מדינת ישראל נ' וגשל

החלטה

1. בפני בקשת הנאשם לביטול כתב האישום שהוגש כנגדו, המבוססת על טענה מקדמית מכוח סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

2. בכתב האישום המתוקן הואשם הנאשם בעבירה על סעיף 5(א)(16) לחוק העזר עמק חפר (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"ב-1962, בכך שבתאריך 3.10.12 העמיד רכבו ליד תמרור ג-43 המסמן מקום חנייה לרכב של נכה משותק רגליים.

3. לטענת הנאשם, בשנת 2010 שונה בלוח התמרורים תמרור ג-43 המסמן מקום חניה לרכב של נכה משותק רגליים, לתמרור 437 המסמן מקום חניה בלעדית לרכב של נכה בעל תווית כבתמרור. בעקבות שינוי זה התקין שר התחבורה, בשנת 2012, את תקנות התעבורה (תיקון מס' 8), התשע"ב-2012, מתוקף סמכותו לפי סעיף 70 לפקודת התעבורה ובעקבות עתירה שהוגשה לבג"צ מטעם עמותת נגישות ישראל (בג"צ 8735/11). תקנות אלו קיבלו תוקף מיום פרסומן ברשומות ביום 9.7.12. עוד טוען הנאשם כי במסגרת התיקון הוחלפה תקנה 72(א)(16) שהתייחסה לתמרור ג-43 המסמן מקום חנייה לרכב של נכה משותק רגליים, לנוסח הבא: "ליד תמרור 437 המסמן מקום חניה לרכב של נכה בעל תווית כבתמרור". בהמשך לכך הותקנה הודעת התעבורה (קביעת לוח תמרורים) (תיקון מס' 3), התשע"ב-2012, ובה נקבע כי במקום "בעל תווית כבתמרור" יבוא "הנושא תג נכה מקורי תקף, בעת שהרכב משמש את הנכה שלו ניתן התג".

הנאשם טוען כי בעקבות שינויים חקיקתיים אלו ובהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הפנים 4/11 משנת 2011, היה על המאשימה לתקן את סעיף 5(א)(16) בחוק העזר באופן התואם את סעיף 72(א)(16) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. לעמדת הנאשם, משלא נעשה כן - וכתב האישום הוגש כנגדו שלא בהתאם ללוח התמרורים החדש שביטל את האיסור עליו מורה תמרור ג-43, על אף שמועד ביצוע העבירה המיוחסת לו מאוחר לכניסתו לתוקף – הרי שהעבודות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה ודינו להתבטל.

4. המאשימה מתנגדת לבקשת הנאשם, וטוענת בתשובתה כי גם אם תמרור ג-43 שונה לתמרור 437 היה על הנאשם לציית לתמרור בסימונו הישן לאור הוראת המעבר שנקבעה בהודעת התעבורה (קביעת לוח תמרורים), תשע"א-2010, שזו נוסחה: "תמרור שהוצב, סומן ונקבע על פי ההודעה לפני יום התחילה יראוהו כאילו הוצב סומן ונקבע לפי הודעה זו ותהיה לו המשמעות שיש לתמרור בעל צורה זהה או הדומה ביותר בלוח התמרורים". עוד מדגישה המאשימה כי גם אם ייבחן כתב האישום בהתאם לתיקון הרי שממילא היה אסור לנאשם להחנות במקום המיועד לנכים, שעה שגם לטענתו הוא אינו נכה. משכך טוענת המאשימה כי היא פעלה בהתאם לסמכויות המוקנות לה על-פי החוק לשם שמירת תכלית הסדרי החניה, בעת שאכפה את חוק העזר והוציאה לנאשם דו"ח בגין חנייה במקום המיועד לנכים.

5. הנאשם השיב לטענות המאשימה בתגובתה, וטען כי המאשימה סומכת טיעוניה על הודעת התעבורה (קביעת תמרורים), תוך שהיא מתעלמת מסעיף 7 להודעה זו. בהקשר זה מפרט הנאשם כי הוראה זו נועדה לתחום את תקופת המעבר שבין המצב המשפטי שנהג קודם לכניסתו לתוקף של לוח התמרורים החדש לבין המצב המשפטי החדש על-פיו, למשך 180 ימים מיום פרסומה. לגישתו, משחלפה תקופת המעבר פגה הוראת המעבר ואין לה כל תוקף. בנוסף השיג הנאשם בתשובתו על התייחסות המאשימה לעובדת היותו נכה, שלשיטתו, אינה נזכרת בעובדות המפורטות בכתב אישום המתוקן.

6. סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי "לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן – העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה". פרשת העובדות שבכתב האישום, חייבת ליתן ביטוי ברור לכל אחד מרכיביה של העבירה המיוחסת לנאשם. הן רכיבי היסוד הפיזי שבעבירה והן רכיבי היסוד הנפשי שבה. משמעות הטענה לפי סעיף 149(4) היא שגם אם יודה הנאשם בכל העובדות המפורטות בכתב האישום, לא יהיה בכך בסיס נאות להרשעתו בעבירה המיוחסת לו. אשר על כן, אין טעם לקיים את הדיון על פי אותו כתב אישום, שהרי התביעה "מוגבלת" להוכחת העובדות המפורטות בו, בלבד (ראו: יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילים חלק שני כרך א' 1293 (מהדורה מעודכנת תשס"ט, 2009)). אשר לפגמים בניסוח עובדות כתב האישום שבעטיים יורה בית המשפט על ביטול כתב האישום, הלכה פסוקה היא כי כל אימת שאין המדובר בחשש של ממש שהנאשם קופח בהגנתו, יבכר בית המשפט תיקון כתב האישום על פני ביטולו (קדמי, עמ' 926).

7. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ועל רקע העקרונות שגובשו בפסיקה באשר לניסוח כתב האישום, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות;

סעיף 6 להודעת הודעת התעבורה (קביעת לוח תמרורים), תשע"א-2010 מורה על ביטולה של הודעת התעבורה (קביעת תמרורים), התש"ל-1970, הכוללת במסגרתה את תמרור ג-43 המסמן חנייה לרכב של נכה משותק רגליים. בהמשך להוראה זו נקבע בסעיף 7 כי מועד תחילתה של ההודעה יהיה בחלוף 180 ימים מיום פרסומה.

בנוסף להוראות אלו קובע סעיף 8, שכותרתו "הוראת מעבר" כי : "תמרור שהוצב, סומן ונקבע על פי ההודעה לפני יום התחילה יראוהו כאילו הוצב, סומן ונקבע לפי הודעה זו ותהיה לו המשמעות שיש לתמרור בעל צורה זהה או הדומה ביותר בלוח התמרורים". הוראה זו, לטעמי, נועדה להסדיר את הדין שיחול לאחר כניסתה לתוקף של ההודעה המבטלת את הודעת התמרורים משנת 1970, ובתוך שכך להתמודד עם אותם תמרורים אשר כבר הוצבו והסדירו חניות נכים. איני מקבלת את טענת הנאשם כאילו הוראת המעבר שרירה ל180 יום, שכן הוראת המעבר אינה תחומה בזמן ועל פיה כל אותם תמרורים שהוצבו ימשיכו לשמש ליעודם על פי המשמעות שיש לתמרור בעל צורה זהה בלוח התמרורים החדש.

8. הנאשם אינו טוען כי סימון התמרור 437 בלוח התמרורים אינו דומה בצורתו לתמרור ג-43, כפי שהומחש ויזואלית בתמונות שהועתקו מלוח התמרורים לתגובת המאשימה. משום כך חלה בענייננו, הוראת סעיף 8 להודעת התעבורה (קביעת תמרורים) תשע"א-2010 מכוחה יש לראות בהוראת החיקוק המפורטת בכתב האישום, המייחסת לנאשם עבירה של העמדת רכב "ליד תמרור ג-43 המסמן מקום חנייה לרכב של נכה משותק רגליים", כאישום בגין ביצוע עבירה של העמדת רכב "ליד תמרור 437 המסמן מקום חניה לרכב של נכה הנושא תג נכה מקורי תקף, בעת שהרכב משמש את הנכה שלו ניתן התג".

9. לאור כל האמור – הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"א אדר ב תשע"ד, 23 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.