מדינת ישראל נ' טרביה

הכרעת דין

בתיק זה מיוחסות לנאשם עבירות של נהיגה רשלנית, נהיגה בדרך הגורמת נזק ואי ציות לאור אדום ברמזור.

על פי עובדות כתב האישום, נהג הנאשם ברכבו ביום 7.11.2010 בסמוך לשעה 6:55 הגיע בכביש 79 מכיוון מזרח למערב והגיע לצומת סומך, שהינה בצומת מרומזרת. הנאשם פנה שמאלה, בניגוד לאור אדום ברמזור והתנגש ברכב שהגיע בנסיעה ממערב למזרח. כתוצאה מהתאונה ניזוקו שני כלי הרכב ונפגעו הנאשם, נוסע שהיה ברכבו וכן נהג הרכב המעורב.

הנאשם כפר באשמה והתיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 9.12.12. הנאשם לא התייצב לדיון בשעה שנקבעה, לפיכך התחלתי בשמיעת הראיות בלא נוכחותו ושמעתי את השוטרים, מר אילן עטיה, אשר הגיע למקום האירוע לאחר התאונה והבוחן מאיר קריכלי. הבוחן הסביר כי על פי המימצאים האובייקטיביים הוא יכול לקבוע כי אחד הנהגים המעורבים לא ציית לאור ברמזור אך אינו יודע מי מהם, וכי ההחלטה להגיש את האישום כנגד הנאשם התבססה על עדותו של עד ראיה אובייקטיבי.

לאחר שלב זה של הדיון התייצב הנאשם ונשמעה עדותו של הנהג המעורב, מר אהרון תותיאן. בסיום הדיון הודיע הנאשם כי לא יבקש זימון חוזר של השוטרים, וב"כ המאשימה הודיע כי יש צורך לזמן את מר תאופיק בסול, שלא זומן לדיון. עדותו של בסול נשמעה בדיון שנערך ביום 24.1.13, מועד בו העידו גם הנאשם, והנוסע שנסע עימו ברכבו, בנימין חלאג'. באותו מעמד סיכמו הצדדים טענותיהם.

למען הזהירות אציין כי לא מצאתי שלעובדה ששני שוטרים העידו שלא בנוכחות הנאשם יש משמעות כלשהי בתיק זה. כמפורט לעיל, הבוחן מר קריכלי לא יכול היה לקבוע מי מהנהגים נכנס לצומת בניגוד לאור ברמזור ועדותו רק סיפקה רקע כללי על הצומת ועובדות שאינן שנויות במחלוקת, ואילו השוטר עטיה הגיע למקום האירוע לאחר התאונה, ולא יכול היה לשפוך אור על דרך התרחשות האירוע.

לאחר ששמעתי את העדים, התרשמתי מהם, שקלתי את טענות הצדדים וחזרתי ועיינתי בחומר שהוגש, השתכנעתי כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה במשפט פלילי להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר, ולפיכך אני מרשיע אותו בביצוע העבירות המיוחסות לו.

לתאונה היה עד אובייקטיבי, אשר הבחין בבירור בביצוע העבירה בידי הנאשם, הוא אינו קשור למי מהצדדים ולא מצאתי כל סיבה שלא לקבל את עדותו כמהימנה ואמינה. על פי עדותו:

"נסעתי מכיוון הבית לחיפה דרך צומת סומך לכיוון יגור. בצומת סומך פניתי שמאלה, אז עבדתי במד"א חיפה, שעות הבוקר, הייתי בדרך לעבודה. עמדתי בטור שהרמזור לכיוון שמאלה היה אדום מלא. עמדתי וחיכיתי לפנות שמאלה עד שיהיה ירוק. פתאום ראיתי רכב ראשון בטור, פנה שמאלה ללא שהרמזור התחלף. אני הייתי כמה רכבים מאחוריו. פחות מ – 20 מ' ממנו.

... ראיתי את הרכב מתחיל לנסוע שמאלה, זה היה רכב בצבע אדום. לא זוכר סוג. ראיתי שהוא מתנגש ברכב לבן שנוסע מכיוון הקריות לסומך. אחרי כמה שניות מהתאונה התחלף הרמזור של הטור שלנו לירוק, ואז נסעתי, פניתי שמאלה ועצרתי בצד כדי להגיש עזרה לאנשים. כשירדתי מהרכב שלי וידאתי איזה רכבים אני צריך לגשת אליהם, באותו רגע הזמנתי להם אמבולנס".

