מדינת ישראל נ' יונייב(עציר)

החלטה

1.כנגד המשיב הוגש כתב אישום בו מיוחסות לו עבירת הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ועבירת תגרה במקום ציבורי, לפי סעיף 191(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

2.בעובדות כתב האישום נאמר כי במסגרת תיק מ"י 34518-12-10 בבית משפט השלום ברמלה, בהחלטה מיום 26.12.10 הורה בית המשפט, כבוד השופט שוהם, כי המשיב ישוחרר בתנאים ובכלל זה ישהה במעצר בית מלא ברחוב הורד 19, שכונת התקווה תל אביב, עד ליום 29.12.10 שעה: 08:00. בהמשך העובדות נאמר כי ביום 28.10.10 הפר המשיב את ההוראה החוקית בכך שיצא מן הבית ושהה בעיר רמלה. תאריך זה בכתב האישום שגוי והכוונה היא ל- 28.12.10.

3.כאמור בכתב האישום, באותן נסיבות, ברחוב פרנקל ישראל 23 ברמלה, בעקבות סכסוך כספי בין המשיב לבין ניסן בראייב (להלן: "המתלונן"), תקף המשיב שלא כדין את המתלונן, החלה תגרה במקום ציבורי וכתוצאה מהתגרה נגרמה למתלונן חבלה של ממש אשר התבטאה בחתך של 0.7 ס"מ על האף ונדרש טיפול רפואי והדבקת החתך.

4.המבקשת הגישה בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

5.ב"כ המבקשת טען כי אין חולשה בראיות, כי עילת המעצר קמה בשל הפרת ההוראה החוקית והיא מתחזקת לנוכח קיומה של עבירה נלווית. עוד טען ב"כ המבקשת כי בכוונת המבקשת להגיש כתב אישום גם נגד המתלונן.

6.ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה להפרת צו בית המשפט. ביחס לעבירת התגרה, טען כי קיים כרסום מסוים בחומר הראיות וכן כי באותו אירוע היה זה המשיב שהותקף ונחבל. ב"כ המשיב טען לקיומה של אכיפה בררנית לאור הודאת המתלונן כי באותו האירוע תקף את המשיב. ב"כ המשיב ביקש להסתפק בהרחקת המשיב מהעיר רמלה ולקבוע לו ערבויות משמעותיות.

דיון

7.מחומר הראיות עולה כי ביום 28.12.10 התקבלה במשטרת ישראל הודעה בדבר קטטה, השוטרים הגיעו למקום, רחוב פרנקל ישראל ברמלה, והבחינו ברחוב במתלונן ובמשיב, המתלונן דימם באפו.

8.המתלונן מסר הודעה מיום 28.12.10 במסגרתה גם נחקר באזהרה. המתלונן מסר כי בינו לבין המשיב התנהלו קשרים עסקיים/כספיים. לדבריו, המשיב חב לו בגין הלוואה והוא ביקש ממנו להחזיר לו את ההלוואה. לדברי המתלונן, הוא והמשיב הגיעו לביתו ברחוב פרנקל ישראל 23/3 ברמלה, שם המשיב אמר לו כי ישלם לו אם המתלונן ימסור לו זיכרון דברים/טפסים ביחס להלוואה. לדברי המתלונן, הזמין טלפונית את אחיו ואדם נוסף, נריק חנימוב, שהגיע למקום. עוד לדברי המתלונן, הוא מסר למשיב טפסים והמשיב מסר לו שיק. לאחר זאת, המשיב ביקש לדבר איתו בארבע עיניים וביקש שיירד למטה. המתלונן ירד למטה ואז המשיב נגח בפניו ונשברו לו המשקפיים. לדברי המתלונן, הצדדים התגוששו והמתלונן החזיר למשיב במכות אגרופים.

9.חברה של המתלונן, רוזה חיימוב, מסרה בהודעתה כי נכחה בבית בעת האירוע, זו מסרה גרסה שונה לדין והדברים שהתנהלו בין המתלונן למשיב קודם לאלימות הגופנית. לדבריה, לאחר ששוחחו, המשיב לקח זיכרון דברים ושיק והזמין את המתלונן לחדר המדרגות ופתאום ראתה את שניהם רבים מכות, שניהם הכו זה את זה ברחוב. לדבריה, המשיב הטיח ראשו בכביש.

10.נריק חנימוב מסר בהודעתו כי הגיע לבית המתלונן לבקשת המתלונן. לדבריו, המשיב ביקש מהמתלונן לצאת החוצה ולאחר שיצאו המשיב נגח באפו של המתלונן והכה בו. אחר כך המשיב נגח ראשו ברצפה והכה לעצמו בראשו. לדבריו, המתלונן לא תקף את המשיב.

11.המשיב מסר שתי הודעת, באחת, מיום 28.12.10, הודה כי הפר את מעצר הבית וטען כי המתלונן תקף אותו. גם בהודעתו השנייה (מתאריך 29.12.10), הכחיש כי תקף את המתלונן, הכה אותו או שנגח בראשו. לדבריו, כשיצאו מדירתו של המתלונן, המתלונן תקף אותו, בעט ונתן לו אגרופים.

12.תעודה רפואית מיום 28.12.10 מעידה על חבלות למתלונן וחתך באורך כ- 0.7 ס"מ.

13.ע"פ תעודה רפואית מ- 29.12.10 גם למשיב נגרמו חבלות בגופו באותו אירוע.

14.אני סבורה כי יש באמור לעיל ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בשתי העבירות נושא כתב האישום.

15.לעניין עבירת התגרה, קיים קושי מסוים בהודעת נריק חנימוב, לאור סתירות בין הודעתו להודעת המתלונן, בפרט ביחס לאלימות אשר שננקטה מצידו של המתלונן כלפי המשיב. עם זאת, הראיות האחרות ובכלל זה הודעת המתלונן, הודעת רוזה חיימוב והתעודות הרפואיות, מבססות ראיות לכאורה להוכחת האשמה. גם טענות המשיב ביחס לטיב מערכת היחסים בינו לבין המשיב בעבר טעונות בירור אך לצורך הדיון בפני, אין להן השפעה על הראיות לכאורה להוכחת האשמה לעניין עבירת התגרה במקום ציבורי.

16.בנסיבות קמה עילת מעצר בעניינו של המשיב בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996

17.אין מחלוקת כי נאסר על המשיב במסגרת החלטה שיפוטית לצאת מפתח הבית ברח' הורד 19 שכונת התקווה תל אביב, עד ליום 29.12.10 שעה 08.00. אין גם מחלוקת כי המשיב הפר צו זה כאשר ביום 28.12.10 הגיע לעיר רמלה וכאמור לעיל, היה מעורב לכאורה באירוע של תגרה אלימה במקום ציבורי שבמהלכו גרם לכאורה לחבלות למתלונן. בנוסף, בהפרת מעצר הבית שנקבע לו, המשיב הפר באופן בוטה את האמון אשר ניתן בו על ידי בית המשפט - זהו מעשה שחומרתו רבה.

18.באשר לטענת ב"כ המשיב בדבר ההפליה באכיפה בין המשיב לבין המתלונן, לדברי ב"כ המבקשת, המבקשת עומדת להגיש גם כנגד המתלונן כתב אישום בגין מעשיו באירוע נושא כתב האישום. משכך, אין לומר כי המבקשת נוקטת איפה ואיפה בין המתלונן למשיב.