מדינת ישראל נ' יוסופוב אלכסנדר

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין אי ציות לתמרור 301 המוצב בדרך לפניו, בכך שלא נתן זכות קדימה לרכב אחר הנכנס לצומת או להתמזגות כבישים מכביש אחר, בניגוד לתקנה 64(ג) ו-22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

נסיבות המקרה על פי המצוין בדו"ח היו כדלקמן: ביום 19.3.12 שעה 08:11, עמד השוטר רס"מ עובדיה כרמי (להלן – השוטר) ברחוב הורודצקי בתל אביב, במרחק של 50 מטרים לערך מצומת הרחובות הורודצקי – דרך השלום. הנאשם נהג בדרך השלום ברכב מסוג פיאט מ.ר. 2068027 ובהגיעו לצומת הנ"ל פנה ימינה לרחוב הורודצקי שעה שבכיוון נסיעתו מוצב תמרור 301 ומשורטט קו עצירה באופן ברור וגלוי לעין. השוטר הבחין כי הנאשם האט בלא שעצר ופנה ימינה בנסיעה רצופה לנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים ברחוב הורודצקי, כשהוא נכנס בין שני כלי רכב שפנו שמאלה מדרך השלום. הרכב הראשון, רכב לבן פרטי הצליח לעבור לפני הנאשם, ואילו הרכב השני היה הקטנוע, אשר נאלץ לבלום ולסטות באופן חד שמאלה. הנאשם נכנס לנתיב השמאלי, ולא הקפיד על שמירת מרחק וחלקו הקדמי של רכבו היה קרוב מאד לדופן הימיני הקדמי של האופנוע, כשהאחרון צפר לנאשם ועצר בחריקת בלמים. השוטר הורה לנאשם לעצור תוך כדי שהוא מסב תשומת ליבו לקטנוע.

השוטר הוסיף כי הוסברה לנאשם מהות העבירה ,חומרתה והסיכון הטמון בה. כשנשאל הנאשם מהו התמרור המוצב בפניה ימינה, לא ידע לומר. לשוטר היה שדה ראיה פתוח ומלא לצומת ללא הפרעה, מזג אויר נאה, ראות טובה, כביש יבש, כשהתנועה זרמה באופן רגיל.

תגובתו של הנאשם משיוחסה לו העבירה: "אני לא עשיתי עבירה. אני עצרתי. האופנוע נכנס יחד איתי. הוא היה מאחורי, אחרי שעצרתי התקדמתי ימינה. כמו שאתה מסביר לי עשיתי עבירה אבל אני חושב שלא עשיתי עבירה. העובדות לא נכונות. הקטנוע נוסע מאחור."

הנאשם כפר במיוחס לו והתנהל דיון הוכחות.

מטעם התביעה העיד השוטר ובמסגרת עדותו הוגש הדו"ח (ת/1) ותרשים שערך בעת האירוע (ת/2).

מטעם ההגנה העיד הנאשם ובמסגרת עדותו הוגשו צילומים של הצומת (נ/1-נ/3) והעתק הערעור שהגיש הנאשם על השימוע המשטרתי (נ/4).

לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את נסיבות המקרה, באתי לכלל מסקנה כי התביעה הוכיחה את המיוחס לנאשם, וזאת לאחר שהזהרתי עצמי כי גרסת התביעה מבוססת על עדות יחידה.

ואלה נימוקיי הכרעת הדין:

אין חולק באשר למסלול נסיעתו של הנאשם וכי בכיוון נסיעתו מוצב תמרור 301.

אין חולק באשר לנכונות "דברי הנהג" כמצוטט בדו"ח.

השוטר ערך מסמך מפורט ביותר ולכך התלווה תרשים פרטני, בו הדגים את מסלול הנסיעה של הנאשם ושל רוכב הקטנוע. גרסת השוטר כי החלק הקדמי שמאלי של הרכב היה קרוב לדופן ימין של הקטנוע, אשר הנאשם לא חלק עליה, מתיישבת עם הטענה כי בכניסתו של הנאשם לנתיב השמאלי, הוא חסם את דרכו של הקטנוע.

גרסתו של הנאשם לא הייתה עקבית ונפלו בה סתירות רבות.

ראשית – הנאשם שינה את גרסתו באשר לכיוון נסיעת הקטנוע. בעת רישום הדו"ח טען הנאשם כי הקטנוע נסע אחריו ופנה ימינה בצומת במקביל אליו. בערר על השימוע (נ/4),חזר הנאשם על גרסה זו וטען כי הקטנוע לא הגיע מדרך השלום אלא הקטנוע נסע מאחוריו וניסה לעקוף אותו מצד שמאל. והנה, בעדותו טען הנאשם כי "קטנוע שבא כנראה מדרך השלום בצד שמאל ניסה לעקוף אותי" (עמ' 3 לפרוט', ש'5). ובהמשך טען כי הקטנוע: "פנה שמאלה, לא יודע מה זה כיוון דרום. הוא פנה שמאלה להרודצקי" (עמ' 6 לפרוט', ש'17).

מכאן כי לפי עדותו הכבושה של הנאשם הקטנוע נסע בדרך השלום ופנה שמאלה לעבר רחוב הורודצקי, כפי שנטען בדו"ח מלכתחילה.

מאוחר יותר שוב שינה הנאשם את גרסתו וטען "לא ראיתי שום קטנוע" (עמ' 6 לפרוט', ש'25) ולראשונה הבחין בו רק בעת שהקטנוע צפר לו, האט וכמעט עצר (פרוט' עמ' 6 ש' 2-3) , אך גם זאת סתר כאשר העיד בהמשך כי "ראיתי אותו עומד ברמזור יחד עם הרכבים" (פרוט' עמ' 7 ש'1).

בדבריו של הנאשם שלעיל, יש משום חיזוק גרסתו של השוטר כי הקטנוע צפר, כמעט עצר ונאלץ לסטות שמאלה.

שנית – בעדותו, טען הנאשם כי הרכב הלבן נסע בכיוון נסיעתו ונכנס לצומת לפניו. בחקירתו הנגדית טען כי הרכב הלבן נכנס לצומת יחד עמו (פרוט' עמ' 6 ש' 29). כאמור, בעת רישום הדו"ח טען הנאשם כי האופנוע נכנס לצומת במקביל אליו, ולא הרכב הלבן.

שלישית – במועד רישום הדו"ח טען הנאשם כי תחילה עצר בצומת ורק אז התקדם ימינה, בעוד שכאשר נשאל במהלך החקירה הנגדית השיב כי התמרור לא מחייב עצירה, ולכן האט ולא עצר.