מדינת ישראל נ' דן

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 5.7.12, הודעת תשלום קנס בגין אי ציות לתמרור 815 (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 7.5.13, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"ל אלוני משה, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם והוגשו תמונות, שסומנו נ/1.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 5.7.12, בסמוך לשעה 07:25, נהג הנאשם ברכב בכביש מספר 20, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו בסמוך לפני מחלף ארלוזורוב, ק"מ 17, נצפה על ידי עד התביעה כאשר הוא סוטה ימינה כיוון נסיעתו ועובר על גבי תמרור 815 המסומן על גבי הכביש.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" מה, בשביל החצי מטר הזה? תגובה משנית – שמצד שמאל שלי עבר רכב שלקח משמאל לימין ולכן נאלצתי ל... שאני מאותת לו ימינה שהוא פינה לי את הדרך ופנה שמאלה נאלצתי לעלות עם שני גלגלים על ההפרדה השמאליים".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך לא עלה על שטח ההפרדה, כנטען, אלא נאלץ לעלות על קו ההפרדה, המסומן לפני שטח ההפרדה וזאת בשל רכב שנסע מימינו ולא אפשר לו לסטות ולהשתלב בנתיב הימני, המוביל למחלף ארלוזורוב. לטענתו, ממקום עמידתו, לא יכול היה העד לראות את העבירה, כפי שתיאר אותה. במהלך עדותו, הציג הנאשם דגם של הכביש, הנתיבים והציג באמצעות מכונית צעצוע, כיצד נסע ומדוע, לטענתו, לא יכול היה העד לראות, היכן בדיוק סטה ימינה.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, לא השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, אך שוכנעתי כי הנאשם עבר עבירה על תקנה 36(ג) לתקנות התעבורה, שעניינה חציית קו הפרדה רצוף וזאת מהנימוקים הבאים:

כעולה מחקירתו הנגדית, החסיר עד התביעה בתרשומתו עובדות מהותיות, כגון: המרחק ממנו הבחין בנאשם מבצע את העבירה, אורך התמרור. בנסיבות אלה, ייתכן ויש ממש בטענת הנאשם לפיה, ממקום עמידתו, לא יכול היה העד להבחין בבירור בנקודה בה סטה הנאשם ימינה, האם הייתה על גבי קו ההפרדה או שטח ההפרדה.

מאידך, הנאשם הודה בפה מלא כי סטה ימינה, תוך שהוא עולה על קו ההפרדה הרצוף, המפריד בין הנתיבים. לא אוכל לקבל טענתו, לפיה נאלץ לסטות באופן זה, בגלל רכב שחסם דרכו, שכן לא נטען בפני כי נמנע מן הנאשם, להשתלב בנתיב הנכון, במרחק רב יותר מהמחלף בו התעתד לצאת ולא להמתין עד הרגע האחרון.

הנאשם עמד על גרסתו זו, גם במהלך עדותו הראשית וגם במהלך חקירתו הנגדית.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על זיכויו של הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום ומכח הסמכות המסורה לי בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 ולאחר שמצאתי כי ניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן גם מפני עבירה זו, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה על תקנה 36(ג) לתקנות התעבורה, שעניינה, חצית קו הפרדה רצוף, שאין בצדו קו קטעים.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ג , 09 יוני 2013, במעמד הצדדים