מדינת ישראל נ' גית

החלטה

בפני בקשה לפסול רישיונו של המשיב עד תום ההליכים.

מבוא

המשיב נהג משאית ולה עגלה, היה מעורב ביום 30/12/13 בתאונת דרכים עם הולך רגל בן 84 אשר חצה את הכביש בצומת הרחובות הר נוף ואמיר בירושלים (ליד בנין "בית שרה"), במעבר חציה ונפגע על ידי המשאית. רישיונו של המשיב נפסל ל-60 ימים ובטרם אלו חלפו הוגש כתב אישום ובקשה לפסילה עד תום ההליכים.

על פי כתב האישום מיוחס למשיב נהיגה ברשלנות, אי מתן זכות קדימה להולך רגל להשלים חציית מעבר החצייה בבטחה, גרם נזק וחבלה של ממש.

רגלו הימנית של הולך הרגל נכרתה מעל לברך ונגרמו לו חבלות קשות בכליות והלם ממקור לבבי. נכון ליום הגשת כתב האישום (2/3/14), הנאשם מורדם ומונשם במחלקת שיקום נשימתי בבית החולים השיקומי "הרצוג".

הדין הנוהג

בבואי לשקול הבקשה, עלי לבחון קיומן של ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב ומסוכנותו לציבור – מסוכנות שיכולה להילמד הן מנסיבות המקרה הנוכחי והן מעברו התעבורתי.

קיומן של ראיות לכאורה

מעיון בתיק החקירה עולים הנתונים הבאים:

הולך הרגל הקשיש החל חציית מעבר החציה, מימין לשמאל, באור ירוק, כאשר הרמזור התחלף לאדום בשלב מסוים. לעניין כיוון החציה העידו נהגת רכב שעצרה במקביל ומשמאל למשאית ואשתו של הנאשם אשר בעלה הקדים אותה בהליכתו, בעוד היא נחה עם העוזרת בספסל סמוך.

הנאשם נמצא מוטל במעבר החציה ברבע האחרון של מעבר החציה, על פי כתם דם על מעבר החציה ועל הגלגל השמאלי אחורי של המשאית.

על פי תכנית הרמזורים, כאשר ירוק להולכי הרגל, אדום בכיוון נהג המשאית ורק אחרי 10 שניות שהאור ברמזור של הולכי הרגל מתחלף לאדום, מתחלף האור ברמזור בכיוון נהג המשאית לאדום.

בכיוון נסיעת המשיב יש 4 נתיבי נסיעה, המשיב היה בנתיב הנסיעה השלישי מימין, ראשון לפני מעבר החציה.

שדה הראיה בחזית המשאית מוגבל באופן חלקי, בכל הנוגע למי שחוצה את הכביש צמוד לחזית המשאית, פחות מ1.4 מ' ממנה, אולם בחזית המשאית מחוץ לחלון הקדמי בצד ימין, הותקנה מראת תשקיף – שימוש בה מבטל את כל "השטח מת" בשדה הראיה של נהג המשאית, כמודגם בשחזור שנערך (תמונות 5 ו-6).

המשיב העיד במשטרה כי לא ראה כל תנועת הולכי רגל במעבר החציה, וזאת כאשר הולך הרגל מצוי על מעבר החציה לפחות 7.5 שניות (חישוב לטובת המשיב על פי קצב הליכה ממוצע גבול עליון, של הולך רגל בגילו של הנ"ל).

מממצאי ומסקנות בוחן התנועה, לאחר שבוצעו שחזורים, הן כדלקמן: הולך הרגל חצה מימין לשמאל, בטרם סיים חציית מעבר החצייה התחלף הרמזור בכיוונו לאדום, הולך הרגל המשיך בחצייה, הגיע לפני חזית המשאית, באותה עת המשאית החלה בנסיעה, נהג המשאית לא ראה את הולך הרגל, הולך הרגל נפגע מהפינה השמאלית קדמית שלה, נפל ארצה ונדרס ברגליו על ידי הגלגלים השמאליים של המשאית והעגלה הנגררת. המשאית נעצרה כאשר הנגרר על מעבר החציה. אחריותו של נהג המשאית באה לידי ביטוי בכך שלא הבחין על אף שצריך היה, בהולך הרגל, בטרם החל בנסיעה.

לטענת הסנגור, הולך הרגל נפגע מגלגלי העגלה ולא מהמשאית ומכאן שאין לנהג כל אחריות או אפשרות למנוע התאונה. טענה זו, לפחות בשלב זה לאור חומר הראיות של המאשימה, אינה הגיונית, יצוין כי נמצאו סימני ניגוב אבק על הגלגל השמאלי הראשון של המשאית (תמונה 17). כתמי דם שנמצאו בגלגלים השמאליים של הנגרר (שמאליים קדמיים ואחוריים) מלמדים על דריסתו של הולך הרגל ולא על מקום האימפקט הראשוני של קדמת המשאית עם גופו. לו המגע הראשוני עם הולך הרגל היה עם הנגרר הרי שבפרק הזמן שהגיב הנהג ועד לעצירת המשאית, היה הגרר צריך לחלוף את מעבר החציה, אולם הממצאים הם שעצירתה הסופית של המשאית היא כאשר הגרר על מעבר החציה. המשאית והגרר נעים בקו ישר כאשר מדובר בנסיעה קדימה ללא עיקול. אם המשאית הצליחה לחלוף על פני הולך הרגל שמשמאלה ללא פגיעה, בזמן זה הולך הרגל אמור לצעוד צעדים נוספים המתרחקים מהמשאית ורגליו לא היו מגיעות מתחת לגלגלים השמאליים אחוריים של המשאית, אולם כאשר החזית הקדמית שמאלית של המשאית פוגעת קלות בהולך הרגל והוא מאבד משיווי משקלו ונופל, גופו ממשיך להיות צמוד ל"קו" המשאית השמאלי וכך גלגלי המשאית השמאליים אחוריים וגלגלי הנגרר עולים על רגליו ומוחצים אותן.

אשר על כן, אני מגיעה למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לאחריותו של המשיב לקרות התאונה ותוצאותיה הקשות.

עברו התעבורתי של המשיב