עדותו זו של מר בסול עולה בקנה אחד עם עדותו של הנהג המעורב מר תותיאן, לפיה:

נסעתי באותו בוקר לעבודה שלי... מכיוון מנהריה לכיוון הקריון ומשם לכיוון צומת המוביל. נסעתי לפני היו 2-3 רכבים, נסעתי בנתיב.. יש שני נתיבים, אחד שמתפצל לשניים, השתלבתי לנתיב הימני להמשיך ישר, ואז בצד ימין הפתיע אותי רכב בצבע אדום. התקרבתי לרמזור, הרמזור היה בצבע ירוק. כשהייתי קצת לפני הצומת ראיתי רכב שפונה. הוא הגיע מצד שמאל שלי. הוא התחיל סיבוב לכיוון חיפה. ראיתי אותו לראשונה הרף עין לפני הצומת. הוא יצא, פנה מאחורי האי תנועה. לא ראיתי אותו מתקרב לצומת. היה ראשון בשורה. ראיתי אותו במצב נסיעה. אני ראיתי אותו רק אחרי שהוא עבר את הרמזור.

הרכב שלי קיבל מכה בצד שמאל בחלק הקידמי של הרכב. ... עליתי על איזה שהוא אי תנועה. ...ניגש אלי די מהר פרמדיק, אמרו לי שהייתי מעורב בתאונה.

כנגד עדויות אלה טען הנאשם כי אכן הגיע לרמזור כרכב ראשון אשר עצר ברמזור האדום והמתין, אולם טען כי לא פנה שמאלה אלא לאחר שהרמזור התחלף לירוק.

על פי תכנית הרמזורים שהציג הבוחן בכיוון הנסיעה ממזרח למערב – כיוון נסיעת הנאשם - קיימים שני רמזורים נפרדים, האחד לפונים שמאלה-דרומה, והשני לממשיכים ישר-מערבה. כבר נתקלתי לא אחת בתאונות שהתרחשו עקב בלבול של נהג בין שני רמזורים שמולו. אפשרות של בלבול הועלתה בפני הנאשם כאן, אשר שלל אותה מכל וכל. יחד עם זאת, הנאשם לא יכול היה להעיד על מצב הרמזור לנוסעים מערבה, ולנמק את שלילת האפשרות. באופן דומה הכחיש גם הנוסע ברכבו של הנאשם – אחיינו – את האפשרות שהנאשם פנה בניגוד לאור ברמזור אך גם הוא לא יכול היה להעיד על מצב הרמזור הנוסף.

כנגד עדותו של העד הנייטרלי טען הנאשם כי הלה כלל לא היה במקום, ולא נכון כי ניגש אליו אחרי האירוע. מנגד הוסיף הנאשם וטען כי במקום היה אדם אחר אשר היה מוכן להעיד לטובתו, אולם הוא לא לקח את פרטיו, ואינו יכול לזמנו לעדות. לעומת הכחשתו של הנאשם כי טופל בידי מר בסול לאחר האירוע, הרי אחיינו סיפר כי "היה שם מישהו ששייך למגן דוד אדום, שאלת אם אנחנו בסדר, אמרתי שהכל בסדר. שאל את הדוד שלי אם הוא בסדר". דברים אלה תואמים את גרסתו של מר בסול, שכאמור הינו עובד מד"א, ותיאר דברים דומים.

מעבר לכך, פרטיו של מר בסול נמסרו לידי הבוחן קריחלי כמי שהודיע על התאונה, לפי המזכר ת/6. עובדה זו מחזקת את עדותו של מר בסול וסותרת את טענת הנאשם כי בסול כלל לא היה במקום.

אשר על כן, אני קובע כמימצא עובדתי שמר בסול נכח במקום התאונה והיה עד לה כדבריו.

לאור האמור לעיל, עדותו האובייקטיבית של מר בסול, אשר עולה בקנה אחד עם העדויות האחרות, לרבות עדות אחיינו של הנאשם; התרשמותי החיובית מעדותו של מר תותיאן והעובדה כי הנאשם ואחיינו לא יכולים היו למסור גרסה מלאה בדבר מצב התנועה בצומת במועד הרלוונטי, השתכנעתי מעל לספק סביר כי הנאשם אכן נכנס לצומת בניגוד לאור ברמזור, ולפיכך אני מרשיע אותו בעבירות המיוחסות לו.

ניתנה היום, 19 פברואר 2013, במעמד הנאשם וב"כ המאשימה רס"ב שקולניק.