מדינת ישראל נ' גיא(אסיר)

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות לא בפעם הראשונה ובזמן פסילה. אין חולק כי בתיק ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב במיוחס לו. גם אין חולק כי העבירות המיוחסות לו הן מן החמורות בפקודת התעבורה וככאלה הן מקימות עילת מעצר הנעוצה במסוכנותו של המשיב. עם זאת, על פי חוק המעצרים נדרש בית המשפט לבחון אם ניתן לאיין או למצער להפחית את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופת מעצר שפגיעתה בחירותו של המשיב קטנה יותר מאשר במעצר מאחורי סורג ובריח. בתחילתו של ההליך קבעתי כי בעניין זה קיים ספק. מדובר במי שעבר לכאורה את העבירות המיוחסות לו בעת שמאסר מותנה בר הפעלה בסך 16 חודש תלוי ועומד נגדו. חרב המאסר המרחפת מעל ראשו של המשיב לא הייתה בה כדי להרתיעו. כעולה מן העבירה של נהיגה בפסילה, המשיב גם לא השכיל לכאורה להפנים את האיסור לנהוג שקבע לו בית המשפט. למשיב אמנם אין עבר פלילי אולם לטעמי די בנסיבות האמורות על מנת לעורר ספק אם יציית המשיב לצו אחר של בית המשפט המורה לו שלא לנהוג בזמן פסילה. על מנת לסייע לבית המשפט לגבש עמדה בשאלה זו התבקש תסקיר שירות המבחן אולם שירות המבחן הבהיר כי יידרשו לו לפחות 14 יום על מנת לחבר תסקיר בעניין.

ב"כ המשיב טוען כי ניתן וראוי להכריע בבקשת המעצר גם שלא על בסיס תסקיר ולראיה הביא מספר פסקי דין של בית המשפט העליון. אכן, בית המשפט הוא לעולם הפוסק האחרון בעניין מעצרו או שחרורו של המשיב ותסקיר שירות המבחן אינו אלא המלצה. יחד עם זאת, הצורך בקבלת תסקיר נתונה לשיקול דעתו של היושב בדין על פי מכלול הנתונים שלפניו והנתונים שלפני מצביעים לטעמי, ומממשיכים להצביע גם לאחר הדיון שנערך בתיק, על הצורך בקבלת תסקיר וזאת בשני עניינים עיקריים. האחד, הערכת הסיכוי להישנות עבירה של נהיגה חרף צו שיפוטי האוסר על המשיב לעשות כן; השני, סקירת המפקחים המוצעים על ידי המשיב והערכת יכולתם ומסוגלותם לבצע תפקידם נאמנה.

מכיוון שב"כ המשיב ביקש וחזר וביקש לקיים דיון בבקשת המעצר גם ללא תסקיר אתייחס, למעלה מן הצריך, לטענות הצדדים עצמם. כאמור, מכיוון שיש בתיק ראיות לכאורה והונחה תשתית לקיומה של עילת מעצר יש לבחון אם ניתן לאיין או להפחית את המסוכנות הטמונה במשיב באמצעים שפגיעתם בחירותו נמוכה יותר ממעצר מאחורי סורג ובריח. לטעמי, בשלב זה לפחות התשובה שלילית. במסגרת הדיון הוצגו מטעם המשיב 4 מפקחים אפשריים: אמו של המשיב, אביו, אחיו וגיסתו. אמו, אביו ואחיו של המשיב כלל לא ידעו על הסתבכויותיו של המשיב עם החוק, לא ידעו על עונש הפסילה וכל זאת חרף העובדה כי המשיב מתגורר בבית הוריו (ביחידה נפרדת). לטעמי, אי שיתוף משפחתו הגרעינית של המשיב במצוקותיו וחוסר ניסיונו לקבל סיוע ותמיכה מהם עשויות ללמד בין היתר על כך שהמשיב אינו נושא עיניו אל הוריו ואחיו כדמויות סמכותיות בעיניו, שיש בכוחן לסייע לו במצוקתו ולהתוות לו דרך בשעת צרה. מכאן הספק שהתעורר בליבי בשאלה אם יש בכוח אמו, אביו ואחיו של המשיב, חרף רצונם הכן והטוב לסייע כיום, כדי להציב למשיב גבול כפי שנדרש במסגרת הפיקוח עליו. היחידה שלגבי מסוגלותה התרשמתי בהקשר זה היא גיסתו של המשיב. התרשמתי כי המשיב שיתף אותה במצוקותיו ופתח לפניה צוהר אל עולמו הפנימי והיא מצידה סייעה לו ככל יכולתה. עם זאת, ברור לכל בר דעת כי אין זה נבון או מעשי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בפיקוח מפקחת אחת שהודתה בהגינותה כי אינה מתגוררת עם המשיב והיא מטופלת בילדים כך שאין להניח כי תפנה את כל עיתותיה על מנת לפקח באופן הדוק על המשיב.

עם זאת, אדגיש הניתוח דלעיל מבוסס על התרשמות קצרה בלבד מן המפקחים. הוא אינו סותם את הגולל על קביעות אחרות, סותרות אולי לניתוח האמור, של שירות המבחן, שכן מדובר בהתרשמות ראשונית מן המפקחים המוצעים. מניתוח זה עולה כי לעת הזו לפחות לא הוצגה מטעם המשיב חלופה סבירה וראויה דיה על מנת שניתן יהיה לשקול שחרורו ממעצר.

אשר על כן, אני סבור כי יש להמתין לתסקיר שירות המבחן בנקודות שציינתי לעיל. לעת עתה יישאר המשיב במעצר וזאת עד החלטה אחרת.

קובע דיון ליום 29.6.14. המזכירות תעביר עותק החלטה זו גם לשירות המבחן.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשע"ד, 11 יוני 2014, במעמד הצדדים.