מדינת ישראל נ' חושיה

הכרעת דין

כמצוות סעיף 182 לחסד"פ הנני מודיע כי הנאשם זכאי בדינו מחמת הספק.

הנאשם מואשם בכך כי ביום 15/1/2011 בשעה 09:15, נהג ברכב ברח' הרצל 36 חיפה, וזאת על אף שנפסל לנהיגה במסגרת תיק תעבורה מס' 6733/07, בביהמ"ש השלום לתעבורה נצרת, למשך שמונה חודשים ואף הפקיד את רשיונו בתאריך 3/8/2010. כאמור, בעוד צו הפסילה בתוקף, נהג הנאשם ברכב ובאותו מעמד עשה שימוש ברכב מבלי שהיה לו כיסוי ביטוחי.

הנאשם מודה כי אכן ניתן נגדו צו שיפוטי כדין, אשר פסל אותו מנהיגה בתיק האמור בביהמ"ש השלום לתעבורה נצרת למשך התקופה הנקובה בכתב האישום, אך טען כי הוא לא נהג ברכב אלא חבר שלו.

דיון והכרעה:

השוטר שעיכב את הנאשם ברח' הרצל, מר ישראל כהן, ערך דוח פעולה ודוח מעצר. לדבריו, היה יחד עם שני מתנדבים נוספים. זה היה ביום שבת בבוקר, השלושה ביצעו, לדבריו, ביקורת שגרתית לנהגים שחלפו במקום, כאשר הניידת ממוקמת ברח' הרצל בסמוך לבית מס' 36. לדבריו, הוא ומתנדב נוסף, היו מחוץ לניידת, ומתנדב שלישי ישב בניידת. עוד הוסיף, כי הוא היה הדומיננטי בשטח, כלשונו. הוא הבחין בנאשם יורד מהרכב בו נהג, יוצא החוצה כאשר הוא שומר עימו על קשר עין רצוף, לאחר מכן חוזר לרכב כשהוא לבד ברכב. השוטר עצר אותו בצד הדרך. לדבריו, הנאשם נראה לו חשוד מאוד ולחוץ. בחיפוש שערך לו ברכב נמצאו סכין וגז מדמיע צה"לי. בבדיקה במסוף התברר, כי הנאשם פסול לנהיגה למשך 8 חודשים. לאור זאת, עצר את הנאשם ועיכב אותו לחקירה בתחנת המשטרה.

במשטרה נחקר הנאשם תחת אזהרה, בחשד להחזקת רכוש החשוד כגנוב, החזקת סכין ונהיגה בזמן פסילה. הנאשם הבהיר, כי הוא קבלן שיפוצים, הסכין שנתפסה אצלו משמשת אותו לצרכי עבודתו, הוא חותך את הגבס, חושף חוטי חשמל ומחדד עימה עפרונות. השוטרים עצרו אותו ליד בית השייך לידידה שלו, בשם רבקה מוחסן. הוא היה ברכבו יחד עם חבר והם היו בדרכם להעביר מיטה ומזרון לאדם בשם עדל, בן דודו, המתגורר ברח' ברזילי. מי שנהג ברכב, היה לדבריו, חברו הייתם. הוא לא זכר את שם משפחתו, כתובת מגוריו ואת מספר הטלפון. לדבריו, חברו הייתם, עצר ברח' הרצל והלך לקרוא לאחיין שלו, המתגורר ברח' נורדאו או בסביבה הסמוכה לשם, על מנת שזה יסייע להם. השוטר כהן, הגיע אליו כאשר הרכב לא היה בתנועה, אלא בעצירה מוחלטת, ולאחר שאותו הייתם עזב את המקום. השוטר עצר אותו, ביקש שיפתח לו את הרכב וערך חיפוש ברכב ומצא את הסכין ואת גז מדמיע הצה"לי. באשר להחזקת חפצים אלו מסר, כי הוא מצא את הגז המדמיע במהלך עבודתו בעכו, שמר אותו ברכב, ואמר לעצמו שבהזדמנות הראשונה הוא ימסור את זה למשטרה. באשר לטענה שהוא נצפה על ידי השוטר כהן נוהג ברכב, החנה אותו, ואפילו ניסה להימלט מהמקום, חזר הנאשם והכחיש זאת וטען שנענה לקריאת השוטר.

לשלמות התמונה יצוין, כי המאשימה ויתרה על העדתם של שני המתנדבים שהיו יחד עם השוטר כהן, בעת עצירת הרכב.

