהייתה בסמוך לכניסה לבניין, התקרב אליה הנאשם "ממש קרוב לפנים, אף לאף". או אז: "אני אוטומטית שמתי את הידיים לפני החזה שלי להגן על עצמי והוא בשנייה נתן לי בוקס בפנים... אני ישר נפלתי מהעוצמה על צד ימין ובעודי שוכבת על הרצפה הוא נתן לי בעיטות". המתלוננת טענה כי הבעיטות פגעו בכף רגל שמאל ובשוק השמאלית. בנוסף, טענה כי לאחר הבעיטות הנאשם גם דרך עליה. כאשר עומתה עם טענת הנאשם לפיה הלמה בחוזקה בחזהו, הבהירה כי אמנם הרימה את ידיה על מנת להתגונן, אך לא נגעה בו כלל בטרם ספגה את אותה מכת אגרוף. באשר לטענה שהשמיעה יום קודם לפיה ניסה הנאשם לדרוס אותה, הבהירה המתלוננת ב-ת/6 כי "כשהייתי בכניסה לחניה אני עמדתי שם והוא נתן גז בכוונה להבהיל אותי" (ת/6 ש' 18-19).

בבית המשפט העידה המתלוננת כי במועד הרלוונטי, הגיעה ברגל לרחבת החנייה של בניין מגוריה, יחד עם בנה הקטין בן ה-9. הנאשם הגיע למקום כשהוא נוהג ברכב, ולצידו עובדו אחמד עצפור (להלן:"אחמד"). הנאשם לחץ על דוושת הגז והתקדם לעברה "בפמפומים שנותנים גז ומתקדמים", כאילו בכוונתו לדרוס אותה (עמ' 9 ש' 26-32 לפרוטוקול). תחילה העידה המתלוננת כי המעשה נועד על מנת להקניטה ולהתגרות בה, אך בהמשך שינתה עמדתה והגדירה את המעשה כניסיון דריסה של ממש, באופן דומה לגרסאות הבלתי עקביות שמסרה בהקשר זה בהודעות ת/5 ו-ת/6.

לדברי המתלוננת, החל הנאשם לקלל אותה ולאיים עליה, והכול בנוכחות בנה הקטן. היא חזרה על כל אותם ביטויי גנאי ואיום המוזכרים בכתב האישום, וטענה בתוקף גם הפעם כי היא עצמה לא השמיעה כלפיו כל דברי עלבון, אלא רק הודיעה לו כי היא מקליטה את דבריו באמצעות מכשיר הטלפון שאחזה בידה וכי בכוונתה לפנות עם ההקלטה לתחנת המשטרה. לאחר שאמרה את הדברים הללו, בעוד היא עומדת בכניסה לבניין, התקרב אליה הנאשם ונתן לה אגרוף בלסת מצד שמאל. בשונה מהתיאור שמסרה ב-ת/6, טענה המתלוננת בעדותה כי : "... הוא התקרב אלי אף לאף, אני נרתעתי ממנו, בחיים לא ציפיתי שהוא ירביץ לי... הוא נתן לי בוקס וראיתי כוכבים כמו בסרטים" (עמ' 7 ש' 18-19). כתוצאה מכך היא "עפה 2 מ' לאחור" ונפלה ארצה. בעודה שוכבת על הארץ בעט ברגלה ומעך את כף רגלה באמצעות רגלו. לאורך כל האירוע אחמד עמד בצד וצחק. בנה, אשר היה עד לאירוע, ראה אותה שרועה על הארץ, נבהל והזעיק את אביו באמצעות מכשיר האינטרקום.

