החלטה
כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה פזיזות ורשלנות ברכב, הכשלת שוטר, העלבת עובד ציבור, בריחה ממשמורת חוקית, התנגדות למעצר ונהיגה בשכרות.
על פי עובדות כתב האישום המשיב נהג ברכבו כשהוא תחת השפעת אלכוהול, במהירות גבוהה, תוך סיכון העוברים והשבים, וחציית צומת ברמזור אדום.
המשיב לא ציית להוראות השוטר אשר הפעיל את אורות הניידת וקרא לו לעצור, המשיך לנהוג במהירות גבוהה והתעלם מהוראות השוטר, בהמשך, איבד שליטה על הרכב בו נהג, הסתחרר ופגע בגדר הפרדה.
באותן הנסיבות ניגש השוטר לרכב וביקש מהמשיב לצאת ממנו, המשיב יצא מן הרכב והשוטר הודיע לו על מעצרו, בתגובה אמר המשיב לשוטר: "אל תיגע בי יא מנייאק, אבא שלי שוטר" כשביקש השוטר לכבול את המשיב החל המשיב להשתולל, דחף את השוטר ונמלט מהמקום בריצה. שוטרים דלקו אחרי המשיב ומצאו אותו בסופו של דבר שהוא מסתתר מתחת לרכב אחר.
המשיב הובא לתחנת המשטרה ושם סירב להזדהות.
לצד כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים עם הסכמה של התביעה לשחרורו של המשיב לחלופה הכוללת בין היתר, מעצר בית מלא, ערבויות כספיות, ובמעמד הדיון אף תיקנה ב"כ המבקשת את הבקשה וביקשה להוסיף תנאי של פסילת רישיון הנהיגה עד תום ההליכים.
המשיב שוחרר בהסכמת המשטרה כבר ביום 21/11/10 במסגרת הליך מעצר הימים בתנאים הכוללים מעצר בית מלא, וערבויות כספיות.
ב"כ המשיב עותר לדחיית הדיון לצורך לימוד החומר ולצד זאת עותר כי כבר היום יורה בית המשפט על ביטול מעצר הבית שהושת על המשיב ולא ייקבע כי יש מקום להאריך אותו ולו עד דיון בבקשה.
ב"כ המשיב טוען כי הגם שכתב האישום על פניו מצביע על חומרה ממשית הרי שלא כך הם פני הדברים ולמעשה למשיב הייתה "סיבה" להימלט מהשוטרים לאחר שהוכה על ידם נמרצות ונלחץ הן מהעובדה כי היה מעורב בתאונה קשה והן מהעובדה שהוכה ע"י השוטרים.
עוד טוען ב"כ המשיב כי כתב האישום "תופס" שתי עבירות שאינן מתיישבות זו עם זו בדמות ההתנגדות למעצר והבריחה ממשמורת חוקית, לדבריו קיימת סתירה פנימית בין שתי הוראות חיקוק אלה. עוד טוען כי בכל מקרה לא מתמלאות יסודות עבירת הבריחה ממשמורת חוקית כי המשיב לא הושם במשמורת חוקית עפ"י החלטת בית המשפט.
ב"כ המשיב עותר כי בית המשפט יבטל את מעצר הבית ולא יורה על הארכתו ויאפשר למשיב לחזור לשירות צבאי שנגדע בגין האירועים נשוא כתב האישום ומפנה לעובדה כי המשיב הינו נעדר עבר פלילי.
אקדים ואומר כי העבירות המיוחסות למשיב שלפניי מלמדות על מסוכנות ממשית הנשקפת מפניו כאשר המשיב נוהג תחת השפעת אלכוהול באופן פרוע, תוך חציית רמזור אדום, נמלט משוטרים ולבסוף אף מאבד את השליטה על הרכב וגורם לתאונה שאך בנס הסתיימה כפי שהסתיימה.
אם לא די בכך שמגיעים שוטרים למקום, מתנגד המשיב למעצרו ונמלט מהמקום ואף שמגיע לתחנת המשטרה מסרב להזדהות.
כל התנהגותו מלמדת התרסה וזילזול ברשויות אכיפת החוק.
בכל הכבוד הראוי, הטענה כי למשיב הייתה סיבה "טובה" להימלט מהשוטרים אינה מתקבלת על דעתי. ראשית, המשיב עצמו אינו מציין כפי שנטען היום בפניי כי השוטרים הכו אותו אלא טוען כי משכו אותו.
שנית, מעדות חברתו שהייתה איתו באוטו והייתה עדה לכל האירועים לא עולה כי השוטרים נקטו באלימות כלפי המשיב. העדה מתארת כיצד אירעה התאונה ונפתחו כריות האוויר ברכב, וכיצד המשיב יצא מהרכב ומיד התחיל לברוח מן השוטרים.
אשר לטענה כי לא מתקיימות יסודות עבירת בריחה ממשמורת חוקית נדמה כי נפלה שגגה מפי ב"כ המשיב, עבירה של בריחה ממשמורת חוקית מתקיימת שעה שאדם נמלט לאחר שהוכנס למשמורת והלכה פסוקה היא כי כניסה למשמורת יכולה לבוא לכלל ביטוי אפילו באמירה מפיו של השוטר מבצע המעצר עובר לביצועו ואין צורך אפילו בצו מעצר, די ששוטר המבצע מעצר ללא צו מודיע לעצור כי הוא עוצר אותו כדי להוות שימה במשמורת (ר' לעניין זה, י. קדמי על הדין בפלילים, חלק שלישי עמ' 1613).
משמצויות בתיק החקירה ראיות לכך כי השוטר הודיע למשיב על מעצרו והמשיב נמלט מהמקום, די בכך על מנת להשלים את יסודות העבירה של בריחה ממשמורת חוקית.
אינני רואה כל סתירה לוגית בין שתי העבירות בדמות בריחה ממשמורת חוקית והתנגדות למעצר ולטעמי אין כל מניעה ששתי עבירות אלו יופיעו בכתב האישום, להיפך מדובר ברצף התנהגות שמלכתחילה התנגד הנאשם למעצרו ולאחר מכן אף נמלט ממנו.