מדינת ישראל נ' יודשקין ואח'

גזר דין (נאשמת 2)

א.פתח דבר

1.נאשמת 2 (להלן: "הנאשמת") הורשעה על פי הודאתה, במסגרת הסדר טיעון, בקבלת רכב או חלק גנוב- עבירה לפי סעיף 413י לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.מעובדות כתב האישום המתוקן, עולה כי בתאריך 16.12.2005 נגנב רכב מסוג מזדה 3, שנת ייצור 2006 שמספרו 87-537-59.

בהמשך, עובר ליום 29.12.2010 שונתה זהות הרכב הגנוב ע"י כך שהוצמדו לו לוחיות רישוי נושאות מספר רישוי 52-043-65 של רכב מסוג מזדה 3 שנת 2008 (להלן: "הרכב המזוייף").

עובר ליום 29.12.2010, פנה אדם בשם פליקס לנאשמת 1 ואמר לה כי באפשרותו להשיג רכבים בעלות נמוכה.

זמן מה לאחר מכן פנתה הנאשמת לחברתה- נאשמת 1 בבקשה, כי תמצא עבורה רכב בעלות נמוכה, ונאשמת 1 פנתה לפליקס בתאום עם הנאשמת, וסיכמה איתו על מכירת הרכב המזויף לנאשמת תמורת 12,000 ₪.

משהגיע המועד לחידוש רישיון הרכב, פנתה הנאשמת לנאשמת 1, ותמורת סך של 500 ₪ סייעה נאשמת 1 לפליקס לזייף מסמכים הקשורים לבעלות על הרכב, קבלה אותם לידיה והעבירה אותם לנאשמת.

כשנה לאחר מכן, שבה ופנתה הנאשמת באותו עניין לנאשמת 1 וזו שבה וסייעה לפליקס לזייף "רישיון רכב", "תעודת ביטוח חובה" ותעודה בדבר "פליטת מזהמים מרכב עם מנוע בנזין", והעבירה אותם לנאשמת, תמורת סכום מוסכם של 2,000 ש"ח.

ב.הסדר הטיעון

3.באי- כוח הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו ב"כ המאשימה תעתור לביהמ"ש להטיל על הנאשמת עונש של מאסר על תנאי וקנס כספי גבוה, בעוד שלהגנה נשמרה הזכות לטעון לעונש באופן חופשי.

ג.טיעונים לעונש

4.ב"כ המאשימה עתרה לביהמ"ש להטיל על הנאשמת מאסר על תנאי לצד קנס כספי גבוה, וזאת מאחר ותכלית העבירה נשוא כתב האישום הייתה השגת רווח כלכלי שלא כדין.

5.ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת העבירה וציינה כי חלקה של הנאשמת בביצוע העבירה אמנם קטן ביחס ליתר המעורבים, אך עדיין היא מהווה חוליה בסחר של מכוניות גנובות שזויפו.

6.לעומתה, עתר ב"כ הנאשמת לבית המשפט להמנע מהטלת קנס וזאת נוכח מצבה הכלכלי הקשה של הנאשמת כשהוא מצביע על חובותיה בבנק (ראו: נ/1 א-ג ו- נ/2 א-ב).

ב"כ הנאשמת הוסיף וציין, כי מדובר באם חד הורית המטופלת בשתי בנות בגילאי 15 ו- 21. בתה הבכורה של הנאשמת הפסיקה את לימודיה והחלה לעבוד כדי לסייע לאמה במימון הגנתה, שכן הנאשמת גרסה שמדובר בתיק מורכב ולא פנתה לסנגוריה הציבורית.

עוד לדברי ב"כ הנאשמת, מרשתו הודתה במיוחס לה כבר במהלך חקירתה במשטרה, ואף מסרה פרטים אודות חלקם של יתר מהעורבים.

ב"כ הנאשמת הדגיש בטיעוניו, כי הנאשמת רכשה את הרכב הגנוב לשימושה העצמי ביודעה כי לא תוכל למכרו לעולם. כמו-כן, חלף זמן רב ממועד ביצוע העבירה (כשנתיים ומחצה).

ד.דיון

7.עסקינן במי שבחרה במודע לרכוש רכב גנוב על-מנת "לחסוך" לעצמה עלות רכב חוקי. בשל היותו רכב גנוב לא ניתן להעבירו מידי שנה מבחן רישוי, ואז הסתבכה הנאשמת - רוכשת הרכב הגנוב גם בעבירות נוספות של זיוף מסמכים באמצעות אחר, וכן שימוש במסמך מזויף.