החלטה
1.מונחת בפני בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו בת.פ. - 16952-12-10. בכתב האישום האמור נטען כי ביום 21.11.10 בשעה 20:15 או בסמוך לכך התפרץ המשיב לדירה ברחוב רבדים 30, בה שהו באותה עת מור פליישמן (להלן:"המתלוננת") וחברתה שי וזאת בכוונה לבצע גניבה או פשע. נטען כי בזמן שהמתלוננת ישבה בחדר האמבטיה והתאפרה וחברתה שי הייתה בתוך המקלחת, נכנס הנאשם לדירה דרך דלת הכניסה, ניגש לחדר האמבטיה והציץ פנימה לעבר המתלוננת וחברתה. המתלוננת צרחה והנאשם עזב את הדירה.
2.בבקשה נטען כי למבקשת ראיות לכאורה טובות להוכחת אשמתו של המשיב וכי קמות עילות מעצר של מסוכנות וחשש הימלטות. בהקשר זה מפנה המבקשת לכך שלחובת המשיב, שש הרשעות קודמות במגוון עבירות רכוש, אלימות ונשיאת נשק וכי במהלך השנים, אף שריצה מספר עונשי מאסר לא היה גם באלה כדי להרתיעו מלשוב לדרכו העבריינית.
המבקשת מפנה לכך שבהרשעתו האחרונה מיום 7.7.09 בת"פ 1676/09 בבית משפט השלום בירושלים הורשע המשיב במספר עבירות של התפרצויות לבתי מגורים, החזקת מכשיר לביצוע פשע והחזקת סכין ונידון לעונשי מאסר לרבות מאסר מותנה שהינו בר הפעלה אם יורשע המשיב במקרה דנן.
3.המבקשת מוסיפה ומפנה לכך שרק בחודש יולי 2010 הוגש כנגד המשיב כתב אישום נוסף בגין עבירות של התפרצות למקום מגורים, גניבה, קבלת דבר במרמה, ניסיון לקבלת דבר במרמה והונאה בכרטיס חיוב וזאת במסגרת ת.פ. 49854-07-10 בבית משפט השלום בירושלים.
תיק זה קבוע לשמיעת הראיות ביום 28.3.11 (כב' השופט לירן).
במקביל להגשת אותו כתב אישום הוגשה בקשה כנגד המשיב למעצר עד תום ההליכים ולבסוף זה שוחרר בתנאים.
(אף שצוין בבקשה כי הנ"ל שוחרר מכוח החלטת כב' השופט דראל, עלה בדיון שהתקיים בפניי כי הנ"ל שוחרר מכוח החלטת כב' השופט מילנוב ובפני כב' השופט דראל התקיים דיון בתנאי השחרור). נטען כי המשיב שוחרר למעצר בית חלקי בפיקוח ערבים וכי בהחלטה מיום 1.11.10 במ"ת 49882-07-10 נעתר כב' השופט דראל לבקשה לעיון חוזר שהוגשה מטעם המשיב והקל בתנאי שחרורו בכך שהמשיב יהיה רשאי לצאת לעבודה בין השעות 7:00 - 18:00 וכן לצאת מביתו בין השעות 18:00 - 22:00 וזאת בלווית אחד המפקחים שנקבעו או אשתו. נטען כי קיימות ראיות המוכיחות שהמשיב הפר את אמון בית המשפט ברגל גסה.
4.לשלמות התמונה יצוין עוד כי במקביל להגשת הבקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים בתיק שבפני הוגשה גם בקשה במסגרת התיק דלעיל, לעיון חוזר וחילוט הערבויות בפני כב' השופט דראל וזאת לנוכח אותם האישומים. אף שבתחילה הוריתי כי אף בקשה זו תידון בפניי במאוחד - פוצל לבסוף הדיון בשתי הבקשות ואותה בקשה הוחזרה לדיון בפני כב' השופט דראל, בהמשך לבקשת ב"כ המשיב בפתח הדיון. אציין כי נעתרתי לבקשת הפיצול האמורה גם בהתחשב בעובדה שהדיון בבקשה דנן נשמע בשעה מאוחרת של היום (16.12.10), דובר ביום בו היה לחץ דיונים חריג בבקשות למעצרים ובנסוף - בחלק מאותו היום לא פעלה גם מערכת נט המשפט, דבר שהוסיף אף הוא לאותם קשיים.
