מדינת ישראל נ' דעאס(עציר) ואח'

גזר דין

1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב-אישום מתוקן, במסגרת הסדר חלקי, בביצוע עבירות של נסיון גניבת רכב בצוותא לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 [להלן: חוק העונשין], חבלה במזיד בצוותא לפי סעיף 413ה' + 29 לחוק העונשין, החזקת כלי פריצה בצוותא לפי סעיף 413ז' + 29 לחוק העונשין, פריצה לרכב בצוותא לפי סעיף 413ו' סיפא + 29 לחוק העונשין, החזקת סכין בצוותא לפי סעיף 186(א) + 29 לחוק העונשין, קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין והפרעה לשוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

2.על-פי עובדות האישום השלישי המיוחס לנאשם, ביום 1.8.11 קשר יחד עם הנאשמים האחרים קשר לגנוב רכב – כשהנאשמים הצטיידו ברכב גנוב ומזוייף, בכלי פריצה, בשלושה מחשבי רכב ובסכין. בהמשך אותו הבוקר, שלושת הנאשמים הגיעו לחניון רכבים בהרצליה ברכב הגנוב, התפרצו לרכבו של המתלונן – כשהנאשם שבפניי, יחד עם נאשם 2, פתח את דלתות הרכב ונכנסו לתוכו בעוד נאשם 1 המתין ברכב הגנוב. הנאשמים ניסו לגנוב את הרכב בכך ששברו את המתנע, תלשו חלקי פלסטיק שמקיפים אותו וקרעו את חוטי החשמל שלו. בהמשך, נמלט הנאשם שבפניי יחד עם נאשם 1 מהמקום, לאחר שלא שעו לקריאות שוטר לעצור.

3.במסגרת ההסדר החלקי, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר בעניינו, אשר כולל המלצה להעמיד את הנאשם במבחן למשך שנה.

4.ב"כ המאשימה התייחסה לנסיבות לחומרא הקיימות בעניינו של הנאשם, שהינו בעל הרשעה קודמת בגין ביצוע עבירות זהות בקשר לרכב ומרמה. הדגישה את התכנון ואת ההצטיידות בציוד מתוחכם וכן בסכין.לטעמה, מן העובדות עולה חלקו הפעיל של הנאשם 3, כשמעשי הנאשמים הופרעו אך ורק בשל הגעתו של שוטר למקום, ממנו הנאשם נמלט. כן הזכירה, כי נאשם 2, שהינו בעל עבר פלילי שלא בעבירות בקשר לרכב, נדון במסגרת הסדר טיעון לענישה של 10 חודשי מאסר בפועל. בהתייחסה לתסקיר טענה, כי לטעמה האמור בתסקיר עמום, אין המדובר בנאשם שאינו מצוי בסיכון לביצוע עבירות, לא ניתן משקל מספק לעובדת הסתבכותו הקודמת, ואין כל הלימה בין ההמלצה לבין חומרת העבירות למצבו המשפטי של הנאשם. על כן, עותרת היא להשתת ענישה מחמירה של מאסר בפועל – כשהדגישה שוב את העונש שהוטל על שותפו לעבירות, נאשם 2 – מאסר על תנאי, פסילה בפועל, פסילה על תנאי, קנס ופיצוי.

5.הסניגור ביקש להדגיש, כי הסתבכותו הקודמת של הנאשם אירעה בשנת 2002. לטעמו יש מקום לערוך אבחנה של ממש בינו לבין נאשם 2, שהינו בעל עבר פלילי בעבירות סמים, על רקע האמור בתסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם שבפניי והעובדה שנאשם 2 ביצע, בנוסף, עבירה של איומים כלפי שוטר. לטענתו, יש ליתן משקל של ממש להתרשמות שירות המבחן מהנאשם, לנסיבותיו המשפחתיות המיוחדות שהיוו את הרקע לביצוע העבירות, ולקיומה של המלצה להמשך טיפול. עוד הדגיש את לקיחת האחריות בהזדמנות הראשונה, את העובדה ששהה במעצר למעלה מחודש ואת התקופה הממושכת בה שהה בתנאים מגבילים – בתחילה ב"מעצר בית" מלא, ולאחר מכן זכה להקלות ויצא לעבודה. עוד ביקש לשכנע, כי הנאשם נקלע לתוך הסיטואציה, לא היה דומיננטי באירוע, ואינו בעל דפוסים עברייניים. הסניגור עותר ליתן משקל מכריע לשיקולים האינדיבידואליים ולא להטיל עליו ענישה זהה לזו שהוטלה על הנאשם 2 במסגרת הסדר על רקע שיקולי כדאיות. על כן, עותר הוא להטיל על הנאשם כל ענישה – אך לא כזו שתהא מאחורי סורג ובריח – גם על מנת שלא לפגוע במשפחתו.

6.בדברו לבית-המשפט, הביע הנאשם את צערו וחרטתו על מעשיו, ביקש להישאר עם ילדתו ולהסתפק בהטלת מאסר על תנאי בלבד.

7.מהתסקיר שהוגש לעיוני, למדתי אודות נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, אשר נשוי לאשה יהודיה, אב לתינוקת בת 3 חודשים. סיים 12 שנות לימוד, ובטרם מעצרו עבד במספר מקומות עבודה לפרקי זמן קצובים. הנאשם לקח אחריות על מעשיו בפני קצינת המבחן, הסביר אותן על רקע מצוקה כלכלית והעדר תמיכה של בני משפחתו. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם מסוגל לגלות אמפתיה כלפי נפגע העבירה – וכן כלפי אשתו, אותה איכזב מאחר וביצע את העבירה כחודשיים לאחר שנישאו. ההערכה של קצינת המבחן באשר לרקע לביצוע העבירות מפורט בתחילת עמ' 3 לתסקיר ואציין רק את התרשמותה, כי התקשה להתמודד בצורה תקינה עם השינוי במעמדו על כל המחוייבויות הכרוכות בכך ואין המדובר באדם המאופיין בהתנהגות אנטי-סוציאלית. להערכתה, הנאשם זקוק לעזרה מקצועית כדי למנוע ממנו להגיב בהתנהגות מוחצנת במצבים של כעס ותסכול, ולאור שיתוף הפעולה שלו במסגרת פיקוח המעצר, ממליצה היא להעמידו למבחן למשך שנה לצורך שילובו בקבוצה טיפולית.

8.הצדק עם ב"כ המאשימה, כי אין הלימה בין המלצה זו של שירות המבחן לבין חומרת העבירות ונסיבות העושה. מתקשה אני לקבל את הערכות קצינת המבחן, כאשר המדובר בנאשם שכבר הסתבך בעברו בעבירות רכב ומרמה, והפעם חזר לסורו תוך התחברות לשניים נוספים, במהלך מתוכנן, הצטיידות בציוד מתוחכם ויציאה משותפת ומחושבת לזירת הפשע. עובדות האירוע מעלות, כי אכן הנאשם שבפניי היה פעיל באירוע, ולא דמות שולית, כטענת ההגנה. אלמנט החבירה בצוותא, התכנון, ההצטיידות, מעשיו הפעילים של הנאשם באירוע והפגיעה ברכושו של אזרח תמים, על-ידי נאשם בעל עבר פלילי אשר חזר לסורו, מבססים את טענת ב"כ המאשימה כי נסיבות העבירות והעושה אכן אינן מאפשרות להסתפק בהטלת ענישה סלחנית שלא מאחורי סורג ובריח.

9.לכך יש להוסיף, כי ברקע מצוי גזר-הדין שהוטל על הנאשם 2, אשר נותר במעצר עד לתום ההליכים כנגדו. אמנם, עונש המאסר שהוטל על הנאשם – כבן 10 חודשים מאחורי סורג ובריח – הוטל במסגרת הסדר, ואולם משמש הוא כקנה מידה לענישה, במסגרת עקרון אחידות הענישה, כשלחובתו עבר פלילי לא מכביד בתחום עבירות הסמים וההסעה, ומדובר, כמו הנאשם שבפניי, במאסר ראשון.

10.ויובהר, כי איני מתעלמת מהאמור בתסקיר שירות המבחן, בשיתוף הפעולה של הנאשם עם השירות, ובהערכה כי באמצעות טיפול ניתן יהיה להפחית את הסיכון להישנות ביצוע עבירות. עם זאת, כאמור, בפני בית-המשפט מצויה התמונה הכוללת של מלוא השיקולים, כאשר ניכר בעניינו של הנאשם כי קצינת המבחן התמקדה באופן מיוחד בהתרשמותה האישית מהנאשם ללא התייחסות מתאימה לנסיבות ביצוע העבירות. על כן, לטעמי, אין מקום ליתן משקל מרכזי להמלצות קצינת המבחן, באופן המבוקש על-ידי ההגנה. ראוי יהיה, עם זאת, ליתן לעצם קיומה של המלצה לטיפול משקל לצורך קציבת העונש הראוי, במסגרת השיקולים לקולא.

11.עוד יש לזקוף לטובתו של הנאשם את הודאתו בכתב-אישום אשר תוקן באופן משמעותי לקולא, את מצבו ונתוניו המשפחתיים המורכבים ואת התקופה הממושכת שבה הוגבלה חירותו. עוד יש ליתן בענישה ביטוי לכך, שנאשם 2 הורשע, בנוסף, באיומים מכוערים כלפי שוטר, כפי שמפורט בסיפא האישום המשותף.

12.אשר על כן, לאחר ששקלתי את כל השיקולים העומדים לחובתו ולזכותו של הנאשם, ולאחר עיון חוזר בגזר-הדין שהוטל בעניינו של הנאשם 2, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

9 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו: 1.8.2011 – 18.9.2011.

מאסר על תנאי של 10 חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירות בקשר לרכב לפי סימן ה'1 לפרק י"א לחוק העונשין; מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירות של קשירת קשר לפי סעיף 499 לחוק העונשין ו/או הפרעה לשוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין ו/או עבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186 לחוק העונשין.

קנס בסך 2000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.10.12.

פוסלת את הנאשם מלהחזיק ו/או לקבל רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים מיום שחרורו ממאסר.

פוסלת את הנאשם מלהחזיק ו/או לקבל רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים באם תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר יעבור כל עבירה בקשר לרכב לפי סימן ה'1 לפרק י"א לחוק העונשין.

הודעה זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, 3 יולי 2012, במעמד הנוכחים.