גזר דין
1.בתאריך 12/4/10, עת עלה מר אלקזר מושאישוילי (להלן: "המתלונן"), קשיש יליד 1926, במדרגות הבנין ברח' האשל 11 עכו, בו מצויה דירתו, ניגשה אליו הנאשמת, חיבקה אותו וגיפפה אותו משך מספר דקות ותוך כדי כך הכניסה ידה לכיסי מכנסיו וגנבה מתוכם את המפתח לדירת מגוריו ובהמשך, עת התיישב המתלונן על ספסל מתחת לבנין, עלתה הנאשמת לדירת מגוריו, פתחה את דלת הדירה באמצעות המפתח אותו גנבה קודם לכן מהמתלונן, וגנבה מתוך הדירה סך של 5,000 ₪ במזומן.
בשל התנהגותה המתוארת לעיל הוגש נגד הנאשמת כתב האישום שבפניי, בו מיוחס לה ביצוע עבירות לפי סעיפים 406 (ב) ו- 384 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").
2.בישיבת יום 11/5/10 כפרה הנאשמת בעובדות שפורטו בכתב האישום אולם בישיבת יום 2/9/10 חזרה בה מהכפירה, הודתה בעובדות שפורטו בכתב האישום והופנתה, בהסכמה, לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר לא מחייב בעניינה, בטרם הטיעונים לעונש.
ראוי לציין שב"כ המאשימה טרחה לציין כי עמדת המאשימה בתיק זה הינה להטלת מאסר בפועל על הנאשמת וכי לאחר קבלת התסקיר תשקול המאשימה את עמדתה.
3.בתאריך 19/12/10 ניתן תסקיר בעניינה של הנאשמת. בתסקיר מפרטת קצינת המבחן את נסיבות חייה הקשות של הנאשמת ואת הרקע לביצוע העבירות בהן הורשעה בתיק שבפניי. בתסקיר מציינת קצינת המבחן כי "העדר עבר פלילי, העדר דפוסים עברינייים, עמדות ותפיסות פרו חברתיות, החרטה שביטאה ותחילתה של התבוננות פנימית במהלך הקשר עם שירותנו, מצביעים על האפשרות כי עשויה להפיק תועלת מהליך טיפולי בשירותנו". קצינת המבחן מביעה את התרשמותה "כי התייחסות שיקומית עשויה לצמצם את הסיכון להישנות העבירות" ולכן היא ממליצה להעדיף במקרה זה את הפן השיקומי על פני הפן העונשי ולהטיל על הנאשמת צו של"צ בהיקף של 180 שעות + מאסר על תנאי וכן להעמידה בפיקוח של שירות המבחן למשך 18 חודשים.
4.בישיבת יום 21/12/10 טענו הצדדים לעונש.
ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשמת מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. זאת לאור חומרת העבירות ונסיבות ביצוען. ב"כ המאשימה טרחה להדגיש כי "מעשיה של הנאשמת מעידים על תכנון מוקדם, דבקות במטרה ושימוש בדרכי מרמה לצורך השגת מטרותיה".
הסניגור, לעומתה, ביקש לאמץ את המלצות קצינת המבחן. זאת לאור עברה הנקי, הודאתה, נסיבות חייה, גילה הצעיר, מצבה המשפחתי (אם חד הורית לשני ילדים קטינים בגילאים 3 ו- 6), מצבה הכלכלי הקשה, העובדה שהכסף שנגנב הוחזר במלואו למתלונן והעדר דפוסי התנהגות עברייניים בנאשמת. הסניגור טרח להביע את דעתו כי על רקע הנסיבות שפורטו בתסקיר "גם האינטרס הציבורי נוטה לאימוץ המלצות שירות המבחן".
5.לאחר ששקלתי בעניין, תוך שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים ולאמור בתסקיר ולאחר שאיזנתי בין השיקולים לחומרה לבין השיקולים לקולא הקיימים במקרה זה, הגעתי למסקנה שבנסיבות המקרה שבפניי ומבלי להקל ראש בחומרת העבירות, מן הראוי להעדיף את הפן השיקומי על פני הפן העונשי. חוששני שמיצוי הדין עם הנאשמת, היינו שליחתה לרצות מאסר בפועל ואי הפנייתה להליך טיפולי / שיקומי במסגרת שירות המבחן עלול לדרדרה לעולם הפשע, ממנו הצליחה לשמור מרחק עד לביצוע העבירות נשוא התיק שבפניי, למרות נסיבות חייה הקשות. לכן גם האינטרס הציבורי מחייב במקרה זה את העדפת הפן השיקומי.
למניעת ספיקות הנני להבהיר כי לא נעלמו ממני הדברים שנאמרו ברע"פ 6163/06, סאלם אבו סבילה נ. מדינת ישראל, אליהם הפנתה ב"כ המאשימה בסיכומיה, אולם אין המקרה שנדון בפניי דומה למקרה שנדון שם. שם דובר בנאשם שהתפרץ ביחד עם אחרים לחנות וגנב מתוכה מוצרי חשמל ואלקטרוניקה בשווי של מעל ל- 160,000 ₪.
6.סיכומו של דבר ולאור האמור לעיל, מוטל על הנאשמת עונש כדלקמן:
*מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא כי הנאשמת לא תעבור בתקופה זו כל עבירה מהעבירות המנויות בסימנים א', ג' ו- ד' לפרק יא' לחוק העונשין ותורשע עליה.
*קנס בסך 3,000 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב- 20 תשלומים בסך 150 ₪ כל אחד, בכל 15 לחודש, החל מ- 15/2/11.
אי עמידה במועד של תשלום אחד יעמיד את כל היתרה לתשלום מיידי.
*אני מטיל בזה על הנאשמת צו שירות כמשמעותו בסעיף 71 א. לחוק העונשין תשל"ז- 1977 (להלן: "הצו").
הנאשמת תבצע עבודות לתועלת הציבור, בהיקף של 180 שעות, בהתאם לתוכנית שתוכן ע"י שירות המבחן.
*אני מורה על העמדתה של הנאשמת בפיקוח של שירות המבחן למשך תקופה של 18 חודש. במהלך תקופה זו תשתלב הנאשמת בקבוצה טיפולית במסגרת שירות המבחן.
הוסברו לנאשמת מטרות עבודות השל"צ והיא הוזהרה כי אם לא תמלא אחר צו המבחן ו/או צו השל"צ ו/או אם תעבור עבירה נוספת כל שהיא תוך תקופת המבחן ניתן יהיה להביאה מחדש בפני ביהמ"ש, להפקיע את הצווים ולהטיל עליה בגין העבירות בהן הורשעה בתיק שבפניי עונש נוסף על העונש שהוטל עליה בגז"ד זה .