מדינת ישראל נ' יעקובסון

החלטה

המסמך התקבל וסומן ת/2.

אין הופעה של הנאשם.

אני מחליט ליתן את הכרעת הדין בהעדרו.

ניתנה והודעה היום ד' אדר תשע"ג, 14/02/2013 במעמד הנוכחים.

יעקב בכר, שופט

הכרעת דין

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 26.01.2011, שעה 14:55 לערך, שעה שנהג בצומת עדי לכיוון עדי, נהג ברכב שהיו מותקנות בו חגורת בטיחות מבלי שהיה חגור בחגורת בטיחות- עבירה בניגוד לתקנה 83 ב (א) לתקנות התעבורה.

2.הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.

3.התביעה הביאה כעד מטעמה את השוטרת לשעבר אלחררי הילה, עורכת הדו"ח, והגישה באמצעותה את הדו"ח.

על פי האמור בדוח, בעת שעמדה סטטי מחוץ לניידת הבחינה דרך השמשה הקדמית של רכבו של הנאשם שהוא אינו חגור בחגורת בטיחות.

על פי הדוח ציינה העדה, כי הנאשם היה לבדו ברכב. כמו כן, ציינה שהבחינה בבירור שחגורת הבטיחות היתה מקבילה לדופן הרכב.

בחקירתה הנגדית ציינה השוטרת כי לא רשמה בנסיבות המקרה שהיה עמה מתנדב, סימן שלא היה עמה שוטר נוסף. כמו כן, שללה עדת התביעה את טענת הנאשם לפיה, היו ברכבו 13 ילדים ברכב וציינה שהוא היה לבדו ברכב. בנוסף, הכחישה שהיא צרחה לנאשם.

4.מטעם הנאשם העיד הנאשם בעצמו.

בעדותו בבית המשפט ציין "באתי מנצרת עלית לכיוון נצרת לכיוון מצפה עדי. אז הכביש לא היה מסודר כמו היום. עמדה שוטרת עם הפנים לכיוון מהחלון של הנהג, הסתכלה לכיוון תוך הרכב של אחד המכוניות. עמדו של 4 מכוניות. היה מתנדב. המתנדב, אני עברתי אותם, איזה קילומטר וחצי שניים. המתנדב דלק אחרי, הבהב עם אורות. עצרתי בצד אולי הוא רוצה לעקוף אותי. היה מספר אזרחי לא משטרתי. 9 עצרתי, עבר אותי. היו לי כ - 14 ילדים קטנים בני - 6-7 . הוא בדק את האוטו. אמר לי אתה יודע מה עשית? אתה שמת עכשיו חגורה. הוא אמר שראה אותי שאני בלי חקורה. אמרתי לו שלא יתכן, ושישאל את הילדים. זה אוטובוס לא פרייבט. אני גבוהה. השוטרת שהעידה פה, לא יכלה לראות אותי. היא דיברה עם הנהג, ועם הגב אל האוטובוס שלי. הוא קרא לה במכשיר "בואי מהר" עצרתי מישהו אין לו חגורה. היא באה, ולא שאלה מה קרה. צעקה. אני התביישתי. יש לי ילדים באוטו. "סתום את הפה זה לא עניין שלך". לא ידעתי על מה היא עצבנית. היא באה עם רכב משטרתי ואז הבנתי שזה משטרה. חיכיתי איזה 22 דקות עד שהתייעצו ביניהם ועשו לי דו"ח. סך כל הזמן הכולל שחיכיתי משהו כמו 13 דקות. אמרתי למתנדב ונשבעתי ואמרתי לו שזו הייתה נסיעה ראשונה שלי אחרי כמה שנים של מחלה. הוא אמר שזה לא מעניין אותו ושאסביר לשוטרת. חיכיתי באוטובוס. הביאה לי דו"ח. שאלתי על מה. אמרה תקרא טוב. אמרתי שזה לא נכון. פוטרתי מהעבודה אחרי זה. לא היה לי את מי לתבוע. הייתי צריך לתבוע אותה על עוגמת נפש שגרמה לי. אני כבר פעם שלישית פה. אני מאובחן במחלה 32 שנים, ודבר כזה לא ראיתי שילדה צוציקית כזאת תעליב אזרח, על מה?

אני בשבילה שקרן. היא העידה פה בדוכן עדים, מול סמל של מדינת ישראל ועל מדים.

אני אומר שזה בזיון של בימ"ש."

לשאלת בית המשפט "כיצד תוכל להוכיח כמה היו עמך ברכב ומי היה, שהרי השוטרת העידה שהיית לבד?" השיב שפוטר מהעבודה אך ניתן להוציא דו"ח מהמעביד שלו שהיה בנסיעה עם ילדים.

בחקירתו הנגדית הנאשם ציין כי המתנדב שהיה ביחד עם השוטרת היה בחור ערבי בן 50-60.

לשאלה האם הנאשם כאשר עבר במקום, הבחין בשוטרת עומדת מחוץ לניידת? השיב שהיו 3-4 רכבים שעמדו, היא דיברה והייתה עם הגב אליו.

5.לאחר שבחנתי את ראיות התביעה מזה ואת ראיות ההגנה מזה, הגעתי למסקנה לפיה, עמדה התביעה בנטל השכנוע כנדרש במשפט פלילי לעבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום.