מדינת ישראל נ' חזן

פסק-דין

הנאשמת הודתה במיוחס לה בכתב-האישום, במסגרת הסדר חלקי, בביצוע עבירה של הותרת ילד ללא השגחה לפי סעיף 361 (אמצע) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [להלן: חוק העונשין].

המדובר באירוע שהתרחש ביום 12.8.09 בהוד השרון, עת שימשה הנאשמת כסייעת בגן ילדים. פעוט, כבן 3 שנים, אשר היה באחריותה של הנאשמת, יצא את הגן והלך לבית סבתו הנמצא במרחק של כ- 500 מטרים מהגן, תוך שהוא חוצה בדרכו כביש ראשי. הנאשמת, שהייתה אחראית על הפעוט כל אותו זמן, הבחינה בהיעדרותו רק כשאימו של הפעוט התקשרה אליה, לאחר שנודע לה שהגיע לבדו לבית.

2.במסגרת ההסדר נשלחה הנאשמת לקבלת תסקיר שירות המבחן בטרם הרשעה, כשב"כ הפרקליטות הצהירה כי עמדת המדינה היא להרשעה, מאסר על תנאי ושל"צ, והסנגורית תוכל לטעון לאי הרשעתה של הנאשמת בדין. ייאמר כבר כי בתסקיר מיום 8.1.12 אכן הומלץ על סיום ההליך הפלילי ללא הרשעה, לצד הטלת צו מבחן למשך חצי שנה.

3.ב"כ המאשימה פירטה את נסיבות האירוע, וטענה כי אמנם המדובר בנאשמת נורמטיבית, נעדרת עבר פלילי, אשר הודתה בהזדמנות הראשונה ולקחה אחריות על מעשיה; עם זאת, לאור חומרת העבירה ונסיבותיה האינטרס הציבורי מחייב הרשעתה בדין, כשבנוסף עולה כי לנאשמת לא ייגרם נזק קונקרטי במידה ותורשע. הוסיפה, כי במקרים מעין אלו, ישנה אפשרות סבירה לפגיעה ו/או אבדן חייו של הפעוט, כשבמקרה דנן אך בנס לא הסתיים האירוע באסון. ציינה, כי באופן טיפוסי, נאשמים המבצעים העבירה דנן, הינם אנשים נורמטיביים, ללא עבר פלילי, כשהנורמטיביות של מבצעי העבירה אינה יכולה להוות שיקול מכריע לאי הרשעה, באשר קיים אינטרס חברתי מובהק להעביר מסר הרתעתי למען הגנה על שלומם של הקטינים. על כן, למרות המלצת שירות המבחן, עותרת היא להרשיע את הנאשמת, ולהשית עליה מאסר על תנאי ושל"צ.

4.הסנגורית טענה, כי מדובר בנאשמת לא צעירה, נעדרת עבר פלילי, אשר לקחה אחריות מלאה על מעשיה, הביעה חרטה כנה ומבינה את חומרת האירוע ואת הסכנה הטמונה בהתנהגותה. עוד ציינה, כי לא נגרם נזק וביקשה להתחשב בכך לקולא. הפנתה לתסקיר שירות המבחן, וטענה כי מדובר בנאשמת בעלת נסיבות אישיות וכלכליות לא קלות, המטפלת בבעלה, תוך שהגישה מסמך על מצבו הבריאותי הקשה (נ/1). ביקשה לשכנע, כי המדובר באירוע בודד וחריג לנוף חייה של הנאשמת, אשר הינה מסורה לעבודתה ולילדים בגן, מעניקה להם חום ואהבה ודואגת לשלומם, וזאת כפי שעולה ממכתב בעלות הגן בו מועסקת כיום (נ/2). עוד טענה, כי הורי הילדים סומכים עליה ומוקירים אותה (נ/3) והראיה לכך הינה המשך עבודתה בגן. לטענתה, הרשעה תפגע בעתידה של הנאשמת, אשר לא תוכל לעבוד במסגרות חינוך ציבוריות, במידה והנסיבות ישתנו (כיום עובדת בגן פרטי). לאור נסיבותיה האישיות של הנאשמת והעובדה כי מדובר במעידה חד פעמית כאשר לא קיים סיכון להישנות העבירה, האינטרס השיקומי גובר על האינטרס הציבורי – ועל כן, עותרת היא לאמץ את המלצת שירות המבחן, לא להרשיע את הנאשמת ולהטיל עליה צו מבחן למשך חצי שנה.

5.בדבריה לבית המשפט ציינה הנאשמת כי הינה מפרנסת יחידה, חזרה על מסירותה ואהבתה לעבודה ולילדים, עבודה המעניקה לה כוחות להמשיך ולטפל בבעלה.

6.מתסקיר שירות המבחן אשר הוגש בעניינה של הנאשמת למדתי אודות עברה, נסיבותיה האישיות והמשפחתיות הלא פשוטות, באשר בעלה נמצא במצב סיעודי ומטופל על-ידה. המדובר בנאשמת בת 67, נשואה ואם לילדים בוגרים, בוגרת 12 שנות לימוד, אשר עבדה בעברה במשך שנים רבות כמנהלת ומוכרת בחנות כלי בית ומזה כ-12 שנים עובדת כסייעת אחראית בצהרון בגן ילדים פרטי בהוד השרון. בהתייחסה לביצוע העבירה לקחה הנאשמת אחריות על מעשיה, הביעה צער, בושה ואשמה. הסבירה כי מדובר בפעוט שנכח בצהרון בחודשי הקיץ בלבד, ועד היום מתקשה להבין כיצד הפעוט הצליח לצאת משטח הגן ללא השגחתה. לדבריה, כיום נוקטת משנה זהירות בסגירת השערים בגן וחינוך הילדים למשמעת וסדר. בנוסף, הציגה בפני שירות מבחן מכתב מבעלות הגן, המעיד על כך, כי הינה עובדת מסורה ואחראית, המעניקה לילדים חום, אהבה ודואגת לצרכיהם ולשלומם. עוד הציגה מכתבי תודה מהורי ילדי הצהרון בהם טיפלה. שירות המבחן התרשם מנאשמת נורמטיבית, אשר מבינה את חומרת האירוע והסיכון שהיה טמון בו ומסורה לטיפול בבעלה ולעבודתה. לאור העובדה כי הינה נעדרת עבר פלילי, ועל מנת שלא לפגוע בעבודתה בתחום החינוך, ההמלצה היא שלא להרשיעה ולהטיל עליה צו מבחן למשך חצי שנה. עוד מומלץ, שלא להטיל עליה ביצוע של"צ, לאור התרשמות קצינת המבחן מהמעמסה אשר מוטלת על הנאשמת בשל הטיפול האינטנסיבי בבעלה הנכה והמשך פרנסת משפחתה.

7.עתירת ב"כ המאשימה להסתפק בענישה הרתעתית תוך הרשעת הנאשמת בדין היא מאוזנת וראויה. זאת, נוכח מדיניות הענישה המתחייבת בעבירות אלו לצד נסיבותיה האישיות של הנאשמת שבפניי.

8.אזכיר, כי הכלל הוא שהאינטרס הציבורי גובר על פני אינטרס הנאשם, והימנעות מהרשעה תיעשה רק במקרים חריגים ונדירים ועל-פי כללים שהותוו בפסיקת בית-המשפט העליון (ראו, למשל: ע"פ 2083/96, כתב נגד מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997); ר"ע 432/85, רומנו נגד מדינת ישראל, תקדין-עליון 85(3) 737 (1995). בענייננו, מהותה של העבירה ונסיבותיה אינן מאפשרות לסיים את ההליך ללא הרשעת הנאשמת בדין ללא פגיעה באינטרס הציבורי. לענין תוכן האינטרס החברתי המוגן העומד בבסיסו של האינטרס הציבורי בענייננו, יפים דבריו של חברי, כב' סגן הנשיאה, השופט ירון לוי בת.פ. 1557-03 מדינת ישראל נ' שלום חדד (פורסם בנבו מיום - 1.4.2004):

