מדינת ישראל נ' דהן(עציר) ואח'

החלטה בבקשה למעצר עד תֹּם ההליכים

נגד המשיב 1, ביחד עם שלושת המשיבים האחרים, הוגש כתב אישום המיחס לו שתי עבירות של קשירת קשר לפשע, בניגוד לסעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977; שתי עבירות של התפרצות לבית מגורים ע"מ לבצע עבירה, בניגוד לסעיף 406(ב) לאותו חוק; שתי עבירות של גניבה, בניגוד לסעיף 384 לאותו חוק; עבירה אחת של אחזקת מכשירי פריצה, בניגוד לסעיף 409 לאותו חוק.

על פי עובדות כתב האישום, קשר המשיב 1 קשר עם המשיבים האחרים להתפרץ לדירות בתחומי העיר באר שבע. בהתאם למפורט באישום הראשון, ביום 29.07.2013 פרצו המשיב 1 והאחרים לדירה בכתובת רח' שאול המלך 135 בבאר שבע, בה מתגוררת אשה מבוגרת בת 77 שנים ביחד עם בתה, כאשר המשיבים 1 ו- 3 נסעו ברכב מסוג ניסן אלמרה, ואילו המשיבים 2 ו- 4 נסעו ברכב מסוג יונדאי, הגיעו בסמוך לבית שנפרץ, משיבים 2 ו- 4 הלכו לכיוון הבית ואילו משיבים 1 ו- 3 המתינו ברכב בקרבת מקום. משיבים 2 ו- 4 נכנסו לדירה, שהיתה נעולה, באמצעות מפתח מותאם, וגנבו כמות גדולה של תכשיטים, 47 במספר, חלקם מזהב. המשיבים 2 ו- 4 יצאו את הדירה, המשיב 4 הלך לכיוון רחוב הרב קוק, פגש את המשיב 3 ומסר לו שקית המכילה רכוש שנגנב. משיב 3 המשיך ועלה לרכב בו נהג המשיב 1. הרכב נעצר על ידי בלשי המשטרה, כאשר משיב 3 החזיק ברכוש הגנוב.

בהתאם למפורט באישום השני, המיוחס למשיבים 1 ו- 2 בלבד, התפרצו לבית בדרך המשחררים בבאר שבע, בו מתגוררת אשה מבוגרת כבת 74, לאחר שהתקשרו לבית, המשיב 2 נכנס לבית באמצעות מפתח מותאם בעוד שהמשיב 1 מתצפת על בעלת הבית שישבה ביחד עם בעלה בגינה מתחתיו, המשיבים 1 ו- 2 גנבו מהבית כסף מזומן בסך 10,000 ₪; מט"ח בגובה כ- 2,000 – 2,800 דולר ארה"ב וכ- 2,000 – 2,800 אירו; תכשיטים רבים מזהב לרבות שעוני זהב.

ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תֹּם ההליכים המשפטיים.

בדיון שהתקים אמש, הודו המשיבים 3 ו- 4 בקיומן של ראיות לכאורה לגביהם, הדיון בענינם נדחה תוך שהופנו לחקירת מעצר אצל שירות המבחן. אשר למשיב 2 – סניגורו עתר עוד בדיון קודם לדחות הדיון בבקשה ליום 26.08.2013.

ב"כ המשיב 1 חלק על קיומן של ראיות לכאורה בנוגע למרשו.

החלטה זו ענינה בחינת הראיות הנוגעות אליו.

לא היתה מחלוקת על עצם אירוע ההתפרצויות המתוארות ועל הרכוש שנגנב, אלא על שאלת זיהויו של המשיב 1 כמי שמעורב בהתפרצויות אלה.

התביעה משתיתה ראיותיה, בעיקר, על האזנות סתר שהוצבו על שיחות שנוהלו בין המשיבים; על מעקבים שבוצעו אחריהם; על פלטי מחקרי תקשורת לרבות איכונים; על תפיסה בכף של רכוש גנוב מאחת ההתפרצויות, ברכב בו נהג המשיב 1.

