מדינת ישראל נ' זהר רפאל

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 22.2.10, הודעת תשלום קנס בגין אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייתו בבטחה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 67(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 30.1.12, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העידה רס"ר אורנה בר זיו, עורכת הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 22.2.10, בסמוך לשעה 10:10, נהג הנאשם במונית בתל אביב, בשדרות בן ציון, מכיוון מזרח לכיוון מערב ובהגיעו לצומת עם רחוב המלך ג'ורג', נצפה על ידי עדת התביעה כאשר הוא פונה ימינה ולא מאפשר להולכת רגל, שחצתה אותה עת ממערב למזרח עם עגלת ילדים, להשלים חצייתה. הולכת הרגל נאלצה לעצור במקום עד חלוף רכב הנאשם.

העדה הורתה לנאשם לעצור את הרכב ורשמה מפיו את הדברים הבאים:" אחרי שאני עברתי, היא עברה עם העגלה. את סתם מטרידה אותי עכשיו שאני צריך ללכת לבית משפט. את בטוחה שזה הנהלים שלכם שאני צריך לחכות ברכב".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך הולכת הרגל שבנדון, החלה לחצות את הכביש רק לאחר שהוא עבר את מעבר החצייה. לטענתו, תחילה יש אור ירוק לכלי הרכב ורק אחרי מספר שניות, יש אור ירוק גם ברמזור הולכי הרגל.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עדת התביעה תיעדה באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העדה ציינה את מקום עמידתה, רוחב מעבר החצייה, כיוון נסיעת רכב הנאשם וכיוון חציית הולכת הרגל וכן את העובדה כי הנאשם גרם להולכת הרגל לעצור חצייתה.

עדותה של עדת התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית.

גרסת הנאשם, לפיה הולכת הרגל - "היא הייתה באי התנועה, אחרי שעברתי היא ירדה. איך שאני פניתי ימינה בחצי, היא ירדה לכביש" (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 12-13), אינה עולה בקנה אחד עם טענתו כי - " הרמזור הירוק של הולכי הרגל בא אחרי הרמזור הירוק של הרכבים..כמה שניות אחרי.." (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 30-31) ועם עדותו כי היה ראשון בצומת. אין זה סביר כי אם היה הנאשם ראשון בצומת ופנה ימינה למעבר חצייה ריק מהולכי רגל, הוא היה עדיין בתחום מעבר החצייה כאשר הולכת הרגל ירדה לכביש, בחלוף מספר שניות, עת התחלף הרמזור בכיוונה לירוק.

לעומת גרסה זו, הרי שגרסת המאשימה סבירה, הגיונית ומפורטת.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ב , 14 פברואר 2012, במעמד הצדדים