גזר דין
כללי
הנאשם הורשע עפ"י הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, לפיו תוקן כתב האישום, בעבירות שעניינן הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז- 1978, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, נהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל- 1970, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשל"א- 1971 ונהיגה בקלות ראש, אשר גרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם או ניזוק רכוש, עבירה לפי סעיפים 62(2)+ 38(2) לפקודת התעבורה.
כתב האישום
הנאשם היה בן זוגה של המנוחה עדי פרץ (להלן: "המנוחה" או "עדי"). בתקופה הרלוונטית, נפסל הנאשם מלנהוג ע"י משרד הרישוי ובכל מקרה, לא היה בידו רישיון נהיגה בר תוקף.
עפ"י עובדות כתב האישום, בתאריך 19.5.2010 בשעות אחה"צ המוקדמות, בילו הנאשם והמנוחה בחוף הים של קיבוץ פלמחים, שם שתה הנאשם משקאות משכרים. בשעה 17:00 לערך, עזבו השניים את החוף ונסעו ברכב שכור, בו נהג הנאשם, חרף העובדה שלא החזיק ברישיון נהיגה תקף ואף לא בפוליסת ביטוח.
ביציאה מן החוף, עמדה ניידת משטרה ובסמוך לה, ניצב שוטר. רכב הנאשם עורר את חשדו והוא סימן לנאשם לעצור. בתגובה, האיץ הנאשם את מהירות נסיעתו וחלף על פני השוטר, בנסיעה מהירה, לעבר כביש מספר 4311 (להלן "הכביש").
הכביש הינו דו סטרי, עקלקל ובו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון. בין נתיבי הנסיעה מפריד פס הפרדה, אשר חלקו רצוף וחלקו מקוטע. מהירות הנסיעה המקסימאלית המותרת הינה 80 קמ"ש.
בשל חששו, שמא השוטר דולק בעקבותיו, האיץ הנאשם את מהירות נסיעתו לכ- 100 קמ"ש ובתוך כך, עקף כלי רכב שנסעו לפניו, תוך שהוא נוסע על הנתיב הנגדי לאורך מרחק שעלה על 200 מטרים, מרביתו משמאל לפס הפרדה רצוף.
באותה עת הגיע רכב פרטי מהכיוון הנגדי נהוג ע"י אורנית גרא, כאשר במושב האחורי ישב בנה הפעוט, גיא (להלן: "אורנית וגיא").
הנאשם התקרב לרכב הפרטי, במהירות תוך שהוא מנסה לסטות שמאלה ולהימנע מלהתנגש בו, ברם הניסיון לא צלח והוא פגע עם חזית רכבו בצד הימני של חזית הרכב הפרטי. כתוצאה, נפגעה עדי באורח אנוש וזמן קצר לאחר מכן נפטרה. אף לנאשם נגרמו חבלות, שברים באפו. אורנית וגיא נפגעו באורח קל.
עד כאן עובדות כתב האישום.
על הנאשם - תסקירי שרות מבחן
הנאשם, כבן 26, גרוש ומתגורר בבית אמו. טרם התאונה, התגורר הנאשם עם המנוחה ועבד בהרכבת מטבחים.
הנאשם גדל במשפחה סבוכה ורבת בעיות. הוא בן יחיד להורים, שאלו להם נישואים שניים, שניהם מכורים לסמים. לנאשם שמונה אחים למחצה המבוגרים ממנו, שלושה מצד אמו וחמישה מצד אביו. קשריו עמם דלים ועם חלקם אין לו קשר כלל. אביו נפטר לפני כשלוש שנים ממנת יתר ובמהלך חייו, לא קיים עם הנאשם קשר של ממש. אמו, כבת 55, חדלה בשנים האחרונות מלהשתמש בסמים והחליפה את התמכרותה באלכוהול. היא סובלת מבעיות בריאותיות ונפשיות ונתמכת ע"י המוסד לביטוח לאומי. עקב מעצרו של הנאשם, לאחר התאונה, התדרדר מצבה ולאחרונה היא נעצרה ושוחררה למעצר בית. בפני שירות המבחן, ציין הנאשם, כי הקשר בינו לבין אמו מורכב וטעון.
די בתיאור משפחתו של הנאשם, כדי ללמד על העזובה הרגשית והפיזית בה צמח. בילדותו נעשו ניסיונות לשלבו במסגרות חוץ ביתיות, אשר לא צלחו. הנאשם סיים שמונה שנות לימוד במוסדות ומעונות לקטינים נזקקים, במהלכן, התגלו אצלו בעיות התנהגות קשות, קשיים בלימודים, הוא התערה בחברה שולית, צרך אלכוהול, השתמש בסמים וביצע עבירות כבר בעודו נער.
עד לאירוע התאונה, ניהל הנאשם אורח חיים פרוע, סוער וחסר גבולות. הוא צבר לחובתו הרשעות מרובות בעבירות סמים, אלימות ורכוש. אף בתחום התעבורה ביצע הנאשם עבירות ולחובתו 11 הרשעות, ביניהן נהיגה בשכרות. בשנת 2006 נפסל הנאשם מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה בת 25 חודשים.
הנאשם שהה במעצר שבעה וחצי חודשים. במהלך מעצרו, ביקש הנאשם, באמצעות שרות המבחן, לפנות לאפיק הטיפולי ובהיתר שקיבל מבית המשפט, הוא הועבר לקהילה סגורה "רטורנו", שם שהה כששה חודשים, אשר בסיומם, המשיך להוסטל ובו שהה שלושה חודשים נוספים.
גורמי הטיפול בהוסטל התרשמו כי עקב התאונה, נתון הנאשם במצב נפשי של פוסט טראומה, מצב רגיש ושברירי, אשר הושפע אף מחרדתו העמוקה מפני העונש הצפוי לו. בנסיבות אלו, התקשה הנאשם לעמוד בתנאים הנוקשים שהציב ההוסטל למטופליו, ביניהם, התמדה בעבודה, אגב השתלבות בטיפול קבוצתי עמוק וממושך. משכך, החליטו גורמי הטיפול להפסיק את שהייתו של הנאשם בהוסטל.
החל מחודש אוקטובר 2011 שוהה הנאשם בבית אמו. הוא מצוי בקשר עם שרות המבחן וכן, יצר קשר, ביוזמתו, עם היחידה לנפגעי סמים בעירו והחל למסור בדיקות שתן.