במהלך החקירה הנגדית התברר כי היה שלב מסוים שבו נקטע הויכוח ביניהם, משום שהנאשם נסע להחנות את רכבו בחלק האחורי של הבניין, בעוד אחמד ירד מהרכב בכניסה לבניין ונותר לצידה. כשנשאלה מדוע לא ניצלה הפוגה זו בעימות על מנת להיכנס לביתה ולנתק מגע מהנאשם, טענה כי עקב ההלם והבהלה שאחזו בה ובבנה נותרה נטועה במקומה. במהלך עדותה השמיעה המתלוננת לראשונה פרט נוסף לפיו בעקבות הנפילה על הרצפה איבדה את הכרתה וכשהתעוררה ראתה ניידת משטרה ואמבולנס וכן את כל השכנים מתגודדים סביבה.

התביעה לא הביאה עדי ראיה נוספים לאירוע, אך הציגה מספר ראיות נוספות בתמיכה לגרסת המתלוננת, בעיקר בכל הנוגע לחבלות שנגרמו לה בעקבות מעשיו של הנאשם. בעלה של המתלוננת העיד כי שהה בבית במועד האירוע וכי בנו צלצל באינטרקום ואמר לו :"אבא מרביצים לאמא". הוא ירד למטה וראה את המתלוננת שרועה על הרצפה ומבוהלת, על פניה היה סימן אדום וכן ניתן היה להבחין בסימן של דריכה על רגלה. מייד התקשר למשטרה וביקש שיוזעק למקום גם אמבולנס. עוד ציין כי בעקבות הנפילה נחבלה המתלוננת גם בידה וכי בהמשך התפתחו סימני חבלה משמעותיים יותר גם באזור הלסת. לדבריו, לא דאגו לצלם בעצמם את החבלות, שכן אלה תועדו בצילום בתחנת המשטרה.

תימוכין נוספים לגרסת המתלוננת מעוגנים בדו"חות הפעולה ת/1 ו-ת/7, בתעודה הרפואית ת/4 ובהערות החוקר צבי טיפנברונר, המתועדות בהודעת המתלוננת ת/6. בדו"ח הפעולה ת/1, שערך השוטר פורסאן עיאדאת, ציין השוטר כי בהגעתו לזירת האירוע הבחין בכך שלמתלוננת "סימן על רגל שמאל של משהו שנראה כמו בעיטה". בעדותו בבית המשפט טען כי הבחין גם בסימן חבלה על לחיה של המתלוננת, אך מאחר ולא תיעד זאת בדו"ח הפעולה, אתעלם מטענה זו מחמת הזהירות המתחייבת בקביעת ממצאים לחובת הנאשם. שוטר נוסף שהגיע לזירת האירוע – רס"ר עידן חן – ציין בדו"ח הפעולה ת/7 כי הבחין בנפיחות באזור קרסולה השמאלי של המתלוננת.

בנוסף, הונחה בפני התעודה הרפואית ת/4, בה מתועדים ממצאי הבדיקות הרפואיות שעברה המתלוננת בבית החולים לניאדו, אליו פונתה באמבולנס מזירת האירוע. לא עלה בידי לפענח כל מילה ומילה מכתב ידם של הרופאים, אך מהעמוד הראשון עולה בבירור כי נמצאו: "רגישות בזיגומה משמאל ובלסת תחתונה משמאל... נפיחות קלה בפנים משמאל" וכן: "רגישות בשוק ובכף רגל שמאל...". עוד עולה מממצאי האורטופד בעמוד השני "נפיחות בכף רגל ימין באספקט לטרלי, רגישות במישוש ותנועות בשוק שמאל באספקט קדמי..." וכן: "רגישות במישוש ותנועה בכף יד שמאל...". בעקבות ממצאי הבדיקה, שוחררה המתלוננת למעקב הרופא המטפל, עם המלצה לחמישה ימי מנוחה בביתה.

