גזר דין
הנאשם הורשע בהכרעת דין מפורטת, בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות בצוותא חדא. על פי הכרעת הדין, הנאשם הגיע ביום 4.7.09 ביחד עם שניים אחרים, שאחד מהם החזיק בבגדיו סכין, וביקשו לשוחח עם המתלונן. הנאשם שאל את המתלונן מדוע הפסיק לומר לו שלום, בעוד השלושה מתקרבים למתלונן בצורה מאיימת. משהרגיש המתלונן כי הינו מאוים, דחף באמצעות ידיו את הנאשם, ובעקבות זאת שלף האחר את הסכין מכיסו ונעץ אותה בגופו של המתלונן. המתלונן הדף את ידו של האחר וכתוצאה מכך נחתך בחזהו.
יצוין כי מבין השלושה, היחידי שהוגש נגדו כתב אישום הינו הנאשם, כאשר כנגד השניים האחרים, וביניהם האחר אשר החזיק בסכין, לא הוגש כתב אישום. בנוסף יצוין, כי מחומר הראיות שהוצג בפני בית המשפט, לא עולה כי הנאשם ידע כי אותו אחר מחזיק בסכין במועד האירוע.
בטרם התקיים מועד הטיעונים לעונש, נעתרתי לבקשת הנאשם והוריתי על קבלת תסקיר מבחן בעניינו. מתסקיר המבחן עולה, כי הנאשם מצוי בחרדה גבוהה ולחץ ביחס לנסיבות ביצוע העבירה וביחס למצבו הנוכחי. להערכת שירות המבחן, הנאשם בוחר להתמודד עם האישומים נגדו בדרך שמרחיקה אותו מהאירוע הפלילי ומהחובה לדווח על אחרים.
מתסקיר שירות המבחן עוד עולה כי זוהי הפעם הראשונה שהנאשם עומד לדין, וכי תפקודו החיצוני במסגרת הלימודים ובמסגרת הצבא היה נורמטיבי ואחראי. כן עולה מהתסקיר כי לאורך כל שירותו הצבאי נשא הנאשם נשק והפגין מקצועיות, יסודיות, אחריות, התגלה כבעל יכולת למידה ושוחרר מהצבא בדרגת סמל עם התנהגות טובה מאד. עוד צוין כי לנאשם אישה ותינוק בן שלושה שבועות, הוא עובד באופן עקבי ויציב ומעוניין לנהל אורח חיים נורמטיבי.
בנוסף צוין בתסקיר שירות המבחן, כי הנאשם נמצא בצומת משמעותי בחייו וכי הוא מבין את המשמעות וההשלכות שיכולות לנבוע מסגנון חיים עברייני וקשרים עברייניים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מעוניין לשנות את סגנון חייו ויש ביכולתו לתפקד באופן נורמטיבי. לאור כל האמור, המליץ שירות המבחן להטיל עליו מחד ענישה מרתיעה שתסמן את חומרת העבירה ואת הבעייתיות בהתנהגותו, ומאידך תאפשר לו להשתלב במסלול שיקומי על מנת לסייע לו להתנהל באופן נורמטיבי בעתיד. לפיכך, המליץ שירות המבחן על ענישה כדוגמת מאסר שירוצה בעבודות שירות בצד הטלת צו מבחן למשך כשנה בנוסף להטלת חובת פיצוי כספי למתלונן.
ביום 31.1.11 התקיים דיון בו טענו הצדדים לעונש. המאשימה עתרה במועד זה להטלת עונש מאסר בפועל ממושך, מאסר על תנאי מרתיע וקנס כספי. המאשימה הדגישה בטיעוניה את חומרת העבירה בה הורשע הנאשם של פציעה בנסיבות מחמירות ביחד עם אחרים באמצעות סכין; את העובדה כי אירוע מסוג זה יכול להסתיים בקטילת חיי אדם; כי קיימים אירועים רבים מסוג זה במדינה וכי יש להילחם בעבירות אלה באמצעות ענישה מרתיעה; וכי בתי המשפט קבעו פעמים רבות כי יש להטיל מאסרים בפועל על מי שביצע עבירות מסוג זה.
הנאשם עתר לכך שבית המשפט לא יטיל על הנאשם מאסר בפועל כבקשת המאשימה. ב"כ הנאשם הדגיש את העובדה כי כנגד השניים הנוספים שביצעו את העבירות, וביניהם זה אשר החזיק בסכין שבאמצעותה נדקר המתלונן, לא הוגש כלל כתב אישום. לדברי ב"כ הנאשם, העובדה שלא הוגש נגד האחרים כתב אישום נובע ממחדליה של התביעה אשר לא פעלה כנדרש על מנת לאתר את האחרים ולהגיש נגדם כתב אישום. עוד ציין ב"כ הנאשם כי כפי שעלה מהתנהלותו של המתלונן במהלך הדיון, כמו גם מעמדתו במהלך החקירה, הוא כלל לא היה מעוניין שיוגש כתב אישום כנגד הנאשם או כי הוא יורשע בעבירה זו.