ההגנה טוענת, כי לא הוצג במסגרת חומר החקירה צו המתיר ביצוע האזנת סתר, ועל כן, בשלב הנוכחי, אין האזנות הסתר קבילות כראיה כלל. עוד טוענת ההגנה, כי בכל מקרה לא הוכח קשר כלשהו בין המשיב 1 לבין מכשיר הטלפון עליו בוצעה האזנת הסתר. כן טוענת ההגנה, כי פירוט תנועות המשיבים בדוחות העיקוב וכן איכונים שבוצעו במסגרת מחקרי התקשורת, סותרים טענות התביעה בנוגע למיקומו של המשיב 1 בעת ביצוע העבירות.

לאחר שעינתי בתיק החקירה ובחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי קימות ראיות לכאורה ברמה טובה בנוגע למעורבותו של המשיב 1 בהתפרצות נושא האישום הראשון.

המשיב 1 נתפס, ביחד עם המשיב 3, ברכב המילוט מיד לאחר ההתפרצות, כאשר ברכבו הרכוש הגנוב. משהוצגו די ראיות לקשר בינו לבין המשיב 3 (וגם המשיב 4, שמסר את השקית), כעולה ממעקבים שבוצעו לרבות מעקב באותו היום ממש בו נסעו הארבעה יחד לירושלים, משהרכוש הגנוב הוחזק ברכבו של המשיב 1, בשקית בולטת לעין, שהיתה אצל המשיב 3 - קמה חזקת האחזקה הקונסרוקטיבית.

חזקת האחזקה הקונסטרוקטיבית קובעת, כי רואים את פלוני כמחזיק בחפץ, גם כאשר הוא מצוי בידיו או בחזקתו של אחר, וזאת כאשר השניים משתייכים לאותה חבורה, החפץ מצוי במקום שהוא בשליטת אותו פלוני, והמצאות אותו חפץ במקום היא בידיעתו ובהסכמתו של אותו פלוני. ראה ע.פ. 611/80 מטוסיאן ואח' נ' מדינת ישראל וערעור שכנגד, פ"ד לה(4), ע' 85; ע.פ. 250/84 הוכשטט נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1), ע' 813.

אמנם, המדובר בחזקה הניתנת לסתירה, ברם במקרה דנן, שמר המשיב 1 על זכות השתיקה בחקירתו, לא מסר כל הסבר – לא לעצם המצאותו במקום וההמתנה למשיב 3, ולא לרכוש שנתפס אצל המשיב 3 ברכבו שלו (של המשיב 1). אף לא טען, כי לא ידע על המצאות הרכוש הגנוב ברכבו.

חזקה זו, ביחד עם חזקת האחזקה התכופה, אשר במקרה זה הינה תכופה ממש – שכן ברכבו של המשיב 1 הוחזק, לכאורה, הרכוש הגנוב מיד לאחר אירוע ההתפרצות - די בהן להקים ראיות לכאורה למעורבות באישום הראשון.

ואולם לחזקה מתווספות האזנות סתר, מהן עולה, לטענת התביעה, מעורבות של ממש של המשיב 1 בהתפרצות, לרבות כיוון משיבים אחרים לעבר הדירה, יעוץ לאחד המשיבים האחרים כאשר התקשר למשיב 1 ומסר לו, כי המפתח אינו פותח.

האזנות הסתר מביאות תיאור חי ממש של אירוע ההתפרצות ושל ההכנות אליו.

האזנות הסתר בוצעו למכשיר אשר נתפס, לפי הטענה, ברכבו של המשיב 1 עם מעצרו. כעולה ממחקרי התקשורת ומהאזנות הסתר, החליף בעליו של המכשיר מספר כרטיסי "סים" ומכאן גם מספרי טלפון, כאשר הפעילות העברינית בוצעה, לכאורה, ממספרים יעודיים, ברם הכרטיסים הוחלפו תוך שימוש באותו מכשיר פיסי ("ברזל") והשיחות נקלטו בהאזנה. באחת השיחות, אשר בוצעה מאותו מספר יעודי, מעד, לכאורה, הדובר בלשונו, ומסר את שמו האמיתי – בני. זאת, כאשר התקשר למשיב 2, אך בנו של המשיב 2 הוא שענה, ולכן נאלץ הדובר להזדהות בשמו האמיתי (ר' שיחה מס' 29).

לענין זה, טוען הסניגור, כי אין לקשור המכשיר שנתפס ברכבו עם מכשיר הטלפון לו בוצעה האזנת הסתר, שכן אין בתיק החקירה זיהוי של המכשיר שנתפס, כמכשיר שאליו בוצעה ההאזנה.