פסק דין
בפניי ערעור של מדינת ישראל על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופט מ. דרורי), אשר ביום 30.06.10 בתיק פל' 1645/08 של בית משפט לתעבורה בת"א, הרשיע את המשיב עפ"י הודאתו וגזר את דינו בשל עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לפי סעיפים 67 ו-10 (א) לפקודת התעבורה וכן עבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה, עפ"י סעיף 2 לפקודת הביטוח רכב מנועי.
ערעור המדינה הוא על גזר הדין.
בית משפט קמא גזר על המשיב עונש של שישה חודשי מאסר על תנאי, שמא ינהג בעבירות שכרות או בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, פסילה בפועל של שלושה חודשים, פסילה מותנית לתקופה קצרה, קנס נמוך של 750 ₪ וכן חתימה על התחייבות.
ערעור המדינה הוא בעיקר על רכיב עונש המאסר שלא הוטל ע"י בית משפט קמא כפי שהמדינה ביקשה, וכן משך הפסילה בפועל, שלעניות דעתה של מדינה ישראל הינה תקופה קצרה מדי.
בית משפט קמא, בגוזרו את דינו של המשיב, זקף לזכותו את העובדה שבשנת 2009, לאחר ביצוע העבירה בה הורשע עפ"י הודאתו, הסדיר את ענייניו והוציא סוף סוף רישיון, זקף לזכותו גם את העובדה "...כי מדובר בעבירה של נהיגה בזמן פסילה באופן, מבחינה פורמאלית, לא מהותית, וכן הפסילה הושתה על הנאשם בשנת 2004 לתקופה של חצי שנה, מאחר ורישיון הנהיגה שלו פקע בשנת 1987, לכאורה, הפסילה צריכה הייתה להימנות מיום פסק הדין".
עיון בגזר הדין ובעובדות במקרה ובציטטה לעיל, שמשנת 1987 עד 2009, תקופה של מעל עשרים שנה, המשיב, יליד 1962, נוהג כשאין ברשותו רישיון והקביעה כי הוא נוהג מבוססת על גיליון הרשעותיו, למרבה התדהמה.
מתברר שהמשיב הורשע במשך התקופה שבין 1987 ועד 2009,, עת חידש את רישיונו.
בעשרות עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, חוסר רישיון רכב וחוסר ביטוח או אחת מהן, כשהעיקרית והדומיננטית הינה העבירה בניגוד לסעיף 10 (א) לפקודת התעבורה, דהיינו, נהיגה ללא רישיון נהיגה.
שוב ושוב נון המשיב לעונשי פסילה בפועל, יכול שלא נהג בזמן שהיה פסול, אך המשיך לנהוג, לפחות נתפס ונרשמו נגדו דו"חות של נהיגה ללא רישיון, ללא ביטוח וכיוצא באלה במשך אותה תקופה.
החל מהרשעה מס' 16 בגיליון ההרשעות, כלה בהרשעה מס' 36, כל אותן הרשעות הינן בעבירות שעבר המשיב כשהוא נוהג שאין לו רישיון.
נכון, לטענת הסנגור, מעולם המשיב לא הורשע בנהיגה בזמן פסילה, אך עובדה זו איננה יכולה להוות תעודת הוקרה למשיב.
נראה שהמשיב הפך את הנהיגה ללא רישיון ל"מפעל חיים". שלטו החוק לא מעניין אותו. הצורך ברישיון נהיגה אינו מטריד אותו, הוא ממשיך לנהוג כשאין הוא מבוטח, מסכן את ביטחונם של עוברי הדרך ושלו גם כן שוב ושוב, גם אם אצא מהנחה שהנני חייב לצאת ממנה, שנהג רק באותם מקרים שבהם נרשמו דו"חות.
שיקוליו של בית משפט קמא, בהטילו את העונש הקל על המשיב, אינם יכולים לעמוד.
יש בנסיבותיו ובהתנהגותו של המשיב לשקול את השיקולים שבענישה, המייצגים את האינטרס הציבורי, הן של המדינה, הן של ההרתעה, הרתעתו שלו והרתעת הרבים, ואף שיקול הגמול איננו מילה גסה בנסיבותיו של מקרה זה.
הטלת עונש שלא כולל מאסר בפועל ממש הינה הוצאת מסר לציבור עברייני ההגה להמשיך ולזלזל בשלטון החוק, לעשות ככל שעל לבם על הכבישים, מבלי שיהיה להם רישיון, ועם זאת לא ניתן להשלים.
הנני אפוא מבטל את גזר דינו של בית משפט קמא, ותוך שהנני ער לכך שערכאת הערעור איננה ממצה את הדין עם נאשמים, ותוך שהנני ער לכל אותם שיקולים שבית משפט קמא הביא בחשבון לטובת המשיב, כמו העובדה שבסופו של יום, בשנת 2009, הוציא רישיון, שלא הורשע מעולם על עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה וכי לא ריצה עונשי מאסר בעברו, אטיל עליו את העונשים הבאים:
א.מאסר בפועל של שנה.
ב.פסילה בפועל למשך שלוש שנים.
ג.פסילה מותנית של שישה חודשים למשך שלוש שנים.