מדינת ישראל נ' גרין ואח'

גזר – דין

כתבי האישום והכרעות הדין

עמ"ק 5289/00

ביום 25.12.00 הוגש כתב אישום נגד משה גרין (להלן: גרין), ו-13 אחרים בעבירה של שימוש במקרקעין בניגוד לתכנית. בכתב האישום נטען כי גרין הינו החוכר של נחלה במושב בצרה, בגוש 8975 חלק מחלקה 15 (להלן: המקרקעין). בביקורי מפקחים במקרקעין נמצאו ארבעה מבנים, בשטח כולל של כ-3,000 מ"ר, ששימשו בעבר כסככות לולים ומחסנים חקלאיים, ואשר הושכרו ע"י גרין לנאשמים 2-14 בתיק לצורך ניהול עסקים שונים – מסעדת אירועים, חנויות רהיטים, נעליים, הלבשה וציוד ספורט, תנורי הסקה וצעצועים.

הגם שלא היתה בסופו של יום מחלוקת על השימושים המסחריים שנעשו במקרקעין כמפורט בכתב האישום וכפי שהוכח בראיות, נוהלה מטעם גרין מערכה משפטית רבת היקף, בה העידו עשרות מומחים ובעלי תפקידים במוסדות תכנוניים, בשאלה העובדתית והמשפטית של יעוד המקרקעין ותוקפן של תכניות מתאר ותכניות תכנון שונות החלות על המקרקעין, מאז הקמת המדינה ועד לימינו.

ביום 1.9.2005 ניתנה הכרעת הדין המקורית בתיק.

בהכרעת הדין הורשעו הנאשמים גרין ו-12 שוכרי המבנים בשימוש במקרקעין בניגוד לתכנית, וזאת ביחס לתכנית המפורטת משמ/46, המייעדת את המקרקעין לשימוש חקלאי.

ביום 15.11.2005 ניתנה החלטה נוספת של בית משפט זה, לפיה נדחתה בקשתו של גרין להביא ראיות נוספות לאחר מתן הכרעת הדין, ביחס לתכניות מנדטוריות החלות לטענתו על המקרקעין ואשר "התגלו לו", לטענתו, רק לאחר מתן הכרעת הדין.

גרין וכן נאשמים 7 ו-8 בתיק הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי על הכרעת הדין המקורית.

עוד בטרם הדיון בערעור, הגיש גרין עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב, כנגד משרד הפנים והוועדה המחוזית המשותפת לתכניות איחוד, לקבוע כי משמ/46 איננה תכנית תקפה (עת"מ 2732/05). טענותיו התמקדו בהליכי הפקדתה ואישורה של תוכנית משמ/46 בהצביעו על פגמים בהליכים אלה שלטענתו מביאים לכך שהתכנית לא הופקדה ולא פורסמה כדין, ועל כן איננה חוקית. העתירה התייחסה ספציפית להרשעתו של גרין בתיק זה בהתבסס על משמ/46. כב' השופטת מיכל רובינשטיין דחתה את העתירה וקבעה כי התכנית משמ/46 הינה תקפה ודחתה את טענות גרין לגביה (להלן: פסק הדין המנהלי). פסק הדין המנהלי פורסם ביום 18.2.07.

חרף מתן פסק הדין המנהלי שהתייחס לכל הטענות הספציפיות שהעלה גרין, בתקיפה ישירה בערכאה המוסמכת, ביחס לתוקפה של משמ/46, כפי שהועלו גם בערעור (ראו פסקאות 8-10 לפסק הדין בעתירה), הסתירו גרין וב"כ את פסק הדין המנהלי מידיעת בית המשפט המחוזי בערעור. המאשימה בתיק זה לא היתה צד לעתירה המנהלית ולא ידעה אודותיה, ולפיכך הוסתר מבית המשפט המחוזי קיומו של פסק הדין המנהלי לגבי משמ/46.

בהחלטת בית המשפט המחוזי בערעור (ע"פ 70454/06), מאת כב' השופט אחיקם סטולר מיום 15.7.08, הוחזר הדיון לבית משפט קמא לבחינת שני עניינים אשר אפשר ויביאו לזיכויים של הנאשמים – האחד הוא תוקפה החוקי של תכנית משמ/46, עליה התבססה ההרשעה (טענה שכאמור נדונה והוכרעה לגופה בפסק הדין המנהלי אך הדבר הוסתר מבית המשפט של הערעור), והשני – אותן תכניות מנדטוריות שחלו, לטענת גרין, על המקרקעין ואשר "נתגלו" לו לאחר הכרעת הדין.

לאחר שמיעת ראיות ועדויות מומחים נוספות בנקודות אלה, ניתנה הכרעת דין משלימה ביום 26.2.12.  גרין והנאשמים 7-8 הורשעו בשנית בעבירות המיוחסות להם, וטענותיהם בנקודות נשוא ההשלמה נדחו.

ת"פ 2416/05

עוד בטרם מתן הכרעת הדין בתיק עמ"ק 5289/00, ביום 12.7.05, הוגש נגד גרין ושי ישראל כתב אישום נוסף ביחס לביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא היתר. כתב האישום מתייחס להקמת מבנה מעץ בשטח של כ-500 מ"ר ומגרש חניה צמוד בשטח של כ-3,000 מ"ר, המשמש כמסעדה ואולם אירועים, החל מחודש מרץ 2005. מדובר במבנה נוסף למבנים נשוא תיק עמ"ק 5289/00.

ביום 5.1.06, בדיון שהתקיים לאחר מתן הכרעת הדין בתיק עמ"ק 5289/00, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה יודה גרין בכתב האישום, בכפוף לתיקון, כי התכנית שבניגוד לה בוצעה הבניה ונעשו השימושים החורגים הינה משמ/46 בלבד (סעיף 4.א. לכתב האישום), ותימחק הטענה כי המקרקעין הם "קרקע חקלאית מוכרזת לפי י"פ 4963 מ-19.2.01" (סעיף 4.ב. לכתב האישום). ראו: עמ' 1 לפרוטוקול מיום 5.1.06, שורות 13-19. כן הסכימו הצדדים כי סעיף החיקוק יתוקן ל-204(ב) לחוק התכנון והבניה (ביצוע עבודות או שימוש במקרקעין בסטיה מהיתר או תכנית), ולא כפי שהיה במקור (סעיפים 145 ו-204). גרין הודה בכתב האישום המתוקן וניתנה הכרעת דין, בה הורשע בעבירה לפי סעיף 204(ב) לחוק התכנון והבניה. (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 9-26).

הנאשם 2, שי ישראל (להלן: ישראל) מסר את גרסתו העובדתית ביחס לביצוע העבודות והשימוש במקרקעין, והצטרף לטענותיו המשפטיות של גרין. הצדדים הסכימו כי הכרעת הדין תינתן במאוחד בשני התיקים, מאחר שהסוגיות המשפטיות הן זהות.

במסגרת הכרעת הדין המשלימה בעמ"ק 5289/00 מיום 26.2.12 ניתנה הכרעת הדין בעניינו של ישראל בת"פ 2416/05, לפיה הורשע בעבירות של ביצוע עבודות ללא היתר ובסטייה מתכנית לפי סעיפים 145 ו- 204 לחוק התכנון והבניה ביחס למבנה אולם האירועים, וזוכה בהעדר ראיות מספיקות מהעבירה של ביצוע עבודות ביחס למגרש החניה, אשר לגביו הורשע בשימוש בסטיה מתכנית בלבד.