5.הצדדים טענו בפני באריכות, כאשר במסגרת טענותיו התמקד ב"כ המשיב בעיקר בסוגיית התשתית הראייתית והוסיף והפנה לאחר מכן לסוגיית עילת המעצר הן בכלל והן על רקע חולשת הראיות, כך לטענתו. אין אני מוצאת לסכם את טענות שני הצדדים אשר פורטו בהרחבה ובצורה סדורה בפרוטוקול ואתייחס רק לתמצית הדברים, ככל הנדרש.
6.ב"כ המשיב התמקד בעיקר בנקודות הבאות:
א.מדובר ב-"התחשבנות" של ענף תביעות עם המשיב, כאשר אותה התחשבנות מתחילה במשטרה אשר התקשתה לעכל את ההחלטה האחרונה עת שוחרר המשיב ולפיכך היא נטפלת אליו, מאז שוחרר. נטען כי המשטרה התקשתה לקבל את ההחלטה האחרונה לנוכח היות המשיב, עת ניתנה, אסיר ברישיון בעל עבר פלילי עם מאסר על תנאי כאשר הם לא האמינו שבנסיבות אלה יתכן שישוחרר ובמיוחד עת נקבע שקיימות ראיות לכאורה. לטענת ב"כ המשיב על רקע זה לא נחקרה תלונה אחרת שהוגשה מטעם המשיב ביום 5.12.10 על כך ששני נוכלים אמרו לו שיש לו תקר בגלגל הרכב ואז כניגש לבדוק את הרכב גנבו לו ארנק. נטען כי במקום לחקור תלונתו - הוא עצמו נחשד במסירת ידיעה כוזבת ואף זומן לבדיקת פוליגרף, ללא שנמסר לו עד שלב מאוחר שהוא חשוד בהתפרצות. נטען על בסיס האמור כי מדובר בתרגילי חקירה אסורים וכן מחדלי חקירה וכי עת המיוחס למשיב נמסר לו באיחור נפגעה גם אפשרותו להעלות טענת אליבי. לטענת ב"כ המשיב עסקינן בחומר שאמור להיות חלק בלתי נפרד מהחקירה בתיק דנן והוא אף ביקש לצרפו, אך הדבר לא נעשה (ר' הטענות בעמ' 14 לפרוטוקול).
ב.לא ניתן ליתן אמון במתלוננת וזאת בהתחשב בתיאור הדברים על ידה בהודעות שמסרה, ובהתחשב במועד בו הגיעה לראשונה למסור תלונתה (ר' פירוט הטענות בעמ' 15-14 לפרוטוקול).
לא ניתן לסמוך על זיהוי המשיב על ידי המתלוננת וזאת -
-הן בהתחשב באמור לעיל בס' ב' ובהתבטאויות אלה ואחרות בהודעותיה,
-הן בהתחשב בתיאור המילולי של החשוד שמסרה ואשר אינו מתיישב עם מראה המשיב,
-הן לנוכח העובדה שאף שהתייצבה באיחור לא הציגו לה תמונות והותירו האפשרות הפסיכולוגית "שהיא תאמץ את הדמות הראשונה שיראה לה", כפי שאכן קרה עת ראתה ביום 24 לאותו חודש, סרט שצולם על ידי שכן, בו מתועד אדם שנראה מסתובב בבניין באותו יום ( קרי; 24.11),
-והן לנוכח המחדלים שסבבו את עריכת מסדר הזיהוי שלבסוף לא נערך (אלא זיהוי בתמונות). יוער כי אף ציין שלטעמו, מכל מקום, לא היה כל ערך למסדר זיהוי חי או בתמונות, כפי שיובהר להלן.
ד.ב"כ המבקש הוסיף כי נדיר שעבירת רכוש מקימה עילת מעצר ובמיוחד כשעולה כי למעשה מדובר בהשגת גבול והצצה ולא עבירת רכוש קלאסית, כאשר לטענתו עובדות המקרה אף אינן מלמדות על מסוכנות. נטען כי יש להבחין בין הבקשה לעיון חוזר בתנאים בהם שוחרר בתיק האחר, לבין הבקשה דנן, שעניינה בבקשה חדשה למעצר עד תום ההליכים. לדידו אין מקום לטענות שהועלו כי עולה מדו"ח איכון טלפוני - שהמשיב שהה מחוץ לביתו בשעות בהן לא הותר לו הדבר, במסגרת תנאי השחרור, בתיק האחר. נטען עוד כי אם יורה בית המשפט על מעצר עד תום ההליכים עשוי המשיב לשבת במעצר יותר מתקופת המאסר המקסימלית האפשרית אם יורשע.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתיק החקירה שהונח בפני - אני מוצאת לדחות טענות אלה ולהלן יובהרו טעמיי;