לבסוף, אזכיר את הערות החוקר טיפנברונר ב-ת/6, אשר הבחין למחרת האירוע, בעת שגבה את הודעת המתלוננת בסימן כחול בלחי צד שמאל שלה, בנפיחות קלה באצבעות רגל שמאל וברגל עצמה וכן בסימן כחול בשוק רגל שמאל (ת/6 ש' 9-13). החוקר אמנם לא העיד בפני, אך ההודעה כולה הוגשה בהסכמה ללא כל הסתייגות וב"כ הנאשם וויתר על חקירת גובה ההודעה, כך שאין כל סיבה שלא להסתמך על האמור באותן הערות. יתרה מזאת, אפילו הייתי מתעלם מהאמור באותן הערות, די היה באמור ביתר הראיות שפורטו לעיל על מנת לבסס קיומן של החבלות המוזכרות בכתב האישום.

פרשת ההגנה:

מטעם ההגנה העידו הנאשם ואמו וכן העיד עובדו של הנאשם, אחמד עצפור. כמו כן הוגשו בהסכמה ההודעות שמסרו הנאשם ואחמד במהלך חקירתם במשטרה. בהודעתו מליל האירוע ת/3, הגדיר הנאשם את האירוע במילים: "התגרות והתחזות". לדבריו, החנה את רכבו בחנייה, ובעוד אחמד יצא מהרכב ראשון והתקדם לעבר החצר, התמהמה הוא עצמו במכונית. לתדהמתו, שמע לפתע את המתלוננת מתגרה באחמד בכך שניסתה לצלם אותו ולהקליטו, בעודה מציינת כי העסקתו אינה חוקית. הנאשם עצמו יצא מהרכב ואז החלה המתלוננת להתגרות גם בו, כשהיא משמיעה כלפיו מילים כגון "הומו, אתה לא מתחתן, יש לך זין קטן" ואף קירבה את המצלמה למבושיו, צילמה אותו ואיימה להפיץ את התמונה בין השכנים.

על פי המפורט ב-ת/3, הנאשם התעלם לחלוטין ממעשיה ומדבריה של המתלוננת, אך היא איבדה את עשתונותיה, חסמה את דרכו, קירבה את פניה לפניו בתנועה מאיימת, וכשראתה כי הנאשם מסב את מבטו ואינו מגיב להתגרות "היא הלמה בי בחוזקה בחזה ותפסה בי בחולצתי". הנאשם עצמו רק "התחכך" במתלוננת על מנת לחלוף על פניה ולהיכנס לבניין, אך בעקבות זאת צעדה המתלוננת חצי צעד לאחור, הפילה את עצמה, נשכבה על הארץ והחלה לצעוק שהנאשם תקף אותה. לאחר מכן צעקה לבנה הקטן בן ה-6 להזעיק את אביו, ולאחר שהילד שוחח במכשיר האינטרקום עם האב, הוא אמר לנאשם: "אבא שלי יורד אליך עם סכין". הנאשם נבהל, התרחק לחצר סמוכה והזעיק את המשטרה.

כפי שניתן לראות, לאורך העדות כולה טען הנאשם כי כל ביטויי הגנאי ומעשי האלימות היו מצידה של המתלוננת כלפיו, בעוד הוא עצמו הבליג והתרחק מכל עימות. רק בסוף ההודעה, במענה לשאלות ישירות של החוקר, אישר כי במענה להקנטותיה כינה אותה "שרמוטה" ו-"מופקרת". במענה לשאלה נוספת, שעניינה האיום כי ייקח את ילדיה של המתלוננת, מסר הנאשם כי בסוף האירוע, לאחר שהגיעו השוטרים, אמר שיפנה לרשויות הרווחה ויתלונן שילדיה של המתלוננת משוטטים ברחוב בחוסר מעש ומוזנחים, וזאת מתוך רחמיו על הילדים. עוד עומת הנאשם במהלך גביית ההודעה הנ"ל עם דבריו של השוטר עידן חן בדו"ח הפעולה ת/7, מהם עולה כי סיפר לשוטר בזירת האירוע שהמתלוננת תקפה אותו בעת שניסה להיכנס לבניין "והוא בתגובה הדף אותה". הנאשם השיב כי במילה "הדיפה", התכוון לאותה "התחככות" ולפילוס דרך בלבד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