בפ"ת
בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה
|
249-02-13
10/03/2013
|
בפני השופט:
מגי כהן
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
לירון חג'ג
|
|
החלטה
בפני בקשה לפסילת המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה עד תום ההליכים על פי סעיף 46 +47(ט) לפקודת התעבורה[נוסח חדש].
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות– עבירה על סעיף 62(3) ו 39(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].
על פי הבקשה, הוגש כנגד המשיב כתב אישום בגין עבירה של נהיגה בשכרות, לאחר שבדגימת אויר נשוף שנלקחה ממנו, נמצאה 730 מק"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף.
המבקשת טוענת כי מהות העבירה בנסיבות ביצוע ועברו הפלילי מקימות חשד סביר שהמשך נהיגתו יסכן חיי אדם.
ב"כ המשיב טוען, כי ניתן להסתפק בפסילה המנהלית וכי אין מסוכנות המצדיקה פסילה עד תום ההליכים.
בבקשה מסוג זה על בית המשפט לבחון האם קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה והאם נסיבות האירוע ועברו של המשיב מעידים על כך שהמשך נהיגתו מסכנת את הציבור.
ראיות לכאורה:
בתיק המשטרה קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.
הנאשם, נעצר כשהוא נוהג ברכב יונדאי מ. רישוי 3179665. בשיחה ראשונית עימו מסר שהוא שתה אלכוהול (בירה) מפיו נדף אלכוהול חזק, התנהגותו הייתה רדומה. למשיב, נערכה בדיקת נשיפון ונמצאה אינדיקציה לשכרות. המשיב ביצע בדיקת מאפינים והתנדנד במבחן עמידה על הקו, במבחן הליכה על הקו לא הצמיד עקב לאגודל והסתייע בהרמת ידו לצדדים לשם שמירה על יציבות ובמבחן הבאת אצבע לאף החטיא. התרשמותו הכללית של השוטר הייתה כי הוא נמצא תחת השפעת אלכוהול כבדה.
לנאשם נערכה בדיקת "ינשוף" מספר 4550 עם מספר מכשיר "ינשוף" 0040. הנאשם נתן שתי נשיפות תקינות והתוצאות היו 730 ו- 735 מק"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף. כך עולה מפלטי בדיקה חתומים על ידי המשיב.
עוד עולה מעיון בחומר כי נעשה כיול למכשיר לפני ההפעלה והתוצאה הייתה תקינה. כמו כן יש פלטי בדיקה עצמית של מפעיל המכשיר. בתיק ישנם תעודות בלון, תעודת עובד ציבור ומסמכים נלווים המעידים על כך שהמכשיר עבר ביקורת תקופתית.
כשנחקר המשיב מסר כי שתה שתי בירות.
בנוגע למסוכנות עלי לציין כי מדובר בעבירת שכרות עם כמות גבוהה במיוחד 730 מק"ג, כאשר לנהג ותק קצר בנהיגה הוציא רישיון בשנת 2009 ועל אף שאין לחובתו הרשעות בתעבורה, די בנתונים הנ"ל כדי להצביע על מסוכנותו.
בבש"פ 10865-06, ערר על פסילה מנהלית בביהמ"ש העליון, קבע כב' השופט א. הלוי:
"לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".
בב"ש 90190-07 בביהמ"ש המחוזי בת"א, מיום 18.2.07, קובעת כב' השופטת אוהד:
"לטעמי עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות, יש למנוע המשך נהיגתו המסכנת מיידית".
ובב"ש 92994-07, יוסף יחיד נ' מ"י, קבע כב' השופט שאול שוחט:
"מבחינתי, מי שנוהג ברכב תחת השפעת אלכוהול, ברמה אותה קבע המחוקק כאסורה, עברו התעבורתי, ברור המקרים (ומודע אני לצורך לבחון כל מקרה לנסיבותיו), לא צריך להיות רלבנטי. מי ששתה יפסל רשיונו ועד תום ההליכים כנגדו".