מדינת ישראל נ' גטהון

גזר דין

הנאשם שבפני הורשע, בעבירה של החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

על פי עובדות כתב האישום, החזיק הנאשם בכיס מכנסיו סכין מתקבעת, וזאת כאשר הגיע בתאריך 6/2/2010 סמוך לשעה 01:50 לעמדת הבידוק של מועדון ה"לונה" בשד' פל-ים בחיפה.

בתאריך 24/3/2010 הורשע הנאשם, על פי הודייתו, בעבירה לעיל ושירות המבחן התבקש להכין בעניינו תסקיר לעניין העונש.

עיון בתסקיר שירות המבחן מעלה את עיקרי הדברים הבאים: הנאשם הינו יליד חודש 11/1990 ותושב העיר עפולה. עובר לאירוע, שירת הנאשם בשירות חובה. הנאשם הינו בן למשפחה ממוצא אתיופי והינו השלישי מתוך 9 ילדים שבין הגילאים שנתיים ועד 23 שנים. התסקיר פירט את הבעיות הכלכליות והשונות ממנה סובלת משפחתו, שמסיבות מובנות לא אפרטן. בסוף שנת 2009 התגייס הנאשם לצה"ל, עבר טירונות והחל קורס חשמלאי רכב. שירות המבחן נעזרו במידע שהועבר אליהם מרשויות הצבא ממנו עולה, כי הנאשם ערק מהשירות 15 ימים טרם ביצוע העבירה בה הורשע. שירות המבחן ציין בהקשר זה, כי יכולת הסתגלותו של הנאשם ויכולתו לשמור על יציבות הינה בינונית. ביחס לעבירה, ציין הנאשם כי לקח את הסכין עמו בטעות וכי לא היה מודע לחומרת העבירה, הגם שהוא לוקח אחריות למעשיו. מהתסקיר עולה, כי הנאשם זומן לשני מועדים לשירות המבחן, אולם לא התייצב למפגשים, והתסקיר נערך על סמך חומר שהוכן לצורכי תסקיר המעצר ועל סמך חומר שהגיע מרשויות הצבא. עוד צוין, בין היתר, כי לנאשם קושי להיעזר בסביבתו ויכולתו לויסות דחפיו נמוכה. לשירות המבחן לא היתה המלצה טיפולית, אולם ההמלצה היתה שלא למצות עמו את הדין, ולהטיל עליו מאסר מותנה בלבד, מתוך תקווה כי בכך יתאפשר לו לחזור לשירות הצבאי, דבר שיהווה עבורו מסגרת מארגנת אשר תוכל לסייע לו.

בטיעוני המאשימה לעונש, התבקש בית המשפט להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל. ב"כ המאשימה ציינה כי מדובר בעבירה הטומנת בחובה סכנה ניכרת וממשית לשלום הציבור, קל וחומר, כאשר מדובר בהחזקת סכין בכניסה למועדון, בו נמצאים אנשים השותים אלכוהול. עוד ביקשה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש של מאסר על תנאי וקנס.

בטיעוני ב"כ הנאשם לעונש, צוין כי מדובר בנאשם שאין לחובתו עבר פלילי כלשהו ושאינו נושא דפוסי התנהגות עברייניים. לשיטת ב"כ הנאשם, מדובר, בכישלון חד פעמי וכן חוסר שיקול דעת של רגע. ב"כ הנאשם טען כי הסבירות שהנאשם יחזור על מעשיו נמוכה ביותר, ועל רקע כוונת הנאשם לחזור לשירות צבאי ולאור המלצת שירות המבחן, הרי שיש להיעתר לאותה המלצה. גם הנאשם ציין כי הוא מעוניין להמשיך בחייו ולחזור לשרת בצבא.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ואת נסיבות העניין והנאשם, הגעתי למסקנה כי יש להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל.

רבות כבר נכתב על חומרת עבירת החזקת הסכין. חומרתה של עבירה זו לא נולדה לה סתם כך, אלא היא תוצאה, עגומה וטראגית, לא פעם, של המעשים הנעשים בסכינים הנישאים בכליהם של צעירים רבים, כפי שכבר נקבע:"המרחק בין סכין המצוי בכיס - לבין שליפתו הוא קצר ביותר  והתוצאות הטרגיות אינן מאחרות לבוא" (ע"פ 6508/05, פלוני  נ' מדינת ישראל, ניתן בתאריך 13/9/2006). אשר על כן, הועלה בשנים האחרונות רף הענישה בעבירות אלה, וזאת מתוך ניסיון לשרש את תופעת הסכינאות, המכונה לא פעם "תת תרבות הסכין" (ור' לדוגמה רע"פ 2932/08, מרגאן נ' מ"י, ניתן בתאריך 12/6/08). יש לזכור, ויש להזכיר לכלל הציבור, כי סכין הינו כלי נשק ואינו אביזר אופנה או פריט אחר שיש לשאת כגון טלפון סלולארי וכיוב', ומי שעושה כך - ייענש.