אין מחלוקת שבאירוע נכחו שלושה שוטרים, השוטר ישראל כהן ועוד שני מתנדבים יחד איתו. השוטר כהן, שציין בדוח שערך כי הבחין בנאשם נוהג ברכב, מאשר בעדותו כי הוא היה יחד עם עוד מתנדב מחוץ לניידת והשוטר השלישי ישב בתוך הניידת (עמ' 2 שורות 23-26). עוד אישר כי מסר לשני השוטרים-מתנדבים שהיו עימו, דיווח מלא ושוטף בזמן אמת על פעולותיו, לרבות את העובדה שהוא ניגש לנהג החשוד (הנאשם), כשהורה לו לעצור (עמ' 2 שורות 31-31). ברם, למרות עדותו של השוטר כהן בדבר דיווח בזמן אמת, ויידוע שני המתנדבים כי הוא ניגש אל עבר רכב הנאשם, לא נרשמו דוחות פעולה מצד שני המתנדבים שנכחו איתו באירוע, ואין כי אינדקציה עובדתית שהם – כמי שהיו במקום יחד עם כהן - אכן הבחינו יחד עם השוטר כהן במה שתיאר. גם אם אניח כי השוטר השני שישב בניידת ודוּוָח כל העת ע"י כהן - כך לפי גרסתו של כהן - לא הבחין במתרחש כי היה בניידת, עדיין מוקשה בעיני כיצד מתנדב שעמד עם כהן מחוץ לניידת, לא מסר כל דיווח עובדתי לגבי הנהיגה של הנאשם, והתייחסות עובדתית למהלכיו אותה עת, קרי: האם זיהה אותו נוהג ברכב, אם כן, כיצד הבחין בו נוהג, היכן עצר ומה היו פעולותיו. ודוק: אם המתנדב היה בחוץ ליד כהן, ושניהם צופים לעבר התנועה באכיפת חוקי תעבורה והוא לא הבחין בנאשם נוהג, הרי זה מעיב ומקשה על קבלת עדותו של כהן כאילו ניתן היה להבחין בנאשם כמי שנהג ברכב. יוער, כי לפי עדותו של כהן האירוע היה בשבת בבוקר, הראות היתה מצוינת ולא היתה תנועה (עמ' 5 שורה 15), ולכן לכאורה, אין שום סיבה הגיונית, מדוע שוטר שעמד ליד כהן לא יכל לראות את מה שכהן מוסר שראה. יודגש, כי לא זו בלבד שאין מצד שני השוטרים-מתנדבים, דיווחים עובדתיים, בכתב, בדוחות פעולה, התומכים בדברי כהן, אלא שהמאשימה בהעדר דוחות פעולה מצידם ולאור דברים שמסר כהן כי הם לא ראו דבר, וויתרה על העדתם.

זאת ועוד, זכורה לי היטב עדותו של כהן והאופן בה מסר אותה, ולא התרשמתי כי כהן בטוח שאכן הוא הבחין בנאשם נוהג ברכב. הרושם שקיבלתי היה כי כהן הסיק זאת, עקב ירידתו של הנאשם מהרכב. למרות האמור בדוח הפעולה שערך, בעדותו בביהמ"ש לא אישר כהן באופן החלטי, כי ראה את הנאשם נוהג ברכב. הוא טען שהוא ניגש לנאשם לאחר שהבחין שהוא יורד מהרכב. וכך באו הדברים לידי ביטוי בעדותו בבית המשפט: "ש: במקרה הזה אתה טוען שהבחנת במישהו בזמן נהיגה, הא עצר את הרכב וניגשת אליו ? ת: לא, עד כמה שזכור לי, הוא ירד מהאוטו, יצא החוצה, הייתי איתו בקשר עין, חזר לאוטו, הוא היה לבד באוטו, עצרתי אותו בצד" (עמ' 3 שורות 2-4). בדוח טען כי הנאשם ירד מהרכב, נעצר על ידו והוא אמר לו להזיז את הרכב. אמנם, בהמשך עדותו, לאחר שהתעוררו ספקות בענין זה, מצא להדגיש כי הבחין בבירור בנאשם נוהג, אך כאמור ההתרשמות הישירה של ביהמ"ש מעדותו מהאופן בו מסר את הדברים היתה, שהוא מסיק את הדברים מעצם ירידתו של הנאשם מהרכב. על רקע זה בולטים בחסרונם פרטים מהותיים שלא צוינו על ידו כמו: מהיכן ירד לראשונה הנאשם מתא הנהג או מתא הנוסע, תאור לבוש. אחזור ואציין שוב, כי המתנדבים שהיו איתו באירוע, ואשר להם מסר, לפי גרסתו של כהן, דיווח שוטף, לא ידעו כלל מה מתרחש, למרות שלפחות אחד מהם היה איתו מחוץ לניידת והיה אמור לכל הפחות להבחין במה שכהן הבחין, להבחין בכך שכהן אומר לנהג להזיז את הרכב. כהן התבקש להתייחס לתמיהה זו וכך מעיד כהן כאשר התבקש לספר אם דיווח למתנדבים על המתרחש: "כן, הם שאלו אותי מה קרה ואמרתי שעצרתי נהג לביקורת..." (עמ' 3 שורה 12). כאשר התבקש כהן להסביר האם המתנדבים, שעל פי גרסתו היו כל העת יחד איתו, לא הבחינו בנאשם נוהג, השיב כהן, כי הוא זה בלבד שניהל את האירוע, ורק הוא הבחין בנאשם נוהג (עמ' 3 שורות 22-23). אך מיד באותה נשימה, כאשר התבקש להבהיר האם עובדתית הוא יודע שהם לא ראו דבר, טען, "לא זוכר" (שם). כהן הסביר שמדובר "במתנדבים מאוד מבוגרים", וחזר והדגיש כי "הם לא ראו שום דבר", ואילו הוא "ראה הכל" (עמ' 3 למטה עמ' 4 למעלה). גם דברים אלה קשים עלי, נוכח עדותו של כהן בפני, ולפיה מסר כי הוא רץ לעבר רכבו של הנאשם (עמ' 5 שורה 19), אמר לו להזיז את הרכב והנאשם עלה וירד מהרכב פעמיים, והוא עצמו הגדיר את האירוע כחריג (שם, שורה 26). קשה להלום מצב בו שוטר יעמוד במחסום משטרתי, יחד עם עמיתיו למשמרת, בפעולות שיטור ואכיפה, ואז לפתע, ירוץ לעבר נהג חשוד, והשוטרים שעימו לא יבחינו בנעשה, לא יראו אותו רץ, ולא יגשו יחד עם עמיתם אל החשוד, כדי לברר את פשר העניין.

