מדינת ישראל נ' גרינברג

החלטה

ההלכה המשפטית קבעה כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדרו להצביע על קיומו של הצדק סביר להיעדרות מן הדיון או להראות שקיים חשש ממשי לקיומו של עוות דין. לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל, וכן פסיקות רבות נוספות.

יפים לענייננו גם הדברים שנאמרו ברע"פ 8065/10 ויאצ'סלב מלייב נגד מ"י:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם אין לאפשר ניצול זכות זו שלא לטובה. על המבקש לבטל פסק הדין שניתן בהיעדר, להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין"

בעניננו, המבקש לא מסר כל עילה מדוע לא התייצב לדיון בעניינו.

לנגד עיני החלטת כב' השופט מודריק בע"פ 70050/99 חרובי פארס נ' מ"י, בו נדונה בקשת נאשם לביטול שפיטה בהעדרו, בדחותו את הבקשה קבע כב' השופט מודריק:

"אין לי ספק שלעתים, מתרחשות תקלות וטעויות שונות ומשונות אצל נאשמים במשפטי התעבורה ובעטים אין הם מגיעים למשפט.

נדמה לי שאין ברירה אלא שלא לקבל בקשות לביטול המשפטים להוציא נסיבות מאוד יוצאות דופן שבהם התקלה או המניעה מוכחת באורח אובייקטיבי.

הסתמכות על פניות הנאשמים אפילו אם הם נתמכות בתצהיר עלולות לגרום בוקה ומבלוקה בסדרי בתי משפט לתעבורה. למעשה, לא יימצא צדיק אחד שיואיל להופיע במועד למשפט שלו ויימצאו הנאשמים מכתיבים את סדרי העבודה של ביהמ"ש".

יתרה מכך בקשת המבקש אינה מגלה ולו נימוק אחד לעניין עיוות דין, המבקש אינו מעלה כל טענת הגנה והעונש שהוטל על המבקש הנו מינימלי ביחס לעברו המכביד ביותר והכולל למעלה מ- 100 הרשעות קודמות, ולכן איני רואה עיוות דין.

סוף דבר כאמור, הבקשה לביטול פסק דין נדחית.

על המבקש לבצע תחליף הפקדה במזכירות בית המשפט, כפי שציין בית המשפט בגזר הדין. שכן אין כל עילה משפטית לחישוב הפסילה מיום גזר הדין שניתן בהעדר הנאשם.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ד, 04 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.