נסיבות המקרה דנן, מקבלים משנה חומרה, שכן הנאשם יצא לבילוי במועדון, ואין לי אלא להסכים לטיעון ב"כ המאשימה כי יש בכך משנה חומרה. שונה נשיאת סכין במקום מבודד בצהרי היום, מנשיאת סכין בחצות הליל במועדון הומה אדם.

יפים בהקשר זה הדברים שנאמרו ברע"פ 2932/08, מרגאן נ' מ"י, ניתן בתאריך 12/6/08 [וכן אוזכרו בע"פ (מחוזי חיפה) 10634-12-08, יפרח נ' מ"י, ניתן בתאריך 21/5/2009]:

העבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה היא עבירה שיש למגר אותה, ופגיעתה בציבור היא פגיעה קשה, לעניין זה יפים דברי בית המשפט בע"פ 5928/93 דרס בן ביאדגלי ביאדגלין נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 13.7.1994):

"לא ראינו אפשרות להקל בעונש. השימוש בסכינים במועדונים לסוגיהם ובסביבתם הפך לתופעה תדירה ומסוכנת בחיינו. עצם נשיאת סכין קומנדו כה מסוכנת בכיסו של המערער, אשר, לצערנו, אינו היחיד שנוהג כך, מצביעה על הסכנה לציבור הנובעת מ'תרבות הסכין' המתפתחת".  

כמו כן, ר' בנדון את רע"פ 5127/09, דוד יפרח נ' מ"י, ניתן בתאריך 19/6/09 (מדובר ברע"פ על ע"פ 10634-12-08 לעיל) שם צוינו, בין היתר, הדברים הבאים:

". . . בשנים האחרונות אנו נתקלים בתופעה קשה, כאשר אנשים היוצאים לבילוי לילי נושאים עמם כלי משחית. תופעה זו לא פסחה גם על בני הנוער, ואת מחירה שילמו קורבנות לא מעשים בחייהם, ואחרים נושאים את צלקותיה על גופם. עם כך אין להשלים, ואחת הדרכים לסלק תופעה זו מחיינו, היא החמרה בענישה שנהגה עד כה. . . "

יחד עם זאת, יש כמובן לזכור, כי הענישה היא אינדיווידואלית ולעולם תלוית נסיבות המעשה והעושה. היא נתפרת למידותיו של הנאשם, על פי נתוניו ומותווית גם על פי שיקולים רחבים וכלליים יותר (ור' לדוגמה בהקשר זה את ע"פ 291/81, פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4), 438; וכן ע"פ 10444/06, ציון עייני נ' מדינת ישראל, ניתן בתאריך 25/4/07). בהקשר זה, התחשבתי לקולא בהודייתו המיידית של הנאשם, בנסיבות חייו העולות מתסקיר המבחן וטיעוני בא כוחו וכן בדברי הנאשם. שיקולים אלה הובילו להקלה מסויימת בעונש שהיה מושת אלמלא אותן נסיבות, אך אין בהן, או בהמלצת שירות המבחן, כדי להוביל לענישה כפי שהתבקש מטיעוני ב"כ הנאשם.

במקרים כגון אלה, יש להטיל עונש שיהיה גם מרתיע כלפי כלל הציבור. רק נסיבות יוצאות דופן עשויות להביא לאי השתת מאסר בפועל, בעבירה המבוצעת בנסיבות הדומות לענייננו, או דומות לה. נסיבות שכאלה לא התקיימו במקרה דנן.

סוף דבר, אני משית על הנאשם עונש של 10 חודשי מאסר, מהם 5 בפועל והיתרה על תנאי. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מהיום, את העבירה בה הורשע. מתקופת המאסר בפועל תנוכה תקופת מעצרו של הנאשם – מתאריך 6.2.10 ועד 21.2.10.

הסכין יושמד לאחר היות פסק הדין חלוט.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.