מדינת ישראל נ' גוריון

החלטה

אפתח בהתנצלות לפני הצדדים על כי מתן ההחלטה בבקשה זו התעכבה עקב תקלה.

לפני בקשה למחיקת כתב האישום בהעדר שימוע.

אין מחלוקת בין הצדדים כי לאחר החקירה בתיק זה ניתנה הודעה לנאשם כי התיק נסגר מחוסר ראיות. אולם, לאחר עיון מחדש, החליטה המדינה "לפתוח" התיק מחדש. אין מחלוקת כי המדינה שלחה הודעה כדין על מחשבתה זו, על מנת לאפשר לו לבקש שימוע בטרם יוגש כתב האישום. בתגובה, שלח הסנגור מכתב לפרקליטות, בו הודיע כי המכתב נתקבל, אולם נראה כי מדובר בשגיאה, והנאשם מבין שהתיק סגור.

ישנה מחלוקת בין הצדדים אודות התפתחות הדברים לאחר מכן. הסנגור, בדבריו לפרוטוקול מיום 20.2.12 טען כי לאחר מכן הוגש כתב אישום ללא אומר וללא דברים נוספים. לשיטתו, בכך הופרה זכותו של המשיב לבקש שימוע. לפיכך מבקש הסנגור לבטל את כתב האישום, על מנת שניתן יהיה לקיים שימוע בעניינו, מבלי שכתב אישום יהיה תלוי ועמד מעל ראשו.

הפרקליטה המטפלת מבהירה כי יום למחרת קבלת אותה פנייה של הסנגור השיבה לו הפרקליטה במכתב משלה, מיום 22.9.11. במכתב זה (צורף כנספח ב' לתגובתה הראשונה של המדינה), מוסבר כי אכן הוחלט לפתוח את התיק מחדש לאחר עיון מחדש. למרות חלוף הזמן מאז ההתראה, הודיעה התובעת כי לפנים משורת הדין, מוכנה היא להתעכב עוד מעט בהגשת כתב האישום על מנת לאפשר שימוע. התובעת אף הזמינה את הסנגור לצם את חומר החקירה ומסרה את מספרה הישיר בעבודה.

הסנגור טוען לעומתה כי מעולם לא קיבל את המכתב הזה, וטען כי לא צורפה כל אסמכתא המלמדת כי המכתב אכן נשלח.

לאחר עיון בחומר שהעבירו הצדדים, איני מוצא שיש מקום לטרוניית הסנגור. ראשית, המדינה הראתה אסמכתא למשלוח המכתב המקורי אודות העברת חומר החקירה ואפשרות השימוע, ואף אסמכתא לקבלתו (כאשר על פי הפסיקה אין כלל צורך להוכיח את האלמנט השני – אם כי הדבר ראוי כאשר מדובר במכתב שלאחר מכתב סגירה).

על פי המסמכים שהציגה המדינה, פניית הסנגור אל המדינה הייתה לאחר שחלפו יותר מ- 30 יום. הסנגור לא הציג כל ראייה נגדית להוכיח את טענתו אודות כשל של הפרקליטות דווקא. לכאורה, יכולה הייתה המדינה להגיש כתב אישום עוד קודם למכתבו של הסנגור. מכל מקום, הוצג אישור הפקסימיליה אודות משלוח התשובה לסנגור, וזאת יום אחד לאחר שמכתבו הגיע (אשר גם צילום הפקס שלו הוגש).

הסנגור טוען כי לא קיבל את המכתב האמור, למרות אישור הפקס למשרדו, ולפיכך לא הגיב עליו. הסנגור לא מסר ראיה לכך, ואפילו לא התייחס לאישור המסירה בפקס. יודגש שאפשר שאכן הסנגור לא קיבל המכתב מחמת שגגה במשרדו או בשל תקלה טכנית הקשורה למשלוח הפקס. אולם, אין לומר כי מטעם זה ראוי למחוק את כתב האישום. המדינה לא חטאה, שכן הזמן לשימוע חלף בכל מקרה. המכתב שאותו לא קיבל הסנגור, לטענתו, לא היה אלא הצעה, לפנים משורת הדין, ליתן ארכה לקיום השימוע. הסנגור, אשר מבחינתו לא קיבל מענה למכתבו, צריך היה להבין דווקא כי המכתב הראשון בתוקף, היינו שייתכן שיוגש כתב אישום בכל רגע, ולבדוק הכין עומדים הדברים. בבדיקה נוספת היה מתברר כי נשלח לו מענה. כשם שהסנגור סמך על המכתב ששלח, כך המדינה סמכה על המכתב ששלחה היא.

מכל מקום, במקרה זה, בו המדינה לא חטאה, מבחינתה, בדבר, לא ראוי ולא נכון למחוק את כתב האישום שכן אין כאן עילה ראויה מחמת "הגנה מן הצדק". לטעמי, הצעת המדינה לקיים שימוע עתה, לאחר הגשת כתב האישום, מספיקה והוגנת. אכן, אין דומה מי שהשימוע שלו נערך לפני הגשת כתב האישום למי שהשימוע שלו נערך לאחריו. אולם, בהעדר הצדקה למחיקת כתב האישום, על הסנגור להסתפק באפשרות הפחות טובה, במיוחד כאשר המדינה הבטיחה לשמוע את דבריו בלב פתוח ונפש חפצה (בהיקש מבג"ץ 5065/10 סאלם נ' פמ"ד (מיום 19.7.10) וכן בג"ץ 4785/10 גבאי נ' מדינת שראל (מיום 8.7.10). .

סיכומו של דבר, הבקשה למחיקת כתב האישום נדחית.

מענה לגופו של האישום יתקיים ביום 3.6.12, שעה 09:00.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ב, 30 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.