מדינת ישראל נ' דאהר(עציר)

גזר דין

ההרשעה

הנאשם הודה והורשע ביום 1/12/10 בכך שנכנס שלא כחוק לישראל עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב - 1952 (להלן: "חוק הכניסה").

טענות הצדדים

1.המאשימה מבקשת להטיל על הנאשם מאסר בפועל. היא רואה חומרה יתרה בכך שהנאשם הורשע בעבירה זהה בחודש מאי 2010. באותו מקרה התחשב בית המשפט בנאשם הסתפק בשני ימי המעצר כעונש מוחשי והטיל עליו עונש מאסר על תנאי של 60 יום כעונש מרתיע.

2.הסנגורית מבקשת להסתפק בתקופת המעצר בהם נמצא הנאשם. דהיינו, מיום 27/11/10 ולהאריך את המאסר על תנאי בתקופה נוספת. הנימוק לבקשתה הוא שמדובר בנאשם לא צעיר, בן 53 (יליד 1957) שבא לשבור שבר ולפרנס את משפחתו ולכן ראוי לחזור ולתת לו הזדמנות נוספת.

דיון

3.מדובר באדם בגיל 53 שהשכיל עד לחודש מאי 2010 לנהל לכאורה אורח חיים נורמטיבי והראיה שאין לו הרשעות. בתיק הקודם, בית המשפט הלך לקראתו וגזר עליו עונש צופה פני עתיד אך הנאשם כנראה לא הפיק לקח.

4.בענייננו, לא שמעתי כל נימוק המצדיק את העבירה החוזרת של הנאשם והעובדה שהיא נעשתה תוך פרק זמן קצר כל כך לאחר העבירה הקודמת ומאותם נימוקים מלמדת שגזר הדין הקודם החטיא את מטרתו להרתיע.

5.בנסיבות אלה אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר בפועל של 14 יום בניכוי הימים שישב במעצר (מיום 27/11/10).

ב.מאסר על תנאי של 60 יום, שיופעל אם יעבור הנאשם תוך שלוש שניםמיום שחרורו על חוק הכניסה לישראל.

ג.אני מפעיל את 60 ימי המאסר על תנאי העומדים לנאשם בת"פ 10236-05-10. המאסר על תנאי יופעל במצטבר לעונש המאסרשהטלתי אני עליו. בסך הכל ירצה הנאשם בפועל 74 ימי מאסר מיום27/11/10.

הודע על זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ז' טבת תשע"א, 14 דצמבר 2010, במעמד הצדדים.