מדינת ישראל נ' דנטס

החלטה

1.בפניי בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו אישום של סחר בסם מסוג חשיש בצוותא חדא עם אחרים.

3.העובדות המיוחסות למשיב פורטו בהרחבה בכתב האישום. בקליפת אגוז ייאמר כי ביום 31.01.2010 התקשר אל המשיב השוטר בשם שאול אשר ביקש "לארגן אותו" בסכום של 400 ₪. לאחר מספר התקשרויות שכללו בין היתר שיחות עם אדם אחר בשם אלעד ומספר מפגשים שבמהלכם ניסה המשיב להשיג את הסם, שילם השוטר למשיב סך של 400 ₪ ובתמורה קיבל ממנו חתיכת סם מסוג חשיש במשקל של 13.2 גרם נטו.

4.ב"כ המשיב מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר. עיון בחומר החקירה שהונח בפניי מעלה כי אכן קיימת תשתית ראייתית בעלת פוטנציאל להרשעתו של המשיב בעבירה שיוחסה לו, בהתבסס על אמרתו של המשיב, דו"חות ומזכרי שוטרים וחוו"ד המז"פ.

באשר לעילה, הרי שהעבירה שיוחסה למשיב מקימה עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21 (א) (1) (ג) (3) לחסד"פ.

הצדדים נחלקו באשר לאפשרות להסתפק בחלופת מעצר תחת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, וביחוד עת הנאשמים האחרים – להם יוחס אישום של סחר בסם מסוכן בצוותא חדא עם המשיב דנן – שוחררו בתנאים מגבילים.

5.ההלכה קבעה לא אחת כי מי שנותן ידו בסחר סמים, לא ישוחרר לחלופת מעצר אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראה לדוגמה בש"פ 3232/09 בוטרה שוילי נ' מ"י – לא פורסם בנבו 22.04.2009, בש"פ 5715/06 אברהם נ' מ"י – לא פורסם ועוד).

6.חזקת המסוכנות קמה למשיב מכח החזקה הסטטוטורית. המשיב לא הפריך חזקה זו אלא טען לקיומו של עקרון השוויון בין המשיב לבין הנאשמים האחרים.

7.עיון בחומר החקירה מעלה, כי המשיב אכן היה "הדמות הדומיננטית" כפי שקבע ביהמ"ש המחוזי בערר שהוגש בעניין שני הנאשמים האחרים בעמ"ת 10322/02/10. דו"ח הפעולה של הבלש המשטרתי שאול רולינגר מתעד ההתקשרות הראשונה עם מספר הטלפון אשר נחזה לכאורה להיות של המשיב – 054/3435117, מתעד את קבלת הכסף על ידי המשיב, חיפושיו אחר מקורות והשגת הסם ולבסוף להורדתו למונית שבה נמסר לו הסם על ידי המשיב בלבד.

מעורבותם של היתר לעומת זאת, אינה כה מובהקת ולא ניתן בשלב זה לקבוע מה היה חלקם באותה עסקה – אם בכלל.

אף אמרתו של המשיב מיום 02.02.2010 מחזק את האמור לעיל משהודה כי הוא זה אשר ביצע את עסקת הסחר תוך מזעור ואף נטרול חלקם של היתר בעוד שהשניים האחרים לא הודו כלל בנטילת חלק בעבירה זו ומסרו גרסאות שונות השונות מזו אשר מסר המשיב.

8.אמנם בנסיבות העניין קמה לכאורה עילת מעצר כנגד המשיב, ואולם על פי הקבוע לפי סעיף 21 (ב) לחוק עדיין מוטלת על ביהמ"ש החובה לשקול אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה בתנאי ערובה שפגיעתם בחירותו של המשיב פחותה.

9.ב"כ המבקשת מתנגדת לשחרורו לחלופה וטוענת למסוכנות שחלופה זו לא יכולה לאיין.

10.אכן יש וקיימת בעייתיות מה בחלופה זו המוצעת לאור העובדה כי המדובר בחלופת מעצר בתוך העיר אילת – בה בוצעה עבירת הסחר ובהתחשב גם בכך כי יתכן כי בעת ביצוע העבירה היה המשיב "תחת חסותו של אביו" מי שהלה טען תחילה כי הינו מתגורר עמם באותו בית ורק לאחר שנשאל הכיצד אם כן ביצע עבירה תחת אפו "נזכר" לסייג זאת כי באומרו כי רק בחודש וחצי האחרון לא התגורר המשיב עמם.

11.מבלי להקל בעבירה אותה ביצע המשיב, משהמדובר בבחור צעיר לימים הנעדר עבר פלילי (למעט עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית בה נדון בבית הדין הצבאי) ובנסיבות אלה בטרם תינתן החלטה סופית בבקשה יש מקום להורות על הגשת תסקיר מעצר על פי הקבוע בסעיף 21 (א) לחוק שלפיו יבדוק שירות המבחן את נסיבותיו האישיות של המשיב, משמעות מעצרו, חלופות המעצר אשר הוצעו, וימליץ ככל שיש בידו לעשות כן על חלופות מעצר ו/או תנאים מיוחדים לשחרור המשיב בערובה ובפיקוח עליהם.

12.אין בהחלטתי זו כדי לקבוע עמדה ביחס לשחרור עתידי כזה או אחר.

13.אני קובעת את התיק להמשך דיון ליום 17.02.2010 שעה 08:30.

14.המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לשירות המבחן.

15.המשיב ישהה במעצר עד החלטה אחרת ויובא ע"י שב"ס.