מדינת ישראל נ' יפרח

הכרעת דין

מבוא

הנאשם קיבל דוח בגין כך שבתאריך 11.10.11, הניח לנוסעת ברכב בו נהג, לשבת במושב האחורי כשהיא איננה חגורה.

הנאשם בקש להשפט בגין הדוח, ובישיבת ההקראה טען כי: "נהגתי. בתי השוטרת ישבה מאחור, חגורה. השוטר עקף על קו לבן כדי לעצור אותי. הבהיל אותי".

בפתח ישיבת ההוכחות, ומאחר שהנאשם איננו מיוצג הסברתי לו את מהות ההליך ומהלכו.

ראיות

מטעם התביעה העיד רס"ל יאיר ירדני (להלן: "השוטר"), באמצעותו הוגש הדוח שערך, אשר סומן ת/1.

מעיון בת/1 עולה כי השוטר עמד סטטי, ושעה שהנאשם חלף על פניו, הבחין השוטר כי נוסעת היושבת במושב האחורי מצד ימין איננה חגורה. השוטר יצא בנסיעה אחרי הרכב, השיג אותו לאחר מספר קילומטרים ושוב הבחין כי הנוסעת עדיין איננה חגורה. השוטר הורה לנאשם לעצור, ובשלב זה הבחין השוטר כי הנוסעת חגרה את עצמה וכי נוסעת נוספת שישבה במושב האחורי באמצע, איננה חגורה. עוד ציין השוטר כי היה יום בהיר, ראות מצויינת, החלון היה פתוח, חגורת הבטיחות כהה וחולצתה של הנוסעת היתה מפוספסת כחול-לבן.

בדברי הנהג נרשם: "אל תעשה לי את זה בחג, אם זה בכיף שלך – תעשה. היא היתה חגורה. זה שטויות במיץ עגבניות, תפוס על מהירות" בצד נרשם: "אני לא אמרתי את הדברים האלה" והנאשם הוסיף בכתב ידו "דבר שקר" וחתם.

בחקירתו הנגדית הסביר השוטר כי הדוח נרשם בגין הנוסעת שישבה מאחור מימין, ולא בגין הנוסעת באמצע, בה הבחין רק אחרי שעצר את הנאשם. עוד הבהיר השוטר כי ראה בבירור כי הנוסעת איננה חגורה, למרות זאת, רשם את הדוח רק לאחר שיצא בעקבות הרכב והבחין שהנוסעת עדיין איננה חגורה. הנאשם הטיח בשוטר כי האחרון עקף אותו משמאל על קו הפרדה רצוף על מנת לעצרו, והשוטר השיב, כי עפ"י ת/1 נסע מימינו. הנאשם הטיח בשוטר כי הפחיד אותו והשוטר השיב: "אם הבהלתי אותך אני מצטער. זאת לא היתה הכוונה (עמ' 2 ש' 19). לדברי הנאשם, בתו השוטרת אמרה לשוטר כי הוא ביצע עבירה, אך השוטר לא זכר אם אכן אמרה לו כך.

הנאשם בחר להעיד וסיפר כי נסע עם משפחתו והבחין בשוטר שעמד בתחנה. אחרי מספר דקות השוטר הגיע משמאלו והורה לו לעצור. השוטר הסביר לו את מהות העבירה והוא השיב "שכולם חגורים באוטו" (עמ' 2 ש' 33). עוד הוסיף כי בתו הינה שוטרת ו"אין מצב שהיא לא חגורה" (עמ' 3 ש' 1). הנאשם טען כי אמר לשוטר שמה שכתב בדוח איננו נכון והוסיף "אל תעשה לי את זה עכשיו, בחג וכל זה" (שם ש' 4), במיוחד שעה שכולם חגורים.

בחקירתו הנגדית חזר וטען כי היו 5 נוסעים, וכי כולם היו חגורים. לדבריו בתו חגרה את חגורת הבטיחות כשיצאו לדרכם וכי היא אמרה לשוטר שלא שחררה את החגורה במהלך הנסיעה. כשנשאל כיצד מוודא שכולם חגורים השיב: "אנחנו מבקשים מכולם לחגור חגורות" (שם ש' 22). לשאלות נוספות בכיוון זה השיב תשובות מתחמקות. הנאשם אישר כי חולצתה של בתו היתה בצבע כחול ולמטה פס לבן. כשנשאל מה אמר לשוטר, השיב : "אמרתי לו שהכל תקין" (עמ' 4 ש' 1).

הנאשם החליט שלא להביא עדי הגנה, למרות שהוסברו לו ההשלכות של אי הבאת עד רלוונטי וזמין.

דיון והכרעה

עדות השוטר אמינה עלי. עדותו היתה עקבית ופשוטה ולא נסתרה בחקירתו הנגדית. נהפוך הוא, בחקירתו הנגדית הבהיר פרטים רבים, ואף התנצל לפני הנאשם שטען שנבהל ממנו. התרשמתי כי עדותו ות/1 משקפים במדוייק את אופן התרחשות הדברים, וכי השוטר אכן ראה את הנוסעת בלתי חגורה הן בהיותו סטטי בתחנה והן בנוסעו מימין לנאשם. אני מעניקה לעדותו את מלוא המשקל הראייתי.

עדות הנאשם נשמעה גנרית. ככלל, כך עולה ממנה, הוא ונוסעיו חגורים. למרות שנשאל מפורשות, ויותר מפעם אחת, לא השיב ישירות כיצד הוא יכול להיות בטוח שהנוסעת אכן היתה חגורה, תשובותיו בעניין היו מתחמקות.

הנאשם אישר את כל העובדות המצויינות בדוח, למעט אי הסכמתו לענין החגורה. הנאשם לא חקר את השוטר ביחס לדברי הנהג שנרשמו על ידי השוטר.

הנוסעת עצמה לא הובאה להעיד, למרות שמדובר בבתו של הנאשם. כמו כן לא הובאו להעיד שלושת נוסעי הרכב הנוספים, למרות שהינם, עפ"י עדות הנאשם, בני משפחתו. הנאשם החליט שלא להביאם לעדות לאחר שהוסברו לו ההשלכות של אי העדתם. אי העדתם של עדים רלוונטים וזמינים מחזקת את ראיות התביעה.

לאחר שהזהרתי את עצמי כי מדובר בעד תביעה יחיד, אני סבורה כי יש להעדיף את גרסת התביעה על פני גרסת ההגנה, וזאת נוכח ממצאי המהימנות שקבעתי ביחס לשוטר, לצד עדותו גנרית של הנאשם, אשר חיזק את ראיות התביעה בכך שבחר שלא להעיד את נוסעי רכבו, ובעיקר את בתו הנוסעת שלא היתה חגורה.

אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.