מדינת ישראל נ' הייב ואח'

החלטה בעניינם של משיבים 1,3,4 בלבד

מבוא:

בפני בקשה להורות על מעצרם של המשיבים, בדרך של חלופת מעצר, עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם.

ביום 7.3.11 הוגשו כנגד המשיבים כתב אישום נשוא ת"פ 11155-03-11 ובקשה להורות על מעצרם עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם.

לאחר דיון בבקשת המעצר שוחררו המשיבים לחלופות מעצר בתנאים מגבילים.

בית המשפט הורה על ביטול כתב האישום כנגד המשיבים, בשל היעדר התייצבות המבקשת לדיון.

כתב האישום הוגש מחדש ובצידו, כאמור, הבקשה נשוא החלטה זו.

כתב האישום כולל בחובו שלושה אישומים, כאשר במסגרת האישום הראשון מיוחס לכל המשיבים ביצוען של עבירות שעניינן תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, התנהגות פסולה במקום ציבורי וסיוע לבריחה.

במסגרת האישום השני המיוחס למשיב 1 בלבד, מיוחס למשיב זה ביצוע עבירות שעניינן תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והתנגדות למעצר חוקי. במסגרת האישום השלישי המיוחס למשיב מס' 4, מיוחסות למשיב זה עבירות שעניינן תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

במסגרת בקשה זו עותרת, אפוא, המבקשת, להורות על מעצרם של המשיבים, בדרך של חלופות מעצר, עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם.

בדיון אשר התקיים בפניי ביום 12.4.11, הגיעו הצדדים להסכמה בעניינו של המשיב 2, כי הוא יחויב בחתימה על התחייבות כספית להבטחת התייצבותו בהליכים נשוא תיק זה. משכך, החלטה זו מתייחסת למשיבים 1, 3 ו-4 בלבד (להלן:"המשיבים").

בדיון אשר התקיים בפניי ביום 12.4.11, חלקו ב"כ המשיבים על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיבים. כך טענו, כי לא קמה עילת מעצר בעניינם.

טיעוני המבקשת:

במסגרת טיעוניה הפנתה המבקשת גם לטיעוניה כפי שהועלו בפני כב' השופטת גופר במסגרת הדיון בבקשת המעצר עד לתום ההליכים המקורית. כן הפנתה המבקשת להחלטת כב' השופטת גופר שניתנה בהתייחס לבקשה שם. באשר לטענת המשיבים, כי הם כבר משוחררים ללא כל תנאי מאז בוטל כתב האישום בעניינם, מבלי שנרשמה לחובתם כלל עשייה בפלילים, טענה המבקשת, כי מדובר בשחרור עקב תקלה וכי אין ללמוד מתקופה קצרה זו, כי לא נשקפת מסוכנות מן המשיבים.

כן הדגישה המבקשת, כי היא מבקשת להטיל על המשיבים תנאים מגבילים, שפגיעתם בחירות המשיבים פחותה. משכך, עתרה המבקשת לשחרור המשיבים בתנאים המגבילים כפי שקבעה כב' השופטת גופר בהחלטת השחרור המקורית שניתנה בעניינם של המשיבים.

טיעוני המשיב מס' 1:

לטענת משיב זה, הוא משוחרר שחרור מלא מזה 20 ימים וללא כל מגבלה. כן ציין ב"כ המשיב, כי הכלל הוא, כי מי ששוחרר ממעצר, ישוב וייעצר באותה עילה, רק במידה והפר את תנאי השחרור או בהתקיים נסיבות המצדיקות את החזרתו למעצר, מה שלא מתקיים בענייננו. כן טען, כי עברו הנקי של המשיב והתקופה הלא מבוטלת בה היה משוחרר שחרור מלא, ללא כל ביצוע עבירה, מצביעים על כך שיש להותיר את חירותו המלאה של משיב זה.

בהשלמת טיעוניו לעניין התשתית הראייתית הלכאורית טען ב"כ המשיב, כי באשר לאישום השני שבכתב האישום המיוחס למשיב, הרי שאין בידי המבקשת כל תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס למשיב 1 במסגרת אישום זה. באשר לאישום הראשון שבכתב האישום המיוחס למשיב 1, טען בא כוחו, כי בחומר הראיות קיימים מספר גורמים המכרסמים במהימנות ומשקל הראיות לכאורה להוכחת הנטען באישום זה, בשל קיומן של סתירות מהותיות שונות בעדויות עדי התביעה. כן טען, כי אין בידי המבקשת כל הסבר באשר לסיבת עריכת מסדר זיהוי תמונות תחת מסדר זיהוי חי, עובדה המכרסמת במשקלו הראייתי של מסדר הזיהוי שנערך.

טיעוני המשיב מס' 3:

במסגרת טיעוניו טען ב"כ משיב זה, כי מאז האירוע חלפו כחודשיים. מפאת חלוף הזמן טוען ב"כ משיב זה, כי ניטל העוקץ מעילות המעצר הקמות בעניינם של המשיבים. בתקופה זו הוכיחו המשיבים, כך לטענתו, כי ניתן ליתן בהם אמון וכי לא נשקפת מהם כל מסוכנות או חשש כי ישפיעו על מי מעדי התביעה, במיוחד נוכח העובדה שעסקינן בשוטרים. עוד טען ב"כ המשיב, כי לאחר שניתנה החלטת כב' השופטת גופר, הומצא לידי הסנגוריה חומר חקירה חדש שתומך בגרסת המשיב, וכי כיום אין בידי המבקשת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום.