גזר דין
הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בגדרו תוקן כתב האישום, בעבירה שעניינה חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בנסיבות של סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.
מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי בין הנאשם למתלונן, ישראל כהן, היתה היכרות מוקדמת והשניים מתגוררים בעיר אלעד. ביום 24.2.12, סמוך לשעה 2:00 לפנות בוקר, התקשר הנאשם למתלונן וביקש להיפגש עמו בשיעור תורה של הרב ירון לביא, שנערך באותה שעה בבית הרב, באלעד. משנפגשו השניים מחוץ לבית הרב, הם שוחחו אודות סכסוך שיש לנאשם עם צד שלישי, קטין, חברו של המתלונן, כאשר בהמשך, בעת שהמתלונן עמד מולו, שלף הנאשם סכין ודקר אותו במותנו, שתי דקירות. כתוצאה, נגרם למתלונן קרע במעי הגס ונקב במעי הדק. הוא הובהל לבית החולים "בלינסון", שם נותח.
על פי הסדר הטיעון, עתרה המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר בן 18 חודשים, בעוד שהסנגור טען לעונש באורח חופשי. הוסכם, שהנאשם יפצה את המתלונן בסכום של 10,000 ₪, אשר כבר הופקד בקופת בית המשפט.
על הנאשם – תסקיר שרות המבחן
הנאשם כבן 20, רווק, נעדר הרשעות קודמות. אביו קבלן בתחום הבניה ואמו עקרת בית. לפני שנים ספורות, הורשעו שני אחיו של האב במעשה רצח ונגזרו עליהם עונשי מאסר עולם, או אז, החליט האב, שניהל אורח חיים חילוני ונורמטיבי לחזור בתשובה ולאמץ אורח חיים חרדי. בנסיבות אלו, העתיקה המשפחה, ביחד עם הנאשם, את מקום מגוריה מהעיר לוד ליישוב אלעד.
שירות המבחן התרשם כי השינוי המשמעותי באורח חיי המשפחה, אגב המעבר ליישוב חרדי וציפיות ההורים מהנאשם שיאמץ את הדרך בה בחרו, החלישו אותו מבחינה רגשית וגרמו לנסיגה בתפקודו. הנאשם התקשה להתמודד עם העולם החרדי שהיה זר ומנוכר לו.
הנאשם סיים 10 שנות לימוד. בהיותו בן 14 השתלב בישיבה בבני ברק בה למד כשנה ומחצה עד אשר עזב מחמת קשיי הסתגלות. נוכח קשייו, שב הנאשם לעיר לוד והתגורר אצל סבתו. הוא השתלב בבית ספר דתי בעיר והחל לעבוד עם אביו. לדבריו, הוא לא גויס לצבא בשל תיק שהיה תלוי ועומד נגדו במשטרת ישראל. בלוד, חבר הנאשם לחברה שולית, החל לצרוך אלכוהול וחשיש, כחלק מבילוי חברתי, מבלי שהתמכר לסמים, כך להתרשמות שירות המבחן. עובר לביצוע העבירה, ניסה הנאשם לשוב לבית הוריו ולהתחזק בדת וכן, להשתלב בלימודי תורה במקביל לעבודתו.
מאז ביצוע העבירה מתגורר הנאשם בבית סבתו בתנאי מעצר בית (כיום חלקי) ומשולב בקבוצת עצורי בית במסגרת שירות המבחן, אליה הגיע בקביעות.
בפני שרות המבחן, נטל הנאשם אחריות לביצוע העבירה והסביר כי פעל מתוך תחושת איום וסכנה שחש מצד המתלונן, על רקע סכסוך ממושך ביניהם. הוא תיאר כיצד נהג מתוך תחושת לחץ וחוסר אונים, התקשה לווסת את תחושותיו ולהגיע לפתרון יעיל של הסכסוך. הנאשם ער לחומרת מעשהו.
שירות המבחן התרשם מצעיר שמצוי בנסיגה תפקודית, על רקע משבר בזהות. מחד, הוא מנסה להתאים עצמו למסגרת המשפחתית ולאורח חייה ומאידך, הוא מבקש לגבש אישיות עצמאית ובוגרת, חרף תלותו ושייכותו למשפחת המוצא. לעתים, כביטוי לקונפליקט, מגיב הנאשם באופן מרדני ופורץ גבולות.