"חומרת העבירה נגזרת מחשיבות הערך החברתי המוגן. בעבירה של הותרת ילד בלא השגחה, הערך החברתי המוגן הוא זכותם של ילדים לחיים ולהישרדות, ובראש וראשונה, לשמירה על שלומם ובריאותם. על בית המשפט ליצוק תוכן ממשי, לחשיבות ערך זה, ואין להסתפק ברטוריקה דקלרטיבית. משמעות התוכן המעשי, בין היתר, הטבעת חותם פלילי על העבירה, בדרך של הרשעה, והימנעות מהרשעה, רק מקום שיימצאו נסיבות חריגות ויוצאות דופן במיוחד".

10.גם אם הדברים נכתבו על רקע נסיבות שונות במקצת (של נהג הסעות אשר הותיר ילד ברכבו), הדברים תקפים בעניינה של הנאשמת שבפניי, אשר לא עמדה בחובתה להשגיח על הפעוט. התוצאה של מעשה העבירה היתה, כי ילד בן שלוש יצא ממקום שאמור להיות מוגן, הלך ברחובות לבדו במסלול של מחצית הקילומטר, תוך שעמד בסיכון ממשי בעודו חוצה כביש ראשי, כשמקובלת עליי האמירה, כי אך בנס לא הסתיים האירוע באסון של ממש. לחומרה יש לציין עוד, כי דבר היעדרותו של הפעוט נתגלה – לא על-ידי הנאשמת, אלא באמצעות שיחת הטלפון של אם הפעוט אשר הסבה את תשומת ליבה לכך.

11.לנסיבות העבירה, לתוצאותיה, ולקיומו של אינטרס חברתי ממשי – יש להוסיף את נתוניה של הנאשמת עצמה, אשר מבססים את הקביעה, כי עניינה של הנאשמת אינו אחד מאותם חריגים המאפשרים סטייה ממדיניות הענישה המתבקשת. לא ניתן להצביע על כל נזק קונקרטי שייגרם לנאשמת מעצם ההרשעה בדין והעובדה שמדובר בנאשמת המנהלת אורח-חיים נורמטיבי, שזוהי לה הסתבכותה הראשונה בפלילים, אשר ייתכן וייחסמו בפניה אפשרויות תעסוקה בעתיד – אין בכל אלו כדי להביא לשקילת האפשרות לסיים את ההליך בלא הרשעה.

12.אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשמת בביצוע העבירה המיוחסת לה – הותרת ילד ללא השגחה לפי סעיף 361 (אמצע) לחוק העונשין.

13.לעניין העונש: כל השיקולים לקולא הכוללים לקיחת אחריות מלאה על המעשים והבנת חומרתם, ההודאה בהזדמנות הראשונה, גילה של הנאשמת ומצבה המשפחתי נשקלו כראוי על-ידי המאשימה, ככל שהדברים אמורים לגבי השתת מאסר על תנאי. עם זאת, מקבלת אני את המלצת שירות המבחן לענין אי-התאמתה של הנאשמת לבצע של"צ נוכח היותה מפרנסת יחידה ומטפלת בבעלה הסיעודי. על כן, במקום ענישה חינוכית של של"צ, יש להטיל צו מבחן כעונש טיפולי, כמומלץ, לצד קנס חלף התרומה לחברה.

14.לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:

מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך שלוש שנים מהיום, שלא תעבור עבירה בה הורשעה.

צו מבחן למשך 6 חודשים מהיום, לצורך המטרות המפורטות בתסקיר.

קנס בסך 2000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו, אשר ישולם ב – 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים של 200 ₪ כל אחד החל מיום 1.3.2012 ובכל ראשון לחודש שלאחריו. לא שולם תשלום אחד במועדו – תעמוד כל היתרה לפרעון מיידי.

הוסבר לנאשמת כי אם לא תעמוד בתנאי המבחן, ניתן יהיה להחזירה לביהמ"ש ולהוסיף על עונשה.