מדינת ישראל נ' דלגו ואח'

החלטה

הנאשמים 1,2 פירטו את טענותיהם המקדמיות, כאשר הנאשמים 3,4 ביקשו להצטרף לטענות אלה. דא שחלק מטענות הנאשמים 1,2 נוגעות אליהם באופן אישי, ומשכך אני רואה בנאשמים 3,4 כמצטרפים לטענותיהם הכלליות של הנאשמים 1,2 ולא מעבר לכך. התוצאה תהיה שהכרעה בטענות המקדמיות לגבי כל הנאשמים תהא על פי טיעוני הנאשמים 1,2 מחד והמאשימה מאידך, ללא כל בירור משלים באופן ספציפי לנאשמים 3,4.

ועתה להתייחסות לטענות אחת לאחת.

תחילה נטען לפגם בכתב האישום, כי כתב האישום הוגש תוך הפרת הנחיית היועמ"ש לממשלה לפיה כתב אישום כנגד נבחר ציבור יוגש לאחר אישור היועמ"ש, משהנאשם 1 הינו נבחר ציבור בהיותו חבר המועצה האיזורית דרום השרון. דא עקא שמתגובת המאשימה, על הנספח הראשון שצורף לה, עלה כי לא כך הם פני הדברים, כך שכתב האישום הוגש לאחר אישור כנדרש.

עוד נטען כי לפגם נוסף בכתב האישום, בכך שבהגשת כתב האישום אף הופרה הנחיית היועץ המשפטי לממשלה לפיה כאשר ועדה מחוזית לתכנון ובניה מגישה כתב אישום בעניין שבטיפול ועדה מקומית לתכנון ובניה, עליה למסור הודעה על כך לועדה המקומית. דא עקא שבענייננו המאשימה הינה המדינה, ולא הועדה המחוזית. בנוסף, יתר על כן, מתגובת המאשימה עלה כי נוכח היותו של הנאשם 1 חבר המועצה האיזורית דרום השרון, הרי שהועדה המקומית דרום השרון מלכתחילה לא טיפלה בתיק זה. נוכח כל האמור, בענייננו לא חלה אותה הנחיית היועמ"ש, ועל כן לא היה כל צורך במסירת הודעה לועדה המקומית.

בנסיבות אלה, הריני דוחה את הטענות לפגמים בכתב האישום.

עוד נטענה טענת הגנה מהצדק, אשר התייחסה לטענת משנה של פגיעה בזכויות הנאשמים על דרך אי קיום הנחיית היועמ"ש בדבר אישור הגשת כתב האישום, אי גביית גרסה והעדר שימוע, ולטענת משנה בדבר אכיפה בררנית על דרך אפליה לעומת חברי מועצה אחרים.

באשר לראש הראשון של הטענה, הרי שחלקו הראשון מתייחס ממילא לעניין אישור היועמ"ש, שהתקיים. באשר לחלקיו האחרים, הרי שהסתבר כי הנאשמים 1,2 זומנו למסירת גרסתם, אך לא מילאו אחר הזימון. משכך, אין להם אלא להלין על עצמם על כך שלא נגבתה גרסתם, ואין כל תחושה של חוסר צדק בהתנהלות הרשות החוקרת כלפיהם בענין זה. באשר להעדר שימוע, הרי שאין חובת שימוע בעבירות מהסוג בהן עסקינן, כאשר נוכח אי הענות הנאשמים 1,2 לזימון למסירת גרסה, גם לא היה כל טעם בניסיון לזמנם לשימוע.

באשר לראש השני לטענה, הרי שלנוכח נפיצות העבירות על דיני התכנון והבניה מחד ומיעוט המשאבים שלרשות גורמי האכיפה מאידך, לא ניתן לצפות לאכיפה על דרך של גילוי יזום של כל עבירה ועבירה. יתר על כן, התברר כי משהטענות אודות עבירות לכאורה שביצעו חברי מועצה אחרים הובאו לידיעת המאשימה, הוחלט לראות זאת כתלונה, והחל הליך של בירור בעניין.

אשר על כן, הריני דוחה אף את הטענה להגנה מהצדק.

סוף דבר, טענותיהם המקדמיות של הנאשמים נדחות במלואן. התיק נקבע להקראה ליום 1/3/12 שעה 13:30.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ב, 26 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. העתקים יועברו לצדדים בהקדם.