זאת ועוד, כהן טוען כי רכב הנאשם חלף על פני המחסום המשטרתי, עצר בצורה מחשידה, והנאשם ירד מהרכב. ברם, הוא מסר שני תיאורים עובדתיים שאינם מתיישבים האחד עם השני: הוא נשאל האם הרכב נעצר לפניו במרחק של 25-30 מטרים והשיב בחיוב (עמ' 5 שורה 31; עמ' 6 שורה 1), אך באותה נשימה מתאר כיצד הרכב חלף על פני המחסום המשטרתי ונעצר אחריו במרחק של כ- 30 מ'. לדברי כהן הוא רץ אחרי הנהג וזה שב לרכב (עמ' 6 שורה 4). ברם, אין הסבר לסתירה בין גרסתו לפיה הרכב נעצר 30 מ' אחרי המחסום, לבין הגרסה הראשונית בדוח שערך לפיה, הרכב נעצר לפני המחסום המשטרתי. כהן עמד על כך שהנאשם ברח, כלשונו, לאחר שהבחין במחסום המשטרתי. כאשר נשאל מדוע לא ציין שהנאשם ברח בדוח שערך מסר "מתחיל ללכת מבחינתי זה לברוח" (עמ' 6 שורה 17). ברור למדי שלא מדובר בבריחה והימלטות או אף ניסיון להימלטות כפי שתיאר זאת תחילה כהן, ואף דברים אלה מעיבים על יכולתו של בית המשפט לקבל את עדותו כמשקפת באופן מדויק את האירוע.

מאידך, עדותו של הנאשם היתה עקבית. הוא הבהיר כבר בשלב חקירתו במשטרה כי הוא היה יחד עם חבר בשם הייתם, אשר נהג ברכב, והשניים היו בדרכם להעביר מיטה ומזרון לבן דודו שגר ברח' ברזילי. הרכב, כך הסביר, שייך למוחסן רבקה, דבר שהתברר כנכון. עוד הסביר שאותו הייתם, עצר ברח' הרצל וניגש לאחיין שלו שמתגורר בסמוך, על מנת שיבוא ויסייע להם. כשהלך, והרכב היה בעצירה מוחלטת, הגיע השוטר כהן, עיכב אותו וערך לו חיפוש ברכב. בעדותו בביהמ"ש, חזר ותיאר את אותם פרטים, תוך שעדותו שלא נסתרה בחקירה הנגדית מתיישבת עם הדברים שמסר בחקירתו במשטרה.

