מדינת ישראל נ' הרמן

בפני

כב' השופט עידו דרויאן

הכרעת דין

כתב האישום ותגובת הנאשם:

כתב האישום שהוגש במאי 2011 מייחס לנאשם עבירות שעניינן העלבת עובד ציבור, תקיפת עובד ציבור ואיומים.

האירוע התרחש ביום 15.4.08, ברח' תש"ח בתל אביב, במהלכו ניגש הנאשם לפקח עירייה שרשם לרכבו דו"ח חנייה וביקש ממנו להימנע מרישום הדו"ח. על פי כתב האישום, משלא נענה לו הפקח, קילל אותו הנאשם "מניאק, זבל" ועם מתן הדו"ח אף ירק בפניו והטיח בו "יא זבל אתה סתם מסריח, עכשיו תקרא למשטרה, למי שאתה רוצה". בהמשך הוסיף "אתה מרגיש גבר, אל תדאג הכל בסדר אני זוכר אותך, עכשיו תקרא למשטרה".

כשהובא הנאשם בפני קצין משטרה תורן איים עליו ואמר לו שהוא "מקושר" וכי עליו לשחרר אותו אם הוא לא רוצה להסתבך. עוד אמר כי אם יעצור אותו, ילין לשופט כי נעצר באופן לא חוקי והוסיף "אל תדאג המעצר הזה יהיה על המצפון שלך", "אתה עוד תראה".

הנאשם מודה כי החנה שלא כדין, הפקח רשם לו דו"ח חנייה והתפתח דו שיח מילולי ביניהם. עם זאת, הוא מכחיש כי השתמש בביטויים המיוחסים לו בכתב האישום, לרבות אלו שהופנו כלפי קצין המשטרה בעת חקירתו, וכן הכחיש את היקירה בפני הפקח.

עדי התביעה:

המתלונן יונתן ציוני (עת/3 - להלן: "המתלונן", "הפקח") העיד כי באותה תקופה היה פקח רב תכליתי בעיריית תל אביב, וכאשר החל לרשום דו"ח לרכבו של הנאשם שמע צעקות לעברו "הנה, הנה אני מזיז את הרכב" וראה את הנאשם מתקרב אליו. הנאשם הגיע אליו עם מפתחות הרכב בידו והחל לקללו "אתה סתם מניאק, אתה זבל".

הפקח החל ברישום הדו"ח עוד בטרם ניגש אליו הנאשם, ועל פי הנוהל לא ניתן להפסיק רישומו של הדו"ח למעט מקרים יוצאי דופן, כשבמקרה זה החליט להמשיך ברישום והצמיד הדו"ח לשמשת רכבו של הנאשם.

"באותו רגע התקרב אליי אותו אדם, פניו מול פני, ירק לי לתוך הפרצוף, פגע בי וניגבתי את זה מהפרצוף וקילל עוד כמה פעמים, אני לא זוכר אילו מילים אמר. כשראיתי מה שקרה הייתי בהלם, הלכתי לצד והזמנתי ניידת משטרה. בזמן שחיכיתי בצד של הניידת ניגש אליי (הנאשם), אמר לי: 'אתה מרגיש גבר, הא? אל תדאג, אני זוכר אותך, תזמין את מי שאתה רוצה'" (פרוטוקול, עמ' 19 ש' 20-16). וכן אמר לו "יא זבל, אתה סתם מסריח, עכשיו תקרא למשטרה או למי שאתה רוצה".

לדבריו, לא היו עדי ראיה קרובים לאירוע, לבד מאנשים ששהו בבית קפה שממול, מרחק חציית כביש.

הפקח שולל כי שיקולים זרים הנחוהו להתלונן כנגד הנאשם. כן הוא שולל כי נגרר לעימות עם הנאשם, אך צעק לעברו "תתרחק ממני" ולא קיללו. הוא המשיך לרשום את הדו"ח על פי הנוהל, לפיו "אם אדם כשאתה רושם לו דו"ח מתנהג אליך בזלזול, ולא מנצל את ההזדמנות שנתת, אתה ממשיך את הדו"ח." (פרוטוקול, עמ' 22 ש' 26 – 27).

באשר ליריקה – הפקח העיד כי ניגב את הרוק מהפרצוף ולא מצא שיש להשאירו כראיה "אני לא חושב שאני אלך לשוטר ואראה לו, אני רק רציתי לעוף משם" (פרוטוקול, עמ' 23 ש' 14 – 15).

השוטר יעקב פרנצס הגיע למקום ורשם את הדו"ח ת/2., בו פרט את גרסאות המתלונן והנאשם "בזמן אמת". המתלונן טען בפניו כי: "נתן דו"ח חנייה לרכב שחנה שלא כחוק והגיע אליו אדם שקילל אותו ותקף אותו כאשר ירק בפניו." ואילו הנאשם טען כי: "הוא אסף את המפתחות מבית הקפה וצעק שהוא הולך להזיז את הרכב ואז הפקח עזב את הרכב אבל אז היו עוד דין ודברים עם הפקח שבסופו נאמר כביכול 'אני אראה לך' ונתן דו"ח לרכב שעמד על כחול לבן." בדו"ח העיכוב ת/3 נרשמו דברי הנאשם לפיהם רק קילל את הפקח אך לא ירק עליו.

בדו"ח ת/2 ציין השוטר כי שוחח עם 3 בחורות שישבו בבית הקפה והן סיפרו כי היו צעקות בין השניים, אולם מהמרחק בו עמדו לא הבחינו ביריקה או באלימות.

מהדו"ח ת/1 שהוגש בהסכמה עולה כי בזמן אמת פנו למשטרה מפיקוח עיריית ת"א וביקשו ניידת כי "מפקח שלהם כרגע מותקף ע"י אזרח במקום". מהדו"ח עולה כי ניידת המשטרה הגיע תוך 2 דקות לזירת האירוע.

גרסת ההגנה:

בהודעתו במשטרה (ת/4) מסר הנאשם כי ישב בבית קפה כאשר ראה את הפקח מתקרב לרכבו. הוא ניגש אליו והבטיח שיזיז את הרכב. לדבריו, הפקח עוד לא החל לרשום את הדו"ח אלא רק מילא פרטים. הנאשם אמר לפקח שכל הזמן הוא "מחפש אותו" - "אמרתי לו מה הקטע שלך? אמרתי לו מזדיין וחזרתי לבית הקפה" (ת/4, עמ'1 ש' 6), אך לטענתו לא תקף את הפקח, לא קילל אותו ולא ירק עליו.