כן ציין ב"כ הנאשם כי אין לזקוף לחובתו של הנאשם את העובדה כי ניהל הוכחות בתיק זה, שכן בשל טיב חומר הראיות שהיה בתיק, לא היה מנוס מניהול התיק.
ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי הנאשם שהה במעצר מאחורי סורג ובריח למשך כמעט 30 יום ובמעצר בית מוחלט במשך קרוב לשנה; כי הימשכות ההליכים לא נבעה מהתנהגותו; כי הוא בחור צעיר נשוי לאישה ואב לתינוק, ללא כל עבר פלילי; אשר שירת שירות מלא בצה"ל וקיימות המלצות רבות המפרטות את התנהגותו החיובית בתקופה זו; כי תסקירי שירות המבחן היו חיוביים וכי הנאשם מצר ומצטער על כך שהוא נכנס לסיטואציה זו.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הוריתי על קבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות, אשר יבחן את התאמתו של הנאשם לביצוע עבודות שירות, בטרם אתן את גזר הדין בעניינו. בחוות הדעת שהוגשה מטעמו, קבע הממונה על עבודות שירות כי הנאשם מתאים לביצוע עבודות שירות, והמליץ כי יבצע את עבודות השירות בבית החולים אסף הרופא.
העבירה בה הורשע הנאשם היא אכן חמורה ביותר. בית המשפט עמד פעמים רבות על חומרת העבירות המכונות "תת תרבות הסכין", אשר על הנוטל חלק בהן לשאת בעונש משמעותי.
ראו לעניין זה רע"פ 1507/05 פלוני נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגרים, 2005):
"כפי שציין בצדק בית המשפט המחוזי, מדובר במערער שבחר לקחת חלק ב"תת-תרבות הסכין", שלחומרתה התייחס לא פעם בית משפט זה, בקובעו, כי על הנוטל בה חלק לשאת בשל כך בענישה משמעותית, לא פעם חרף גילו הצעיר. (ראו ע"פ 3231/04 רונן סבג נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ע"פ 4280/99 מדינת ישראל נ' אחמד חמזה (לא פורסם)). על כן איני רואה מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
כן ראו ע"פ (ת"א) 70115/08 מדינת ישראל נ' גיא נוריאל (פורסם במאגרים, 2008):
"אין לך בית משפט במדינת ישראל שלא הביע את הצורך במלחמה עקבית וחסרת פשרות בנגע האלימות, בתת תרבות הסכין (ולעניין זה שברי בקבוק – סכין הם) ובצורך בענישה מחמירה כחלק מאותה מלחמה חסרת פשרות".
יחד עם זאת, במקרה זה קיימים שיקולים לקולא לא מעטים, אשר לאחר ששקלתי אותם, ולמרות שהענישה בגין עבירות אלה אכן מצדיקה ענישה של מאסר בפועל ממש לתקופה ממושכת, הגעתי למסקנה כי יש להטיל על הנאשם דנן מאסר שירוצה בעבודות שירות.
השיקולים לקולא אותם שקלתי לעניין זה הינם העובדה כי הנאשם חסר עבר פלילי, אשר הן לדברי בא כוחו והן עולה מתסקיר שירות המבחן כי העבירה בה הורשע הינה אירוע חד פעמי, כאשר התנהלותו עד לביצוע העבירה וגם לאחר מכן הייתה והינה נורמטיבית וטובה. הוא שירת שירות צבאי כשלאורך כל שירותו הצבאי נשא נשק והפגין מקצועיות, יסודיות, אחריות, התגלה כבעל יכולת למידה ושוחרר מהצבא בדרגת סמל עם התנהגות טובה מאד. בנוסף הוא עובד באופן עקבי ויציב, הוא נשוי לאישה ואב לתינוק בן שלושה שבועות.
בנוסף, הנאשם הינו היחיד מבין השלושה שהוגש נגדו כתב אישום, כאשר אף העבריין העיקרי, זה שהחזיק בסכין ובשל כך נדקר המתלונן, לא נחקר ולא הוגש נגדו כתב אישום. בהכרעת הדין נימקתי מדוע אינני מקבלת את טענת הנאשם כי עובדה זו נבעה דווקא ממחדל של המאשימה, אולם גם אם הדבר לא נגרם כתוצאה ממחדל של המאשימה, סבורני כי יש בכך כדי להוות שיקול לקולא במקרה דנן. כן שקלתי את העובדה שהנאשם שהה במעצר מאחורי סורג ובריח למשך כחודש ובמעצר בית למשך שנה.
אציין עוד זאת, הן שירות המבחן והן המאשימה ראו בכך שהנאשם לא לקח אחריות על ביצוע העבירה כשיקול הפועל לחובתו. עם זאת, בנסיבות העניין לא מצאתי לראות בשיקול זה שיקול משמעותי לחובתו. הנאשם הורשע במקרה דנן בעבירה שיוחסה לו בביצוע בצוותא, מטעמים משפטיים הקבועים בחוק ובפסיקה כעולה מהכרעת הדין, וזאת הגם שלא הוצגה ראיה כי ידע על קיומה של הסכין בחזקתו של האחר, ועל כן יתכן כי אינו רואה את עצמו כאחראי לכך.