המאשימה ביקשה שלא לייחס כל משקל לגרסתו של הנאשם הואיל ולא מסר פרטים מלאים של אותו הייתם. חוששני שלא אוכל להסכים עם דברים אלה. הנאשם הסביר בביהמ"ש, כי אמנם לא מסר פרטים מלאים של אותו הייתם שהיה איתו ונהג ברכב, אך הבהיר בחקירה שבאם ישיבו לו את הטלפון הנייד, הוא יוכל "לשלוף" את פרטיו, למסור להם את מס' הטלפון של הייתם, והוא גם יוכל לקחת את השוטרים ולהצביע על מקום מגוריו. יצוין בהקשר זה, כי השוטר כהן, אישר בעדותו כי לכשנעצר הנאשם 'בשטח', נלקח מיד לאחר מכן לתחנת המשטרה. כלומר, לא נעשה כל ניסיון להמתין או לברר אם אותו חבר אכן היה עם הנאשם 'בשטח', והאם הוא אמור לשוב לרכב, והוא זה שנהג בו כטענת הנאשם עד לאותה נקודה. אם היה נערך בירור כזה, יתכן כי הדבר היה מחזק את הראיות כנגד הנאשם, או מאמת את גרסתו כבר בשלב המאוד ראשוני של האירוע.

בנוסף, אין התייחסות בדוחות השוטר כהן ועדותו לכל גרסת הנאשם לעניין 'המטען' שהנאשם טען שהוביל, על מנת לבחון באם הדבר מתיישב עם גרסת הנאשם. אלה הם פרטים שניתן היה בנקל לדלות במקום על מנת להגיע לחקר האמת. זאת ועוד, גם לאחר שעוכב ונעצר הנאשם לא נבדק ונחקר כל ענין 'האליבי' שסיפק. מפרוטוקול דיון 'מעצר הימים' - נ/3, עולה כי מעצרו של הנאשם התבקש בגין עבירות של החזקת רכוש החשוד כגנוב והחזקת סכין, כאשר עבירת הנהיגה בפסילה התווספה בכתב יד, ע"ג בקשת המעצר המודפסת. נציג המשטרה שהופיע בדיון 'מעצר הימים' הצהיר לביהמ"ש, כי אחד מהדברים שיש לבדוק, הוא 'האליבי', כך כינה זאת, שהציג הנאשם, ביחס לעובדה שאותו בחור בשם הייתם, היה עם הנאשם ברכב, והוא זה שנהג ברכב, וכך הצהיר לפרוטוקול 'מעצר ימים' מיום 15/1/2011: "ש: .... אתם יכולים לבקש מהחשוד שיתלווה אליכם עד לבית הנהג שציין מבלי לחקור אותו. איזה עוד פעולות חקירה נצרכות? ת: אנו נבדוק את האליבי שלו, את מה שהוא טוען לגבי הייתם הנטען...אמרתי אנו ננסה לאתר ביחד איתו את הייתם" (נ/1 עמ' 5 שורות 2-7). משמע, גם המשטרה סברה, כי זו טענה נכבדה, שאם יש בה ממש, יש בכוחה לנקות את הנאשם מהחשד המיוחס לו. ברם, מחומר הראיות שבפניי עולה, כי חרף הצהרת נציג המשטרה, אין בפני בית המשפט עדות שכך נעשה, אין עדות שנעשה ניסיון לאתר את אותו הייתם, וממילא הוא לא נחקר במשטרה, ולא מסר גרסה שיכלה לשפוך אור על האירוע, לאשש או להפריך את גרסת הנאשם.

נמצא, כי עדותו של כהן, הינה הראיה והעדות היחידה לביסוס כתב האישום. משקיימת בפני רק עדותו היחידה של כהן בדבר היסוד העובדתי ורכיב הנהיגה שבעבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום, ונוכח הקשיים שעלו מגרסתו של כהן כמפורט לעיל, לא אוכל לקבוע על יסודה כל מימצא עובדתי פוזיטיבי ביחס לשאלה האם הנאשם נהג ברכב, ברמת הוודאות הדרושה במשפט הפלילי. יצוין, כי אפילו היו העדויות שקולות זה כנגד זו, הדין הוא כי כאשר ניצבות בפני בית המשפט שתי אפשרויות עובדתיות, כאשר אחת מהן מובילה להרשעה והשניה לזיכוי, ושתיהן סבירות על פי חומר הראיות, יעדיף בית המשפט את האפשרות המזכה הנוחה לנאשם (ע"פ 281/82 אהרון אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לז (3) 673, 694). לדברים אלה, מצטרף ענין אי בדיקת גרסתו של הנאשם, הפועל לפי הדין, לטובת הנאשם, הואיל והדבר קיפח את הגנתו (ראו לאחרונה פס"ד של כב' השופט נ. סולברג בע"פ 8447/11 סולימאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 24/9/2012, פסקה 23 ואסמכתאות הנזכרות שם).

סיכומו של דבר, משנמצא ספק סביר ביחס לאשמתו של הנאשם, אני מזכה אותו מהאישומים המיוחסים לו בכתב האישום מחמת הספק.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, י"ט חשון תשע"ד , 23 אוקטובר 2013, במעמד הצדדים