הנאשם שלל בעייתיות במצבו וצורך בסיוע טיפולי. הוא הדגיש בפני שירות המבחן כי אירוע העבירה היה נקודתי וחריג לאורחותיו, כי הוא הפיק את הלקח וכיום הוא ממוקד בשיקום. לדבריו, עם סיום ההליך בכוונתו לשוב להתגורר עם משפחתו באלעד, לחזק את הקשר הזוגי עם חברתו ולהשתלב בעבודה מסודרת בתחום ממכר מזון. שירות המבחן התרשם כי תפקודו התקין של הנאשם, נכון לעת הזו אינו פוטר אותו מהצורך בתהליך טיפולי, דא עקא, הואיל ואין הוא מודע למצבו ולסכנה להישנות מעשים דומים בעתיד - דחה הנאשם את הצורך בטיפול ולפיכך, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית.
אבי הנאשם העיד בבית המשפט למען בנו. האב תיאר את קורותיו של הנאשם מאז חזרת המשפחה בתשובה, את הקשיים עמם הוא מתמודד והצער שחש הנאשם בגין העבירה שביצע. האב הטעים, כי מעשי הנאשם אינם הולמים את הערכים עליהם גדל והביע את תחינתו שבית המשפט ידון את בנו לפי מידת הרחמים.
טיעוני הצדדים לעונש
ב"כ המאשימה, עו"ד גלעד ארליך, הטעים בטיעוניו את חומרת העבירה, את היוזמה בה נקט הנאשם, כאשר יצר קשר עם המתלונן באישון לילה ותיאם עמו פגישה כדי לדון על סכסוך לא לו, בעודו מצויד בסכין. אגב דין ודברים עם המתלונן, דקר אותו הנאשם פעמיים במותנו וגרם לו לפציעות חמורות. התובע הסביר, כי הסדר הטיעון נחתם על רקע קשיים ראייתיים, שמקורם בחוסר רצונו של המתלונן להעיד. בנסיבות אחרות, לדבריו, היה מקום להשית על הנאשם עונש חמור יותר מ – 18 חודשי מאסר להם עתרה המאשימה, חרף גילו הצעיר ועברו הנקי.
על יסוד חומרת המעשה, טען התובע, כי יש לנקוט יד קשה כנגד אלו המצטיידים בסכין כדי לפגוע באחרים ועמד על מדיניות הענישה המחמירה שנוהגת בעבירות אלו, שנועדה למגר תופעה זו ולשרשה. ב"כ המאשימה ייחס משקל לתסקיר המבחן, ממנו עולה כי הנאשם מתקשה לווסת את דחפיו התוקפניים ואינו מודע לסכנה הנשקפת הימנו, אלא רואה עצמו קורבן ושולל נזקקות טיפולית. בנסיבות אלו, עתר התובע להשית על הנאשם את מלוא תקופת המאסר המבוקשת וכן, מאסר מותנה ופיצוי בסכום המוסכם.
ב"כ הנאשם, עו"ד אבי חימי, עתר מנגד להסתפק בעונש מתון, של מאסר בעבודות שרות, בהטעימו את הבושה והצער העמוקים שחש הנאשם בגין מעשיו. הסנגור עמד על נסיבות חייו המורכבות של הנאשם והקשיים עמם נאלץ להתמודד מגיל צעיר. כן, עמד על התיקון המשמעותי שבוצע בכתב האישום, בגדרו נמחק המשפט לפיו הנאשם דקר את המתלונן "ללא כל התגרות מצד המתלונן", ללמדך, שהאירוע לא צמח בחלל ריק, הגם שאין הוא מקל ראש בחומרת העבירה. הסנגור הגיש מכתב ששלח המתלונן לפרקליטות, בו ביקש שבית המשפט יקל עם הנאשם, לא יגרום לו נזק וציין כי אף לו תרומה באירוע שנגרם.
ב"כ הנאשם ביקש להתחשב בגילו הצעיר של הנאשם, בנסיבותיו האישיות, בתקופת מעצרו, כחודש וחצי, במהלכה פרצה אצל הנאשם מחלת פסוריאזיס וכן, בבושה ובחרטה הכנה. כן ביקש לזקוף לקולא את עמדת המתלונן, כפי שהובעה במכתב ששיגר למאשימה.
ב"כ הצדדים הפנו לפסיקה התומכת לשיטתם בעתירתם לעונש.
דיון והכרעה