מדינת ישראל נ' ג'עביס(

קבוע ליום 9.11.10

גזר דין

1.הנאשם, יליד 1991, רווק, תושב ג'בל מוכבר, הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים, של הסעתם במצב שאינו מבטיח את שלומם ושל נהיגה ברשלנות וללא רשיון נהיגה ורשיון רכב, בכך שביום 8.4.10, בנחל שורק, הסיע 21 שוהים בלתי חוקיים ברכב שנועד להסיע 10 נוסעים כשהנוסעים ישבו על הריצפה וזה על זה, ובכך שנסע במהירות שלא התאימה לתנאי הדרך ולמספר המוסעים, עד כי הנוסעים ביקשוהו להאט את מהירות נסיעתו.

הנסיעה נעשתה ברכב שהורד מהכביש.

2.הנאשם צירף את הדיון בפ.א 66/10 של מג"ב י-ם ובתיק תעבורה 5682/10 של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים, והודה על פיהם בהסעתם של 18 שוהים בלתי חוקיים ביום 9.1.10, בצומת נס הרים, ברכב מתוצר פורד המיועד להסעת 10 נוסעים, כשאין בידו ברשותו רשיון נהיגה.

3.אין לנאשם הרשעות קודמות.

4.חומרת התנהגותו של הנאשם עולה לא רק מכך שעבירת ההסעה היא נפוצה ועלולה, בנסיבות מסוימות, לסכן את בטחונם של תשובי המדינה, ולא רק מכך שהנאשם שב ועברה לאחר שנתפס שלושה חודשים קודם לכן בשל מעשה דומה, אלא בעיקר מכך שהנאשם בז לחוקי הבטיחות בכביש בכך שהסיע ברכב, בשתי ההזדמנויות בהן נתפס, מספר נוסעים העולה בשיעור ניכר על המותר בהסעה בכל אחד מהם.

בכך, אף אם מתעלמים מהעובדה שהנאשם נהג ללא רשיון ובאחת הפעמים אף ברכב שהורד מהכביש, סיכן הנאשם סכנה של ממש את הנוסעים עצמם ואת המשתמשים האחרים בדרך.

הסעתם של נוסעים ברכב במספר העולה על המותר בהסעה, פוגעת ביציבותו על הכביש וביכולת הנהג לשלוט בו בכלל, ובמצבי חירום בפרט.

שבעתיים נכונים הדברים לפי שבמקרה השני הוסיף הנאשם חטא על פשע ונהג במהירות שהצריכה את הנוסעים לבקשו להאיטה.

5.אף אם יש ממש בטענת הסניגור כי הנאשם, צעיר כבן 19, היה נתו להשפעתם של אחרים, שהעסיקוהו וגבו את דמי ההסעה (לפחות בהסעה השניה), עדיין אין להשלים עם סיכון חיי הציבור בידי מי שיצא לכביש בנסיבות בהן עשה זאת הנאשם.

6.שירות המבחן ממליץ כי יוטל על הנאשם עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, שכן שליחתו למאסר ממש עלולה לגרום "להתדרדרות במצבו ולקיבוע דפוסים עברייניים" בהתחשב בקוי אישיותו המפורטים בתסקיר ובגילו הצעיר. (יש להעיר כי הנאשם התקשה בקבלת אחריות למעורבותו בעבירות, אך הביע חרטה באזני נציגת המבחן).

7.חוששני כי לא אוכל לאמץ את המלצת שירות המבחן.

אני ער בהחלט לכך כי העונש המומלץ ע"י השירות הוא ראוי ורצוי בדרכי ענישה מתוקנות שהגורם האינדיבידואלי מהווה בהן מרכיב עקרוני, וכי אף עונש זה נושא בתיוג של היותו של הנאשם נידון למאסר, ובאופן שכל שיקולי הענישה המצויים בעונש המאסר מצויים גם בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

יחד עם זאת, נדמה לי כי נוכח אופיין החמור של העבירות התחבורתיות בהן הודה הנאשם, והסיכון שכרוך בהן לציבור, אין עונש זה משרת כהלכה את יסוד ההרתעה והגמול.

בעבירות מסוג זה יש לתת משקל בכורה להיבט הציבורי שבענישה ולהעדיפו על פני ענינו האישי של הנאשם, לבל יזידון עוד אחרים בנאשם.

8.אני גוזר לנאשם את העונשים הבאים:

א.12 חודשי מאסר לריצוי ממש מהם תנוכה כל תקופת מעצר בה היה נתון, אם

היה, בקשר לתיקים שבפני.

ב.4 חודשי מאסר בהם לא יישא הנאשם אלא אם בתוך שנתיים מיום שחרורו