מדינת ישראל נ' גנאים ואח'

גזר דין

הנאשמים הורשעו בתיק זה, על פי הודאתם, בעבירות, כדלקמן:

נאשם מס' 1 הורשע, לאחר תיקון כתב האישום, בעבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ונאשם מס' 2 הורשע בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) לחוק הנ"ל.

לחובת כל אחד מן הנאשמים, ובמיוחד לחובתו של נאשם מס' 2, יש לציין את חומרת העבירה בה הורשע. יובהר, כי נאשם מס' 1, איים באמצעות נשק קר על המתלונן, מר שאדי אבו סאלח, בעוד נאשם מס' 2 הלם במתלונן באמצעות הנשק הקר. כתוצאה מכך, גרם נאשם מס' 2 למתלונן חתך עמוק בקרקפת מעל אוזן שמאל בגודל של 15 ס"מ, והמתלונן נזקק לתפירת הפצע בבית חולים (ראה ת/3).

אין צורך להכביר במילים באשר לחומרת עבירות האלימות, כל שכן כאשר עסקינן באלימות פיזית, תוך שימוש בנשק קר, ובעבירת איומים, תוך שימוש בנשק קר, כפי שנעשה במקרה דנן.

עם זאת, לטובת נאשם מס' 2, אשר חלקו באירוע נשוא כתב האישום הינו העיקרי, יש לציין כי בעברו אין הרשעות קודמות, אם כי מגיליון המרשם הפלילי של נאשם מס' 2 עולה הרשעה מאוחרת בעבירה של הפרת הוראה חוקית (ראה ת/2).

עוד יש לציין לטובת נאשם מס' 1, כי רוב הרשעותיו הקודמות הינן הרשעות ישנות, כפי שטען הסנגור בפניי ובצדק (ראה ת/1).

לאמור לעיל יש להוסיף לקולא בעניינו של נאשם מס' 1, כי חלקו באירוע נשוא כתב האישום הינו קטן, שכן מי שגרם לפציעת המתלונן, הינו נאשם מס' 2.

לאחר ששקללתי את הטעמים לחומרא, בצד הטעמים לקולא, ועיינתי בתסקיר של שרות המבחן בעניינו של נאשם מס' 2, אשר אינו בא בהמלצה טיפולית בעניינו, ובתיתי את הדעת גם להודאת הנאשמים בהזדמנות הראשונה, וכן לעמדת המתלונן בתיק זה, ולקושי הראייתי בתיק החקירה, הריני לאמץ את הסדר הטיעון, אשר בנסיבות הענין, אינו נוגד את תקנת הציבור והינו עומד במתחם הסבירות.

לפיכך, אני דנה כל אחד מהנאשמים כדלקמן:

אני דנה את נאשם מס' 1 למאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא - כי לא יעבור עבירת אלימות, לרבות עבירה של איומים, לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977, ויורשע בגינה.

כמו כן, הנני מורה לנאשם מס' 1, אשר חלקו באירוע נשוא כתב האישום קטן יותר, כאמור לעיל, לפצות את המתלונן (עד תביעה מס' 1) פיצוי בסכום של 500 ₪, אשר יופקד על ידי נאשם מס' 1 עבור המתלונן בקופת ביהמ"ש, זאת עד ליום 1/7/11.

אני דנה את נאשם מס' 2 למאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, אשר ירוצו בדרך של עבודות שרות, על פי חוות דעת הממונה על עבודות שרות, היינו במעון יום לקשיש בסכנין, החל מיום 28/6/11, בשעה 08:00, שאז יתייצב נאשם מס' 2 במתחם בית סוהר "חרמון" לתחילת ביצוע עבודות השרות.

כמו כן אני דנה את נאשם מס' 2 למאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא - כי לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע, לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 ויורשע בגינה.

בנוסף, אני דנה את נאשם מס' 2 למאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא - כי לא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון כלפי גוף האדם, לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 ויורשע בגינה.

בתיתי את הדעת לכך שלמתלונן נגרם, כתוצאה מפציעתו על ידי נאשם מס' 2, חתך עמוק בקרקפת מעל אוזן שמאל באורך לא מבוטל של 15 ס"מ, אשר נזקק לתפירה בבית חולים, הנני מורה לנאשם מס' 2 לפצות את המתלונן (עד תביעה מס' 1) פיצוי בסכום של 2,500 ₪, אשר יופקד על ידי נאשם מס' 2 עבור המתלונן בקופת ביהמ"ש, עד ליום 1/10/11.

המזכירות תמציא העתק מגזר הדין לממונה על עבודות השרות.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתנה והודעה היום כ"ח אייר תשע"א, 01/06/2011 במעמד הנוכחים.

רונית בש, שופטת

החלטה