מדינת ישראל נ' הרוש

הכרעת דין

מבוא

ביום 21.06.11 נערך בירושלים פסטיבל "עיר האורות". בעיר שהו אותה עת עשרות אלפי אנשים. בשעה 21:20 חנה הנאשם, אשר ברשותו תו נכה (משולש), על המדרכה כששניים מגלגלי הרכב על הכביש בצמוד לשפה ומלוא רוחבו של הרכב על המדרכה, כמתואר בתמונה שהוצגה על ידו (נ/1).

האישום

הנאשם קיבל דו"ח ברירת משפט (250 ₪) בגין חניית רכב באופן שיש בו משום הפרעה לתנועה – עבירה על תקנה 71(1) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

הנאשם ביקש להישפט ובמועד ההקראה כפר בא כוחו כי הרכב "חנה אך לא הפריע לתנועה", לפיכך נקבע התיק להוכחות.

הנאשם טען כי לא ידע שהתיק קבוע להוכחות ולכן לא הביא עדיו ולא הציג מסמכים נוספים, אפשרתי לו לפנים משורת הדין לדחות הדיון בכפוף לתשלום הוצאות סמלי בסך 500 ₪, אולם לאחר התייעצות עם בא כוחו, שהיה נוכח בדיון הקודם ואשר כפר בשמו של הנאשם והודע בפניו תאריך ההוכחות, כי אין הוא מבקש לדחות הדיון.

הדין הנוהג

יובהר כי החנייה על המדרכה אסורה לכלל כלי הרכב, למעט רכב הנושא תג נכה, כאמור בסעיף 2 לחוק חניה לנכים תשנ"ד-1993 ובלבד שהתקיימו כל התנאים הבאים:

"(1)בסמוך למקום האמור, אין מקום חניה מוסדר לנכים או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה;

(2)בסמוך למקום האמור לא מצוי מקום אחר שהחניה בו מותרת או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה;

(3)החניה נעשית באופן שאין בה סיכון לעוברי דרך ואין היא מונעת מעבר חופשי להולכי רגל, לעגלות ילדים או לעגלות נכים;

(4)החניה אינה גורמת להפרעה ממשית לתנועה.

האם אופן חניית רכבו של הנאשם עמד בכל התנאים?

בפני העיד השוטר הרוש אופיר אשר רשם את הדו"ח ועל פיו הרכב הפריע לתנועה ובנוסף ישנו חניון כ-30 מטרים משם פתוח לקהל הרחב. התייחסותו של השוטר לחניון נבעה מהצורך להוכיח כי הנאשם בהיותו רכב נכה לא עמד בכל תנאי החוק. הנאשם טען אמנם כי החניון היה סגור. בין אם דבריו נכונים ובין אם לאו, לא על זה יקום וייפול דבר אלא על השאלה האם הרכב הפריע לתנועה או לא.

הפרעה לתנועה מתייחסת הן לרכבים והן להולכי רגל, לרבות עגלות ילדים ועגלות נכים, בה בשעה שסנגורו של הנאשם התייחס להפרעה לתנועת מכוניות בלבד.

השוטר הבהיר כי לו היה מודבק תו נכה עם ציור של כיסא גלגלים כי אז לא היה רושם דו"ח, בנוסף וידא שאין לרכב מנגנון הפעלה של נכה גפיים תחתונות, למרות שלכאורה גם רכב של נכה במצב קשה יותר כפוף להוראות חוק חניה לנכים, ומכאן שאופן פעולתו של השוטר מלמדת על התחשבות בצרכי נכים קשים על חשבון יתר הציבור. אין מחלוקת כי נכותו של הנאשם או רכבו אינו מהסוג האמור, הנאשם עומד על רגליו אך מתקשה בעמידה ממושכת ובהליכה למרחק העולה על 100 מטרים כעדותו.

נראה כי הנאשם בעת חנייתו ניסה לצמצם את ההפרעה לתנועת מכוניות בכביש, ולכן החנה את רכבו כשמלוא רוחב המכונית על המדרכה, כמתואר בתמונה שצירף (נ/1). לטענתו על אף צורת חנייתו נותרו כשני מטרים ברוחב המדרכה להולכי רגל. טענה זו לא הוכחה, לא באמצעות התמונה שהציג ולא באמצעות העדים שלא הביא (אשתו ובתו). רוחב מכונית פרטים הוא לערך שני מטרים, על אף התמונה החשוכה, ניתן בוודאות להבין כי לא נכנסת מכונית נוספת ברוחב המדרכה שנותר ועד לחומת האבן שנמצאת בקצה המדרכה.

מעדותו של הנאשם עצמו עולה כי העיר הייתה פקוקה וכי נאלץ לנסוע כשעה ורבע סביב אזור "ממילא" עד אשר מצא חניה זו. הנאשם אמר זאת בטרוניה ובכעס כאילו השוטר או מאן דהוא אחראי לכך שלא נמצאה חניה במרכז עיר הבירה, בשל פסטיבל ששאב אליו עשרות אלפי מבקרים מרחבי הארץ.

האם השוטר התנכל לנאשם באופן אישי?