החלטה
ערר על החלטת בימ"ש השלום בראשל"צ(כב' השופטת זמיר) החלטה מיום 13/6/11 במ.ת. 8278-12-10 על פיה הורתה על שחרורו של המשיב לקהילה טיפולית סגורה.
ביום 6/12/10 הוגש כתב אישום כנגד המשיב המייחס לו 3 אישומים של עבירות סחר בסם מסוג חשיש במשקל של 95 גרם, 79 גרם ו- 95.28 גרם, ואישום נוסף של עיסקה אחרת בסם כשעל פי עובדות כתב האישום עיסקה זו בה היה אמור המשיב למכור לסוכן פלטת חשיש במחיר של 2,400 עד 2,500 ₪ לא יצאה אל הפועל בשל העובדה כי הבחור שהיה אמור להביא את הסם למשיב לא הביאו.
בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.
כב' השופטת זמיר בהחלטתה מיום 15/12/10, קבעה כי הכלל בעבירות סחר בסמים הינו כי יש לעצור את סוחרי הסמים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם ורק במקרים חריגים ניתן להסתפק בחלופה. בהמשך החלטתה קבעה כדלקמן:
"כשבוחנת אני את מכלול הנסיבות שהובאו בפני, איני מוצאת כי הובאו בפני כל נסיבות הנכללות בגדר אותם חריגים שהוכרו בפסיקה. המשיב שבפני כבר ידע מעורבות קודמת עם החוק, לא אחת, כאשר בעברו הרשעות בעבירות כנגד שוטרים, עבירות על חוק הכניסה לישראל, עבירות אלימות ועבירות סמים.
מעורבותו הקודמת בפלילים ובעבירות סמים הגם אם לצריכה עצמית, הינה מעורבות שהיה עליו להישמר ממנה ובוודאי שלא להסלימה על דרך שכלולה לכדי עבירת סחר.
זאת ועוד, כתב האישום מדבר על ריבוי עיסקאות כך שלא ניתן לדבר על מעידה חד פעמית. מעיון בחומר הראיות עולה מעורבות וידע עמוק של המשיב בעולם הסם לרבות היכרות גורמים נוספים המצויים בעולם הסם ויכולים לדאוג לאספקתו"
בסיומה של ההחלטה קבעה כב' השופטת זמיר, כי אין מקום אף להזמנת תסקיר בעניינו של המשיב, באשר עניינו אינו ראוי לבחינת חלופת מעצר.
על החלטה זו הוגש ערר וכב' השופטת ויינברג קבעה ביום 1/3/11 כי יש מקום להזמנת תסקיר.
ביום 17/4/11 הוגש תסקיר שירות המבחן לביהמ"ש קמא. שירות המבחן התרשם כי המשיב מתמודד עם קשיים רגשיים מגוונים וכי על אף שהתרשם כי המשיב זקוק לטיפול במסגרת אינטנסיבית כדוגמת קהילה טיפולית במסלול המיועד למכורים לחשיש, מודעותו של המשיב נמוכה מידי וספק אם יוכל להסתגל למסגרת טיפולית דרשנית.
התבקש תסקיר משלים וזה הוגש ביום 19/5/11.
שירות המבחן שוחח עם העו"ס במעצר, אשר שיתפה את שירות המבחן בהשתלבותו של המשיב בשיחות פרטניות שבועיות קבועות סביב קשייו במעצר והשימוש הקבוע בחשיש לאורך השנים. העו"ס תיארה בפני שירות מבחן את הערכתה, כי המשיב יתקשה לעמוד במסגרת דורשנית ונוקשה כקהילה טיפולית ומסרה כי המשיב מוסר בדיקות שתן נקיות מסם.
תסקיר נוסף הוגש ביום 9/6/11וגם בתסקיר זה חזר שירות המבחן על הערכתו, כי המשיב בעל מודעות נמוכה וספק אם יוכל להסתגל למסגרת טיפולית דרשנית, אלא שעמדת שירות המבחן היתה כי יש לנצל את המשבר הנוכחי כמנוף להפחתת סיכון בדרך טיפולית.
ב"כ העוררת סבור כי בימ"ש קמא שגה בהחלטתו כאשר הורה על שחרורו של המשיב לקהילה טיפולית סגורה, הן נוכח התרשמות שירות המבחן כי סיכויי הטיפול נמוכים, הן לנוכח העובדה כי המשיב מצוי בטיפול במעצר ומוסר בדיקות שתן נקיות, והן לנוכח העובדה כי משפטו של המשיב אמור להיפתח ולהסתיים ביום 26/6/11, קרי, בעוד 11 ימים.
בבש"פ 1981/11 (מ"י נ' סוויסה), היתווה כב' השופט עמית את התנאים שעל ביהמ"ש לבחון בטרם שליחתו של נאשם להליך גמילה בקהילה טיפולית.
כידוע, הכלל הוא כי מקומו של הליך גמילה הינו בשלב ריצוי העונש ולא בשלב המעצר אלא אם החל בהליך גמילה טרם מעצרו.
על ביהמ"ש לבדוק את סיכויי הצלחת הטיפול, מידת התאמתו ומוכנותו של הנאשם לטיפול גמילה כשבמסגרת זו, כפי שקבע כב' השופט עמית, לעיתים קיים פער בין הרצון לעבור הליך גמילה לבין היכולת לעמוד בו ולפיכך יש לבחון אם פוטנציאל ההצלחה של הליך גמילה הוא בעל הסתברות גבוהה.
עוד יש לבחון את גילו של הנאשם והזדמנויות גמילה שניתנו לו בעבר, האם יש בחלופת הגמילה לאיין או להקהות את עילת המעצר, את סוג העבירות המיוחסות לנאשם ובמסגרת זו יש לבחון האם מדובר בעבירה של החזקת סמים או סחר בסמים כמו גם האם הנאשם מממן את מנת הסם לשימושו במכירת סם, את עברו הפלילי של הנאשם אשר ככל שמכביד הוא ישמש שיקול כנגד חלופת גמילה, את השלב בו נמצא התיק העיקרי והזמן שנותר עד לסיומו ועוד.
סבורני כי משמוסר המשיב בדיקות שתן נקיות ומשתתף בשיחות פרטניות במסגרת המעצר, מששירות המבחן מתרשם כי המשיב יתקשה לעמוד במסגרת דורשנית, משמדובר בהתמכרות, אם בכלל, לסם קל, אשר בניגוד להחלטה שהוגשה (עמ"ת 26856-01-11) שם דובר בעצור שהיה מכור לסמים קשים וביצע עבירות על מנת לממנם, ולא כך הדבר הוא בענייננו, ומשהמשפט אמור להתחיל בעוד 11 ימים ולהסתיים ככל הנראה באותו יום, אין מקום לשחרור לחלופת מעצר בדמות קהילה טיפולית סגורה.